צטט: גל רן 2009-04-27 20:03:36

7 שנים בלי בעלי שמעון ושני בניי רן וגל

לזכרם של שמעון בעלי ושני בני רן וגל שנרצחו בפיגוע טירור במסעדת מצה בחיפה לפני 7 שנים

 

שבע שנים בלי שמעון בעלי
רן וגל בניי 
כמו תמיד באותה עונה
האביב מציף את הכול,
ורק אלי לנשמה
איננו מצליח לחדור -
משאיר אותי עם בור ענק, שחור
שאין לו נחמה.
וכמו בכל שנה, גל, רן, שמעון, יקירים חסרים שלי,
אני עומדת תוהה, מה אוכל להוסיף השנה
שלא אמרתי אתמול, ושלשום, ולפני חודש, ובשנה הראשונה...
עומדת פה וכל כך רוצה לצעוק
בכל העוצמות האפשריות,
להרעיד את כל העולמות - - -
ורק אומרת בקול דממה דקה:
אני כל-כך מתגעגעת אליך, רן,
רוצה לחבק אותך, גל, ילד קטן שלי,
מחכה שתיכנס, שמעון, ותיתן לי חיבוק ונשיקה
ורק לשנייה קטנה – תעטוף אותי הרגשה מלטפת נעימה...

וכמו כל השנה אני צופה
בשינויים שעוברים על חבריך החיילים, גל,
ועל אלה שלך, רן,
רואה אותם מתבגרים, משתנים, מתפתחים, פונים ללימודים.
לא מעיזה לדמיין אתכם, ילדים קטנים שלי.....
ותוהה, שמעון, איך היית נראה אתה,
כמה קמטים היו נוספים לך
ומה היה קורה אצלך בעבודה
וכמו בכל שנה אצלי שום דבר לא השתנה,
והזמן שעובר איננו עוזר, איננו מקל,
ומשאיר אותי בלי מה לספר.
 רחל קורן