הקואצ'יה
...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.
פוסטים פופולאריים
-
איך להיות זה שלא מפטרים אותו?
14/4/10 | 626 צפיות
-
בחירות 2008
8/6/08 | 577 צפיות
-
השבוע נדרשתי לעבור בפתחה של לשכת רווחה עירונית
8/6/08 | 619 צפיות
-
הברית
8/6/08 | 594 צפיות
-
העתיד כמנוע דיזל
8/6/08 | 799 צפיות
-
הגיע הזמן להצביע ללטאה
31/1/09 | 469 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה? 23/8/14
- 4.7 מיליון ש"ח 11/6/12
- אירועים טובים לשיווק 14/1/12
- השיעור שהיה צריך ללמד את כולם, ואף אחד לא מלמד אותו 7/5/11
- איך אתם מגיבים לבעיות? 20/3/11
- אמונות מגבילות 30/11/10
שובה של "האשה הקטנה"
| יש בעלי חיים הבוקעים מהגולם או הביצה כשכל הידע הדרוש להם מוטבע בגנים שלהם. אצל אנשים, זה אחרת. אנחנו מתחילים את חיינו חסרי אונים, תלויים לחלוטין בהורים. רק לאט לאט, לאורך שנים של התבגרות הדרגתית, אנחנו מגיעים לעצמאות. ואפילו אז, אין אדם שחי במסגרת החברה האנושית שיכול להכריז על עצמו כעצמאי לחלוטין.
קשה להיות עצמאי. צריך לקחת אחריות על החיים, לענות על שאלות קשות. אין את מי להאשים, ולסמוך יש בעיקר על עצמך. האם זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מוצאים מחסה מהעולם תחת מצוות של דת זו או אחרת, תחת הוראותיו של איזה גורו או רב?
אולי המוזרה ביותר בעיני מכל ההתפתחויות האלו היא הנטייה ההולכת וגוברת של נשים מודרניות למהדרין, כאלו שנולדו והתחנכו תחת השינויים שחלו במעמד וזכויות האשה בעשורים האחרונים, לבחור במודע וברצון בחייה של עקרת הבית הקטנה.
ראו למשל את הכתבה על הספר "העיקרון של חווה", שהתפרסם בגרמניה וזוכה להצלחה מסוימת. בתמצית, ממליצה הכותבת לנשים, כדי להיות מאושרת כדאי לבחור להיות בת זוג תומכת ואמא יושבת בית. ומסתבר שלא מעט נשים גרמניות בגילאי 20-40 בוחרות בדרך זו, ולא דווקא כאלו שגדלו בכפר נידח בטירול. סרט תיעודי ששודר לפני מספר שבועות גם בארץ הראה כמה וכמה כאלו, שבחרו לוותר על עבודה וקריירה ואימצו בהתלהבות את סטטוס "האשה הקטנה". חלקן אפילו מחנכות את בניהן ובנותיהן ברוח זו.
אבל אם למישהו נדמה שרק הגרמנים השתגעו, בארה"ב התפרסם ספר שהמסר שלו דומה מאוד - "לצד כל גבר מצליח - מדריך לאשה שרוצה להשיג את הכל". ובל נשכח את הנציגה המקומית שלנו - המאמנת שרון רובינשטיין, שהמלצתה להשגת זוגיות מסתכמת בתמצית הספר שלה - "אל תהיי ביץ', תהיי פרינססה"
ואולי לא מפתיע שהנשים האלו אינן לבד. לפי המשאל שהתפרסם ב"גארדיאן" , רוב הגברים הבריטיים מעריכים בבנות זוגם בדיוק את אותם הדברים שהייתם מצפים לשמוע בסדרת טלביזיה אמריקאית משנות ה-50: הוא יפרנס, היא תדאג לבית. אבל לפני שהפמיניסטיות פוצחות בצעקות "ברור שזה מה שהגברים רוצים" - לפי אותו מחקר - רוב הנשים הבריטיות בחרו בדיוק באותה העמדה!
כמובן, לא כולן מסכימות. בארה"ב מצליח מאוד הספר בעל השם הכמעט לא ניתן לתרגום "מדריך הפרגיות הטרמפיסטיות לנישואים מודרניים" שמטיף בעוז לכיוון שונה לחלוטין. ולמרות שהתעצלתי לחפש סימוכין בכתובים, אני בטוח שאני לא הגבר היחיד שמעדיף את זוגתו שותפה ודעתנית ולא משרתת כנועה. ועדיין, לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש היום בחברה המערבית מספר לא קטן של נשים שבוחרות לוותר על החלום הפמיניסטי ולנסות למצוא את אושרן בדרך "הישנה והטובה".
