שמורה.
מוקדש לאופיר ענבי ,חברי לספסל הלימודים.
קצה לבך רחוק מקצה לבי. בשמורה נטוע.
אני עומד רחוק ממך מספיק כדי לרעוד לרגע, בין האופק לניצב שאינך.
שמורת ההדק בה אצבעי - שטה במסלול מתעקל מחפשת לשווא מוצא.
בשמורה אני נוטע את לבי שיקרב אל שלך. פעם דרוך עכשיו מותר. עכשיו מותר. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגיש קרוב אך גם מאופק.
כתוב משובח
כך היא אהבת הגברים: רעות וטוהר.
קרוב ונוגע.