כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלילית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    החזקנו ידיים

    31 תגובות   יום שני, 27/4/09, 21:00


    חיכינו לצפירה ביחד, והחזקנו ידיים.

    מיששתי את כף ידו הקטנה בידי. ולמרות שהיו עוד כמה דקות לפני הישמע הצפירה, הוא התעקש לעמוד ולהמתין.

    איך הוא נהיה לי בוגר פתאום?

    לפני כן הוא עוד שאל הרבה שאלות

    למה הדגל באמצע?

    איפה ישמעו את הצפירה הכי טוב? בירושלים?

    ומי שנוסע בכביש, הוא גם צריך לעמוד?

    צריך לכבות את הטלוויזיה?

    ערבים טובים, אלו שגרים בישראל, גם עומדים?

    והשבתי לו על כל שאלה ושאלה.

    התקלחנו מהר וציחצחנו שיניים לפני. הוא מוכן.

    קטן שכזה, איך עוטפים אותו מכל זה? פתאום הוא מבין יותר ושואל יותר ומוטרד...

    הדלקנו נר זיכרון

    ואז צפירה.

    ואני מתבוננת בפניו הרציניות כל כך

    וחושבת איך שמאז שהפכתי לאמא, מלבד העצב הגדול והכאב הרב, נוספה החרדה.

    אני מפחדת.

    ואיכשהו הפחד הזה מתעצם וגדל משנה לשנה. המועקה מתעצמת.

    אני מנסה לגרש את החששות בעזרת רציונליות, אבל זה חזק ממני.

    ואני משקרת לו, את השקר הגדול ההוא, ומקווה ממש חזק, שאולי רק אולי

    התקווה תהפוך לאמת ויבוא שלום ולא תהיינה מלחמות, ואני לא אצטרך לשקר לו.

     

    אמן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/11 17:02:
      וואו, איך העלת את הטקסט הזה עכשיו...
      האמת היא שישבתי לקרוא אותו שוב והצטמררתי.
      כלום לא באמת השתנה.
      הוא גדל לו
      ואני שבה ומתבוננת בו בנקודות שונות במסלול החיים המשותף שלנו, חרדה לו ותמהה כל פעם מחדש- איך הוא גדל לי כל כך?..
      הלוואי. רק שלום.
      תודה.
        20/2/11 15:44:
      אוף, זה מצמרר.
      הבעצב תלדי בנים שלנו - יש לי שלושה.
      ואני דוחפת את המחשבה שהגורים הקטנים האלה יהפכו ביומם לאריות, אז בטח כאלה שיצרכו לעמוד, הלוואי שלא, מול אריות אחרים.
      מצטרפת לאמן שלך.
        20/4/10 19:27:

      צטט: "בית האיכר" 2010-04-20 11:59:57


      לילית היקרה

       

      אכן מסכים עם כל מילה שרשמת והבעת בצורה כל כך אמיתית .

       

      לכולנו אותם דאגות מסתבר.

       

      שימי

       

       

      תודה, שימי

      מקווה שעבר עליך חג מוצלח :)

        20/4/10 19:27:

      צטט: עדידוש :) 2010-04-20 11:24:15

      יש שאלות שאין עליהן תשובות...יש בעיקר חיבוק ותחושת היחד העוטפת :)

      ועדיין עם ולמרות הכל, אני מאמינה שיבוא השלום המיוחל, אין דרך אחרת.

       

       

      מסכימה איתך- אין דרך אחרת.

       

      תודה}{

        20/4/10 19:26:

      צטט: שרון אבני 2010-04-20 07:32:41

      חייבים לדור הזה הרבה יותר ממה שאנו עושים ומשאירים עבורו.

       

      התמונה שציירת ריגשה אותי :)

       

      חג שמח..

       

       


      מסכימה איתך.

      הרבה יותר.

       

      תודה :)

        20/4/10 19:25:

      צטט: שלוימ'ה (חוני) 2010-04-20 04:28:12


      לפעמים

       איני יכול להמנע מהמחשבה

       שהישראלי השפוי הוא במיעוט,

       אחרת איך מסבירים את מה שקורה שם....?

       

      מקווה שיהיה אצלכם שלום

       

       

      אנחנו במיעוט (וזה לא שאני טוענת שאני ממש שפויה...)

