לפעמים השתיקה עדיפה על מילים

לפעמים אני מתגעגעת כל כך שהכל מסתחרר

לפעמים הלב עולה על גדותיו

וטוב לי 

ולפעמים הוא מפוחד ומתכווץ ומסתגר

ורע לי

לפעמים אני אישה

לפעמים אני אמא

לפעמים אני ילדה

לפעמים אני שלך

לפעמים לא.

אבל תמיד. תמיד אתה פה בפנים.

בתוך הלב שלי. פועם. מתהווה.

לפעמים זה מייסר אותי ונראה לי איום

לפעמים נראה לי הכי טוב וטבעי

ולפעמים נדמה לי.... שמה זה משנה בכלל?

מזמן כבר איבדתי שליטה.