לפני שנים אחדות הופיעו בתקשורת בהתמדה הראויה לציון והגנו על כל מעשיו ומחדליו של אהוד אולמרט שני עיתונאים. טומי לפיד עליו השלום ואמנון דנקנר יבדל לחיים. הם לא הסתירו מהציבור שהם חבריו האישיים של אולמרט מזה שנים, ועל כך אני מכבד אותם, גם אם ברוב המקרים הם לא צדקו כשהגנו על מעשיו ומחדליו של חברם ראש הממשלה והרי סיום תפקידו וסיבותיו ידועים.

אינני יכול לכבד את שני העיתונאים, שעליהם אני רוצה לומר כעת מספר דברים, כפי שאני מכבד את טומי לפיד ואמנון דנקנר. האחד הוא ארי שביט, עיתונאי מוכשר ומוערך לכל הדעות, עד שהחל להצדיק בעיתונו וב"מועצת החכמים" של ערוץ 10 בטלוויזיה, את כל מעשיו של אהוד ברק גם כשהם זעקו בנלוזותם לשמיים. הלשונות המתגלגלות בעיתונים אומרות שהסיבה לכך הן שתי ארוחות במגדלי אקירוב. אין לי מושג אם זה נכון, אם לאו, אבל קשה לקבל הגנה טוטאלית כמו זאת ע"י עיתונאי על פוליטיקאי כוחני, יהיר, תחמן והפכפך כאהוד ברק. השמועה אומרת גם שהחיילות שעבדו אתו בצבא כינו אותו מאחורי גבו נפוליאון. אנשים צעירים הם בעלי טביעת עין טובה ובריאה. העיתונאי השני הוא דניאל בן סימון, איש שנהניתי שנים רבות מכתיבתו העיתונאית. מאז שהצטרף בן סימון למפלגת העבודה ונבחר לכנסת עברו מספר חודשים בלבד וגם הוא עבר באופן מפתיע מהפך כשעבר מקבוצת המתנגדים להצטרפות לממשלה לתמיכה בצעדו התחמני של ברק שהצטרף לממשלת ביבי. לפני מספר דקות הופיע בן סימון בערוץ הכנסת והתראיין אצל אורית לביא נשיאל בענין כינוס לשכת המפלגה שיזם ברק כדי להעיף את מזכ"ל המפלגה. הוא תיעל את כל תשובותיו, המצדיקות את ברק כמובן, רק לענין אחד: איש אחד מבין צעירי המפלגה, שבן סימון שכח משום מה את שמו, התפרץ בביריונות אל המקרופון, וכך אי-אפשר לקיים מפלגה, ומי שלא מתיישר עם היו"ר, יתכבד ויעזוב את המפלגה וגו'. השאלה שאורית לביא נשיאל לא השכילה לשאול את בן סימון וחבל, היא מה דעתו על כך שברק עצמו חטף לפני שנה ומשהו מיקרופון מידי משה שחל בועידת מפלגת העבודה - מול מצלמות הטלוויזיה. והרי זו עבודתו של עיתונאי: לא להתבלבל מול מאחזי עיניים ולהעיז ולשאול אותם את השאלות האמיתיות ולא לאפשר למאחז העיניים להתחמק ולהחליק דברים. אני משער שגם תמיכתם הטוטאלית והלא מובנת של שביט ובן סימון באהוד ברק לא תצליח למנוע ממנו להביא לחיסולה של מפלגת העבודה כי לשם הוא הולך גם אם לא זו כוונתו. ככה זה עם אנשים שחושבים שרק הם יודעים הכל ויתר האנשים הם בובות הניתנות לפירוק והרכבה כמו שעונים למשל. כמה חבל.