      אבל במיעוט שלוימה, וזה מתסכל נורא.

      כי לפעמים אתה קורא דברים שאנשים כותבים ואתה יכול להריח את הצמא לדם שעולה מבין השורות,

      וזה מפחיד אותי נורא.

       

      הלוואי.

      אמן.

       

        20/4/10 19:24:

      צטט: אני 6 2010-04-20 00:30:07

      אני כבר הפסקתי עם האופטימיות..

      אבל תקווה לטוב תמיד יש...

       

       


      תקווה זה לא מעט :))

       

        20/4/10 19:23:

      צטט: צילי וגילי 2010-04-19 19:25:09

      גם אני המתנתי לצפירה יחד איתם, כשהגיעה חיבקתי את שניהם וכך עמדנו, הקטן קצת נבוך, לא מבין בדיוק, הגדול עסוק ומודאג מהאיום האירני... מה יכולתי לומר לו, שאני מקווה שהאירנים יאהבו גם את ילדיהם (כמו בשיר של סטינג). זה יום שמשאיר אותי בלי תשובות, רק אם עצב ותהיות.

       

      כן גם שלי מתחיל להתעסק לא מעט בעניין של איראן והאיום הגרעיני.

      יום אחד הוא חזר מבית הספר ודיבר איתי על פצצת האטום שיש לנו (אוחחח העמימות... העמימות..)

      הסברתי לו, במילים פשוטות, מה זה מאזן אימה.

       

      }{

        20/4/10 19:21:

      צטט: הלנה היפה 2010-04-19 16:36:13

      איזה קסם של ילד גידלת ואמן אמן אמן, שלא תצטרכי לחרוד ולפחד אבל בארץ באמת כל כך קשה לגדל בן.

      ושוב אמן

      תודה על הריגוש ו*

      לאה

       

      אמן גדול.

      תודה הלנה היפה

      :)

        20/4/10 11:59:


      לילית היקרה

       

      אכן מסכים עם כל מילה שרשמת והבעת בצורה כל כך אמיתית .

       

      לכולנו אותם דאגות מסתבר.

       

      שימי

        20/4/10 11:24:

      יש שאלות שאין עליהן תשובות...יש בעיקר חיבוק ותחושת היחד העוטפת :)

      ועדיין עם ולמרות הכל, אני מאמינה שיבוא השלום המיוחל, אין דרך אחרת.

       

        20/4/10 07:32:

      חייבים לדור הזה הרבה יותר ממה שאנו עושים ומשאירים עבורו.

       

      התמונה שציירת ריגשה אותי :)

       

      חג שמח..

        20/4/10 04:28:


      לפעמים

       איני יכול להמנע מהמחשבה

       שהישראלי השפוי הוא במיעוט,

       אחרת איך מסבירים את מה שקורה שם....?

       

      מקווה שיהיה אצלכם שלום

       

        20/4/10 00:30:

      אני כבר הפסקתי עם האופטימיות..

      אבל תקווה לטוב תמיד יש...

        19/4/10 19:25:
      גם אני המתנתי לצפירה יחד איתם, כשהגיעה חיבקתי את שניהם וכך עמדנו, הקטן קצת נבוך, לא מבין בדיוק, הגדול עסוק ומודאג מהאיום האירני... מה יכולתי לומר לו, שאני מקווה שהאירנים יאהבו גם את ילדיהם (כמו בשיר של סטינג). זה יום שמשאיר אותי בלי תשובות, רק אם עצב ותהיות.
        19/4/10 16:36:

      איזה קסם של ילד גידלת ואמן אמן אמן, שלא תצטרכי לחרוד ולפחד אבל בארץ באמת כל כך קשה לגדל בן.

      ושוב אמן

      תודה על הריגוש ו*

      לאה

        19/4/10 15:53:

      צטט: הולמס 2010-04-19 12:54:49

      נזכרתי בזה היום.

       

       

      וזה פוסט להיום

       

      שנה אחרי, שנה לפני, לא באמת משנה 

       

       

      גם השנה החזקתם ידיים ?

       

       

       

      כן, גם השנה.

      אני חושבת שהשנה, יותר מבעבר, אפשר היה להרגיש שזה יותר צורך שלי משלו.

      הייתי צריכה להחזיק לו את היד ולהגיד לעצמי (בלב) שאני שומרת עליו מכל רע.

      אחר כך ראינו את הטקס.

      השאלות היו שונות במקצת השנה, הוא כבר מבין יותר.

      ואני אוהבת את הערבים האלה איתו, שהוא נצמד אליי על הספה ומקשיב למילים שלי.

      אני מזכירה לו תמיד, שבמלחמות כולם מפסידים, ושאיזה מזל גדול יש לנו שיש לנו זה את זו.

       

      אני אוהבת אותו. הוא המתנה שלי.

       

       

        19/4/10 12:54:

      נזכרתי בזה היום.

       

       

      וזה פוסט להיום

       

      שנה אחרי, שנה לפני, לא באמת משנה 

       

       

      גם השנה החזקתם ידיים ?

       

       

        30/4/09 13:50:

      יאפ.

      זה חזק ממני :)

       

      וכמובן שאתה צודק.

       

       

        30/4/09 10:24:

      צטט:

      מכירה את הסיפור הזה:)

       

      אצלי הישן מתערבב עם החדש.

      גם וגם. שיהיה שמח.

       

      בוקר טוף

       

       

       כן איך שהוא ידעתי שאת מי שתכיר את הסיפור הזה. זכרון מתגובה ישנה שלך שנתנה רמז. 

       

      אפשר לנתק את הישן? זה הלוא מה שאנחנו. 

       

      בוקר עור 

       

        30/4/09 07:04:

      צטט: חנן הראל 2009-04-29 20:51:45

       

       

       

      הבעיה שלי עם השאלות אותה שואלת ילדתי הם לא התשובות אותם אני משיב לה, אלא התשובות שאני צריך להשיב לעצמי.

      מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועהנכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל. שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?" ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק - אפשר עוד לתקן!" יצא רבי ישראל לרחוב וקרא: "יהודים! שימעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!" בכרטיס האישי שלי בחרתי לצטט את המשפט בשינוי קל וכתבתי ,כל עוד הנר דולק אפשר לחפש. אנחנו סוג חדש של יהודים. 

       

       

      מכירה את הסיפור הזה:)

       

      אצלי הישן מתערבב עם החדש.

      גם וגם. שיהיה שמח.

       

      בוקר טוף

       

       

        29/4/09 20:54:

      60 ועוד 1

      "פסל ידידות אמריקה ישראל"

       

      אין לי יכולת לשלוח דואר ,

      משהו היתקלקל אז פתחתי בלוג חדש ,וגם זה לא עובד.סליחה

       וחג שמייח

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1001187

        29/4/09 20:51:

      צטט: לילית בת גרב 2009-04-28 09:08:46

      צטט: Michal21 2009-04-28 08:31:42

      מקסים הילדון שלך. אני חושבת שבדרך כלל אנחנו שואלים שאלות שבפנים פנים אנחנו יודעים שנוכל להתמודד עם התשובות שלהן. אבל הילדים עוד פחות יודעים. אנחנו צריכים לדעת גם בשבילם. ומרגיש לי שאת יודעת.

       

      ולא להגיד את כל האמת, זה לא תמיד לשקר. לפעמים זה לשמור. לשמור על עצמינו ועל הילדונים והילדוניות שלנו, שעוד יהיו פעם מבוגרים ויוכלו לשאול שאלות ולמצוא את התשובות בעצמם. 

       

      אני איבדתי חבר לפני שש עשרה שנה והיום הזה הוא תזכורת מכאיבה לתשובות שאני נותנת לעצמי לשאלות כמו: האם אני מוכנה לאבד שוב? אולי אם הייתי יכולה לא להגיד לעצמי את כל האמת, גם אני כבר הייתי עומדת בצפירה עם ילדון, או שניים. 

       

      נשיקות לך

      מיכל.

      התגובות שלך תמיד מאוד מרגשות אותי.

      העדינות שבה את מתנסחת, צרופי המילים,

      פותחים צוהר אלייך, וזה יוצר תחושה של חיבור אמיתי.

