כותרות TheMarker >
    ';

    צטל'ה

    0

    איך הוצאתי את עצמי מרשימות יום הזיכרון.

    8 תגובות   יום שני, 27/4/09, 19:28


    סיפור ליום העצמאות.

     

    ''

     

    לפני הסיפור עצמו הייתי רוצה שתעצמו עיניים ודמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: הגעתם לנתב"ג עשיתם צ'ק-אין עליתם לטיסה התיישבתם נקשרתם קיבלתם עיתון. המראה מערבה מעל הים התיכון. משקה קל מהדיילת. ארוחה ראשונה ואח"כ סרט. הכל נינוח וקליל. הסרט במקרה הוא סרט מתח מדהים. אתם דבוקים למסך הממוקם על גב המושב שלפניכם הגברתם את הווליום ונשאבתם לתוך הסצנה. בסצנה הכי מתוחה אתם חשים משהו. משהוא לא ברור. אתם חשים זאת פעם ראשונה. כעבור מספר שניות חשים תחושה מוזרה פעם שניה. משהו אבל משהוא לא מסתדר. בפעם השלישית אתם מסיטים את הראש מתוך מסך הווידאו מסתכלים החוצה מחלון המטוס ו....המטוס בגובה המים ויש כבר שפריצים על החלון....מה אתם עושים עכשיו?


    דמיינתם? יופי אז זה הסיפור שלי בדיוק. רק תחליפו את הבואינג שטס מערבה במסוק קוברה שטס מעל הים באימון לילה שיגרתי אי שם בשנת 90 או אולי 91. כל האירוע לקח אולי 20 שניות.


    בשעת לילה מוקדמת יצאו מספר מבנים של מסוקי קוברה לאימון שגרתי בים שדימה איתור סירות מחבלים וביצוע יעף ירי על יבש.


    את המסוק שלי הטיס אורי (שם בדוי) כאשר אני הייתי כיסא קדמי. במסוק קוברה יש שני כסאות. אחד אחרי השני. האחורי מטיס והקדמי מנווט ויורה את הטילים. התקשורת בין שני אנשי הצוות מתבצעת בקשר והם כמעט ולא רואים אחד את השני.


    הגענו לאזור המטרות. המוביל איתר מטרה בים ביצע יעף דמה של טיל והכניס אותנו ליעף.


    מצאתי את המטרה בקושי רב. וידאתי עם אורי שלא ירד מגובה הטיסה המינימלי בנהלים וזכרתי להזכיר לו לשים לב טוב טוב למהירות הטיסה. כאשר טסים בלילה מעל ים צריך להסתכל רק על מכשירי הטיסה. אם מסתכלים החוצה התחושה של גובה הטיסה והמהירות בד"כ שגויה (ורטיגו).

    הכנסתי את הראש לצג של מערכת הנשק אשר משמשת לעיקוב וירי הטילים.

     

    כאשר הראש בתוך המשקפת אתה לא רואה כלום ממה שנעשה בעולם סביבך. אתה לא יודע איך המסוק טס וגם אם היו יורים עלינו ולא פוגעים - לא הייתי יודע. אתה כל כולך מרוכז בשטח של מספר עשרות מטרים הנמצא במרחק מספר קילומטרים ממך וזהו.

    כדי לשמור את צלב הירי על המטרה בתנאים אלה של חשכה ומטרה קטנה יש צורך בריכוז עילאי. וכאן בעצם מתחיל הסיפור בן 20 השניות.


    נעם: "מצאתי מטרה. מוציא טיל".

    אורי: .....

    נעם: "צלב על....צלב על...."(נאבק לשמור את הצלב על המטרה החומקת)

    אורי: .....

    נעם: (חש רעד קל ביותר מהכיסא - קוראים לזה תחושת תחת)..." אורי שים לב למהירות....צלב על"

    אורי: .....

    נעם: (הרעידות הקלות ממשיכות )..." אורי שים לב למהירות.... "

    אורי: .....


    השקט של אורי והדגדוגים בתחת מטרידים. אני מחליט להוציא ראש ממערכת הנשק. תוך כדי הרמת ראש ובזוית העין אני קולט ים ענק מתקרב במהירות. המסוק צולל כמו אבן למים. ממש כמו בסרטים מצוירים כשהדמות נופלת מצוק.

    עוברת שניה נוספת ומתחיל שפריץ מים על החלונות..אנחנו במים???

     

    המוח רץ קדימה. לא רואה שום סרט על החיים או על המשפחה אלא חושב איך יוצאים מהמסוק מתחת למים.

    קוראים לזה "הישרדות" והפעם זה אמיתי. לא תוכנית טלביזיה.

     

    אני משחרר את חגורות הבטיחות, ומתכנן לצעוק "אורי קפוץ החוצה" שולח יד לידית השלכת חופות (ידית שמעיפה את החלונות במקרה חרום לצורך מילוט) ומתחיל לצעוק "אווריי... ולפני שסיימתי את ה"קפפווץץ" אני שומע בפעם הראשונה את קולו של אורי צועק אלי בחזרה

    "נעצרנו...."


    אז כך עברו עלי 20 השניות הארוכות בחיי. ואני עוד כאן!

     

     

    אז...שלא נשתה מי ים....

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/09 01:29:
      צמרמורת
        18/5/09 11:47:
      כן מקרה עצוב. הכרתי את בנצי בכר.
        17/5/09 11:49:

      וואו! איזה מזל. בטח המסוק הלך טוטאל לוס.

      למדריך שלי בתנועה, בנצי, לא היה כזה מזל והוא צלל עם המסוק שלו. זועף
      http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514773

       

        28/4/09 17:30:

      צטט: טל.שחף 2009-04-28 16:50:51

      עוד לא עיכלתי את הסוף. חיכיתי לפאנץ' ליין וקיבלתי וואחד פאנץ'...

      ממש לא היה מתאים שתיכנס לרשימה העצובה הזו. יש בה בכלל אנשים מ-95?

       

      כן. זיגי= צביקה זיגלבאום

        28/4/09 16:50:

      עוד לא עיכלתי את הסוף. חיכיתי לפאנץ' ליין וקיבלתי וואחד פאנץ'...

      ממש לא היה מתאים שתיכנס לרשימה העצובה הזו. יש בה בכלל אנשים מ-95?

        28/4/09 14:46:


      איזה סיפור...

      מזל שנגמר בטוב.

        28/4/09 14:35:

      אחלה של סיפור מתח. חג שמח
        27/4/09 19:44:

      אני שמחה שאתה איתנו לספר את הסיפור

       

      ארכיון

      פרופיל

      NoamE
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין