Gracias A La Vida    או איזה כף זה פשוט לחיות

  

 "תודה לחיים" שרה מרסדס סוסה המופלאה בשיר הנפלא לא פחות.

http://www.youtube.com/watch?v=WyOJ-A5iv5I

 תודה על עצם  המתנה , על הטוב והרע ,על הנפלא והמבאס . 

ערב יום הזיכרון לשואה והגבורה נצצה לה כיהלום מובחר  בין הכתבות הסרטים ושאר השידורים, אישיותה החד פעמית של עליזה זומר ,יהודיה ממוצא צ'כי, ניצולת השואה .

עליזה זומר בת 105 !!! שחיה לה כיום בלונדון.

 ואיזה אישיות מדהימה הגב' בת המאה וחמש. צלילות נדירה ,מנות גדושות של אופטימיות ,הומור , אהבת אדם ותאווה עצומה לחיים , גודשים את עליזה זומר:  מוסיקאית ,פסנתרנית ש"מדברת עם אלוהים" באמצעות המוסיקה הקלאסית , אישה שאיבדה בתופת של מחנה הריכוז טריזינשטאט את בעלה ושרדה עם בנה הקטן לעלות לארץ להתגורר כאן פרק זמן משמעותי ולנסוע בעקבות קריירה מוזיקאלית של בנה הצ'לן ללונדון.

כולם כבר מתו לה : בעלה במחנה הריכוז,  חברים , אחיותיה ואפילו בנה ששרד ייחד עימה  כולם כבר עזבו אותה ואת עולמנו. והיא בחיוך מקסים ובעיניים טובות שגורמות לך להאמין שהיא אכן מתכוונת לכל מילה , אומרת לנו ,שלקום בבוקר ולראות את השמש ,זה לבד גורם לה אושר עצום.  ואם יש לה כבונוס מוזיקה בחיים אז גם כיום היא נהנית מהחיים.

 גירסה נשית ועוד הרבה יותר אופטימית מויקטור פרנקל, האדם אצלה לא מחפש משמעות היא קיימת אצלו בדברים הכי קטנים שמאפשרים לה לקבל בלי תהיות את הטוב ואת הרע. 

 חברים : לשמוע ולנסות להפנים ,פשוט עושה טוב לשמוע ולראות אנשים שכך חווים את החיים. 

הנצנוץ הזוהר הזה שמבליח בעד האפור שחור הזכיר לי את הספר המעולה שקראתי השבוע :

"הדרך" מאת: קורמאק מקארתי. 

תיאור קשה ואפוקליפטי  של עולם עתידי גוסס,

ללא צל של תקווה , ללא שמש ,ללא צבע לבד מאפור שחור מקפיא , בלי  בעלי חיים או תרבות כלשהי ששרדה  את האסון . עולם שבו בין מעט בני האדם שעוד נותרו , נעים להם גם אב ובנו הקטן שקרויים "הגבר והילד" . שמות אין להם  אבל מערכת היחסים בין האב ובנו ,האהבה, החמלה והרוך ביניהם ,מזהירים בינות לכאוס והיצרים האפלים שמולידה מלחמת הקיום והצורך בהישרדות .

 בקיצור בכל מצב , ויהיה זה הנורא מכל תמיד, אפשר גם אחרת . 

צלילי הפסנתר   הנפלאים המנחמים של מארי פרחייה  אתמול בהיכל התרבות הזכירו לי שוב את עליזה זומר הישישה הענקית שאמרה שהמוזיקה זו דרכה לדבר עם אלוהים.

כל טוב לכם.