       

      מישהו שאני אוהבת אומר תמיד - כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

       

      נשיקות חזרה

       

       

      הבעיה שלי עם השאלות אותה שואלת ילדתי הם לא התשובות אותם אני משיב לה, אלא התשובות שאני צריך להשיב לעצמי.

      מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי

      התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועהנכנס רבי ישראל,

      וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.

      שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?"

      ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק - אפשר עוד לתקן!"

      יצא רבי ישראל לרחוב וקרא:

      "יהודים! שימעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"

      בכרטיס האישי שלי בחרתי לצטט את המשפט בשינוי קל וכתבתי ,כל עוד הנר דולק אפשר לחפש. אנחנו סוג חדש של יהודים. 


       

        29/4/09 18:50:

      צטט: קובי קובי 2009-04-29 04:17:19

      מכיר את הרגשות האלה מקרוב

      לא נותר לי אלא להצטרף ולקוות

      הלוואי

       

      כן, זה קורה גם לאבות, אה?

       

      עוד יבוא שלום עלינו

       חמסה

       

      חג שמח

       

        29/4/09 18:49:

      צטט: holydidi 2009-04-28 22:14:30


      אמן!

      }{

      חג שמח }{

       

       

        29/4/09 04:17:

      מכיר את הרגשות האלה מקרוב

      לא נותר לי אלא להצטרף ולקוות

      הלוואי

        28/4/09 22:14:


      אמן!

      }{

        28/4/09 09:08:

      צטט: Michal21 2009-04-28 08:31:42

      מקסים הילדון שלך. אני חושבת שבדרך כלל אנחנו שואלים שאלות שבפנים פנים אנחנו יודעים שנוכל להתמודד עם התשובות שלהן. אבל הילדים עוד פחות יודעים. אנחנו צריכים לדעת גם בשבילם. ומרגיש לי שאת יודעת.

       

      ולא להגיד את כל האמת, זה לא תמיד לשקר. לפעמים זה לשמור. לשמור על עצמינו ועל הילדונים והילדוניות שלנו, שעוד יהיו פעם מבוגרים ויוכלו לשאול שאלות ולמצוא את התשובות בעצמם. 

       

      אני איבדתי חבר לפני שש עשרה שנה והיום הזה הוא תזכורת מכאיבה לתשובות שאני נותנת לעצמי לשאלות כמו: האם אני מוכנה לאבד שוב? אולי אם הייתי יכולה לא להגיד לעצמי את כל האמת, גם אני כבר הייתי עומדת בצפירה עם ילדון, או שניים. 

       

      נשיקות לך

      מיכל.

      התגובות שלך תמיד מאוד מרגשות אותי.

      העדינות שבה את מתנסחת, צרופי המילים,

      פותחים צוהר אלייך, וזה יוצר תחושה של חיבור אמיתי.

       

      מישהו שאני אוהבת אומר תמיד - כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

       

      נשיקות חזרה

       

        28/4/09 09:04:


      תודה, גבי

      יום טוב גם לך.

       

       

        28/4/09 08:31:

      מקסים הילדון שלך. אני חושבת שבדרך כלל אנחנו שואלים שאלות שבפנים פנים אנחנו יודעים שנוכל להתמודד עם התשובות שלהן. אבל הילדים עוד פחות יודעים. אנחנו צריכים לדעת גם בשבילם. ומרגיש לי שאת יודעת.

       

      ולא להגיד את כל האמת, זה לא תמיד לשקר. לפעמים זה לשמור. לשמור על עצמינו ועל הילדונים והילדוניות שלנו, שעוד יהיו פעם מבוגרים ויוכלו לשאול שאלות ולמצוא את התשובות בעצמם. 

       

      אני איבדתי חבר לפני שש עשרה שנה והיום הזה הוא תזכורת מכאיבה לתשובות שאני נותנת לעצמי לשאלות כמו: האם אני מוכנה לאבד שוב? אולי אם הייתי יכולה לא להגיד לעצמי את כל האמת, גם אני כבר הייתי עומדת בצפירה עם ילדון, או שניים. 

       

      נשיקות לך

      מיכל.

        27/4/09 21:36:


      אין מה לפחד רק לצפות לטוב , וטוב יהיה טוב

      פרופיל

      לילית בת גרב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין