יש בעלי חיים הבוקעים מהגולם או הביצה כשכל הידע הדרוש להם מוטבע בגנים שלהם. אצל אנשים, זה אחרת. אנחנו מתחילים את חיינו חסרי אונים, תלויים לחלוטין בהורים. רק לאט לאט, לאורך שנים של התבגרות הדרגתית, אנחנו מגיעים לעצמאות. ואפילו אז, אין אדם שחי במסגרת החברה האנושית שיכול להכריז על עצמו כעצמאי לחלוטין.

קשה להיות עצמאי. צריך לקחת אחריות על החיים, לענות על שאלות קשות. אין את מי להאשים, ולסמוך יש בעיקר על עצמך. האם זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מוצאים מחסה מהעולם תחת מצוות של דת זו או אחרת, תחת הוראותיו של איזה גורו או רב?

אולי המוזרה ביותר בעיני מכל ההתפתחויות האלו היא הנטייה ההולכת וגוברת של נשים מודרניות למהדרין, כאלו שנולדו והתחנכו תחת השינויים שחלו במעמד וזכויות האשה בעשורים האחרונים, לבחור במודע וברצון בחייה של עקרת הבית הקטנה.

ראו למשל את הכתבה על הספר "העיקרון של  חווה", שהתפרסם בגרמניה וזוכה להצלחה מסוימת. בתמצית, ממליצה הכותבת לנשים, כדי להיות מאושרת כדאי לבחור להיות בת זוג תומכת ואמא יושבת בית. ומסתבר שלא מעט נשים גרמניות בגילאי 20-40 בוחרות בדרך זו, ולא דווקא כאלו שגדלו בכפר נידח בטירול. סרט תיעודי ששודר לפני מספר שבועות גם בארץ הראה כמה וכמה כאלו, שבחרו לוותר על עבודה וקריירה ואימצו בהתלהבות את סטטוס "האשה הקטנה". חלקן אפילו מחנכות את בניהן ובנותיהן ברוח זו.

אבל אם למישהו נדמה שרק הגרמנים השתגעו, בארה"ב התפרסם ספר שהמסר שלו דומה מאוד -  "לצד כל גבר מצליח - מדריך לאשה שרוצה להשיג את הכל". ובל נשכח את הנציגה המקומית שלנו  - המאמנת שרון רובינשטיין, שהמלצתה להשגת זוגיות מסתכמת בתמצית הספר שלה - "אל תהיי ביץ', תהיי פרינססה"

ואולי לא מפתיע שהנשים האלו אינן לבד. לפי המשאל שהתפרסם ב"גארדיאן" , רוב הגברים הבריטיים מעריכים בבנות זוגם בדיוק את אותם הדברים שהייתם מצפים לשמוע בסדרת טלביזיה אמריקאית משנות ה-50: הוא יפרנס, היא תדאג לבית. אבל לפני שהפמיניסטיות פוצחות בצעקות "ברור שזה מה שהגברים רוצים" - לפי אותו מחקר - רוב הנשים הבריטיות בחרו בדיוק באותה העמדה!

כמובן, לא כולן מסכימות. בארה"ב מצליח מאוד הספר בעל השם הכמעט לא ניתן לתרגום "מדריך הפרגיות הטרמפיסטיות לנישואים מודרניים" שמטיף בעוז לכיוון שונה לחלוטין. ולמרות שהתעצלתי לחפש סימוכין בכתובים, אני בטוח שאני לא הגבר היחיד שמעדיף את זוגתו שותפה ודעתנית ולא משרתת כנועה. ועדיין, לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש היום בחברה המערבית מספר לא קטן של נשים שבוחרות לוותר על החלום הפמיניסטי ולנסות למצוא את אושרן בדרך "הישנה והטובה".

בהכללה, נשים וגברים אינם שווים. מבנה פיזי, גישות לחיים, יכולות וקישורים - ההבדלים הבסיסיים ידועים ודי מוסכמים, כפי שגם מוסכם (לפחות במקומות שבהם אני מסתובב) שהבדלים אלו אינם גדולים עד כדי כך שבפרט, לא בהכללה, כל אישה וכל גבר עשויים לבחור ולהצליח להיות כל דבר שהוא על פני קשת האפשרויות האנושית.

האם אותן ה"כנועות החדשות" פשוט מצאו את העולם שם בחוץ קשה מדי, או שהן מייצגות פלח אוכלוסיה מסוים שעבורו זו באמת הדרך אל האושר? האם הן ויתרו על עצמאותן כי כך קל יותר, או שבחירתן מייצגת עצמאות מסוג אחר?

אינני יודע מה התשובה. ברור לי שכל תשובה שתינתן מייצגת יותר את האידיאולוגיה של המשיב מאשר משהו עובדתי. זו שלי אומרת - איזה בזבוז!