בהכללה, נשים וגברים אינם שווים. מבנה פיזי, גישות לחיים, יכולות וקישורים - ההבדלים הבסיסיים ידועים ודי מוסכמים, כפי שגם מוסכם (לפחות במקומות שבהם אני מסתובב) שהבדלים אלו אינם גדולים עד כדי כך שבפרט, לא בהכללה, כל אישה וכל גבר עשויים לבחור ולהצליח להיות כל דבר שהוא על פני קשת האפשרויות האנושית.
האם אותן ה"כנועות החדשות" פשוט מצאו את העולם שם בחוץ קשה מדי, או שהן מייצגות פלח אוכלוסיה מסוים שעבורו זו באמת הדרך אל האושר? האם הן ויתרו על עצמאותן כי כך קל יותר, או שבחירתן מייצגת עצמאות מסוג אחר?
אינני יודע מה התשובה. ברור לי שכל תשובה שתינתן מייצגת יותר את האידיאולוגיה של המשיב מאשר משהו עובדתי. זו שלי אומרת - איזה בזבוז!
|
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה?
-
פטשניק
בתגובה על תרגיל חינוכי על יסודות האימון
-
נורית לרנר
בתגובה על אין צורך לבקש סליחה
-
adi_marker
בתגובה על הלקוח תמיד צודק
-
nogalavi
בתגובה על ערב בקורסיקה
-
ילדים של אל-ה'ים *
בתגובה על Abstract in Red
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האשה הקטנה - יחפה, במטבח, ובהריון....מרי פופינס - כי אין אף אחת או אף גן שיכול להחליף את הכישורים חסרי המיומנות שלה,
היא הצליחה בהכל, קרייריה, משפחה, זוגיות חיי חברה - אז בעקרות בית? זה קל במיוחד שאת לא צריכה להתמודד עם האתגרים של החיים שהפכו אותך למי שאת ונתנו לך את הגושפנקה לכל ההצלחות. היא ניזונה מתרבות טלויזיונית בעיקר, ומתמכרת לרכילות השכונתית......
לא תודה. לא בשבילי. אני רוצה לחזור לילד ולאהובי כל יום חדשה וקצת אחרת, עם ניצוץ בעיניים, או עם כאב ראש, לא עם ריק.
למה לא ?
רגע רגע.... נראה לך שאם פרשתי אתה יכול לדון בנושאים כאלה ואני לא אבוא ?
או שחיכית שאעלם כדי לדון ?
ונראה לך שהלכתי לקרוא את כל הלינקים... נטיתי להכליל את ה"עקרון"... חושבת שיש פה נסיון לענות על צורך...
נשות הקריירה התעייפו...
אני לא עייפה אני עצלנית... וחולת נפש : )
נושא טעון גדול אנחנו כלכך בעיצומו של תהליך שינוי בכל הקשור לג'נדר שכלום לא מפתיע.
בסופו של יום יהיה שיויון תלוי יכולויות,לא יעזור לאף1 כלום...
מעניין. ממש לפני כמה ימים קראתי איזה פוסט תחת הכותרת "אל תיקחו את זה אישית".כתבה אותו ההיא, נו, מה שמה - נו ...ההיא הג'ינג'ית. נגה! זהו .נגה קראו לה.
מי מדבר עלייך בכלל חחח. יא עצלנית. תקראי את הלינקים ותראי שאת לא בדיוק עונה לפרופיל...
וואי וואי וואי פתחת נושא שמרוב שיש לי עליו מילים.. זה יוצא כגוש אחד.
החיים המודרניים עושים עוול לאמהות ולעקרות הבית. בדיוק כמו לאבהות ( אבל לא אבהות הבית ! זה אין !) .
היום במציאות בה נדרשות שתי משכורות. נופל עדיין עול עקרות הבית על האשה.
אשה שיוצאת לעבוד נדרשת לפזר סמכויות על בייביסיטר ומנקה.. מה שבהחלט מכלה את רוב שכרה. ( כי משכורות של רוב הסקטורים עדיים נמוכים !) ..
אשה שרוצה לעלות מעבר לכך. נדרשת למאמצים פיזיים ונפשיים רבים יותר הכרוכים בימי עבודה ארוכים מאוד .. והמון יסורי מצפון ( כאמור אמא יש רק אחת !) .
כל ההתנדנדות הזאת מתישה. את אלה שמחוברות היטב לשני התפקידים. ורואות את הצלחתן בשניהם.
( לא דובר על כאלה שהתמורה גבוהה מההשקעה ! )
ולכן.. לקראת אמצע החיים פורשת האשה שגדלה על ה"פחד מבזבוז" ומגיעה לניכר לראות... שאפשר להתכווץ אחרת : )