שמורה.
מוקדש לאופיר ענבי ,חברי לספסל הלימודים.
קצה לבך רחוק מקצה לבי. בשמורה נטוע.
אני עומד רחוק ממך מספיק כדי לרעוד לרגע, בין האופק לניצב שאינך.
שמורת ההדק בה אצבעי - שטה במסלול מתעקל מחפשת לשווא מוצא.
בשמורה אני נוטע את לבי שיקרב אל שלך. פעם דרוך עכשיו מותר. עכשיו מותר. |
