קשקושי תוהה
פוסטים אחרונים
- שיר של אחי דוד אלר (1950-1969) 27/4/09
- משהו שמאד נהניתי לקרוא 3/2/09
- ווקליזה של רחמנינוב-חליל+ פסנתר 30/1/09
- באך פרק ב'. 26/1/09
- סיום באך. 26/1/09
- סונטה בסי מינור של באך לחליל ומקלדת 26/1/09
ארכיון
שיר של אחי דוד אלר (1950-1969)
אני ישן כל חיי: ישן ביום, ישן בלילה עיני פקוחות--- ואני ישן. נרדמתי עוד בטרם נולדתי ונולדתי כדי להקיץ: אולם לא הקצתי. לעתים אני חולם, אך לרב אני ישן. ומחכה: מחכה ליד מעוררת, שתקרע מעל עיני ואזני ופי וראשי את מסך התרדמה הנצחית ותפיח בי רוח חיים, חיי אין-סוף, חיי בקר--- ואמריא על כנפי שחר אל התכלת... ועד אז---אישן. 14.3.1967 |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני הגעתי לגיל 61. לא יכול להגיד עם יד על הלב שאבדתי כמיהות מעין אלו.
יש הבדל, מאידך, בין גלים גבוהים, לבין לחיות בצורה יותר מלאה,לאו דווקא סוערת.כדוגמא בנאלית אפשר להזכיר את טעונו של גורדג'ייף שכולנו ישנים.
אינני בטוח שהישועה נמצאת בתוכניות טלויזיה בריטיות, בלמודי משפטים וכד'.אבל מה אני יודע?
בכל אופן טוב לקבל סימן חיים ממכרים אינטרנטים ותיקים. ולפחות בענין זה כן אוכל להגיד משהו יותר נחרץ: החיים קצרים, חבל להעביר אותם בשייברשפייש.
אני חושבת שיותר מכל מרגישים כאן את הכמיהה של בן ה-17
שהחיים יסעירו אותו,
שהאהבה תטלטל אותו,
שהכל יהיה מלא התרגשות והרפתקאות.
שיר מלא חוכמה ותובנות
זה שיר שכתב אחי כשהיה בן 17.
גדלו אותנו בהפרד ומשול, בעויינות איומה.
לא הייתי מסוגל לחשוב בעודו בחיים שהוא כותב שירה. לאחר מותו בתאונת אימונים בצבא בגיל 19, מצאתי את שיריו מוסתרים בחדרו.
רענן לפי דעתי אין אף פעם מי שיעשה בשלבילנו את עבודת ההתפקחות....אפילו הקרובים ביותר לנו אינם
עושים זאת.....אתה מחכה ליד כמו בציור הקיר של מיכאלאנג'לו בקפלה הסקסטינית....יד האלוהים המפיחה רוח
באדם.....זה היה תמיד רצונו של האדם הממוצא...לכן הומצאה הדת....עשה למעני.......
כמה קשה להתפקח לבד ולרואת את הדברים כמו שהם....לא כמו בפנטזיות הנהדרות שלנו...חיי יום יום קשים ואפורים
שהעניים כמהות להעצם ולחזור לחלום הנהדר....
קראתי את השורות שלך וזה מה שעלה במוחי...
דש מרחוק
אתה לא ישן ידידי. ולא, זה לא חלום. זה הדבר האמיתי. לטוב ולרע. זה לוקח זמן להבין את זה.
what you see is what you get. that's the way it works around here
טוב אני מניח שאף פעם לא באמת מבינים את זה...
אהבתי את הפוסט
מוקדם מדי
והטיפה הזו ממנו -
גם אני מרגישה כך לפעמים
מ ש ו ב ח !
ועוד איזה דיסק.
.
והמלים האלה, כמו ששוקי אמר - כשעושים את החשבון מי-ועד... צמרמורת בגו.
יש דיסק. אם אתה רוצה-רק תגיד.
לא היה אמור לצאת דיסק? (פעם כתבת על זה במז"א)
משאלה אשר לא נתגשמה.
כשעושים את המתמטיקה
מי - עד צמרמורת אוחזת בגו.
שוקי