מאמר לכבוד חג העצמאות מאמר לקראת יום העצמאותיום העצמאות קרב ובא ,והנה עוד לא סיימנו לחגוג את חג הפסח ,ולחגוג את חג החירות והחופש של כל יהודי ויהודי ,ושל כל אדם ואדם ,והנה אנו לפני חגיגה נוספת חגיגת יום העצמאות .יום השחרור ויסודה של מדינת ישראל .אני כותבת מאמר זה לאחר שהאזנתי ברדיו לשיר המעלות שחנן יובל ביצע,למילים שלקוחות מספר תהילים ,אני שומעת שיר זה ומתרגשת ומקבלת את התקשור הזה.הכיצד איזה יופי שאותה תופעה היסטורית חוזרת שוב ושוב ,אותו עם מתאגד ועולה וחוזר לגור באותה ארץ שוב ושוב .תחילה עם יציאת מצרים ויסודה של הממלכה היהודית בישראל (שלטונם של שאול דוד ושלמה) עד לגלות בבל. בכל ההיסטוריה היו עמים והיו אמונות ודתות יפות ללא הרף אך אנו שמים לב לתופעה יפה יוצאת דופן ,אותו עם עובר מספר פעמים גלות והאנשים שחיו ביחד באותו מקום שוב ושוב מופרדים ומוגלים לכל רחבי העולם , ושוב אנו עדים בתופעה שהם חוזרים.אנו רואים שלמרות גלות בבל ופיזור העם היהודי בכל ארצות תבל ,עלה שוב אל הארץ ובנה שוב את ירושלים והשתמש שוב במילים הנפלאות של שיר המעלות שהוזכר למעלה.שיר המעלות הושר כאשר עלו היהודים אל בית המקדש השני והרגישו כחולמים.כעת אנו עדים שוב לאותה תופעה לפני 61 שנה מכל קצוות העולם מתאגדים שוב אותו עם ,עוזבים הכול ועולים לאותה ארץ ,זו תופעה שאין לה שנית בהיסטוריה.איך יתכן שבאותו נקודת זמן ובאותם שנים ללא תקשורת מפותחת כמו שיש היום ,עוזבים אנשים באותו זמן מכל מיני ארצות בעולם ,עוזבים את בתהם ,את רכושם ועוברים למקום חדש ,לשפה אחרת ולהתחלה חדשה. איזשהו קול ענק קרא להם כמו הקול שקרא לאברהם אבינו לעזוב את ארצו ולבוא לארץ המובטחת ,כך אותו הקול בדיוק קרא להם דרך התת-מודע שלהם ממקורות שונים ביצעו עלייה לכאן. כנראה יש משהו מעבר לכך ,אין אף דוגמא בהיסטוריה לעם ולחברה מסוימת שהוגלתה וחזרה שוב ושוב לאותו מקום הכוח ששמר עלינו מאוחדים הוא כוח התורה . בתורה שלנו בן המילים ובין השיטין יש כוח גנוז ונסתר ,כוח מיסטי גדול, והוא מה שאיחד בינינו וגרם לנו אחרי כל כך הרבה שנים לחזור לארץ המובטחת ,ולהכין את כל היקום לגאולה האמיתית כפי שידוע "מציון תצא תורה" .והכוח הוא כוח האחדות ,הקבלה , האהבה ולא הפירוד,כפי שכתוב בפסוק "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד" הדגש הוא על האחד והמטרה היא אחדות.ועם עליית העדות השונות לישראל לא קל היה לנו להתאגד ביחד ,דיי סלדנו אחד מהשני ודאגנו לגור לפי עדות ולפי שכונות ,כשכל עדה בטוחה שהיא הטובה ביותר ,והעדה האחרת נחותה עד מאוד (כמו במערכון של אורי זוהר ואריק איינשטין) ,וכך סטינו מהנתיב ,הנתיב להביא את התורה מציון ,ואין זה מקרה שחזרנו מכל קצוות העולם אל המקום הזה. חזרנו כדי להתאחד ולהתאגד,ורק שנתאחד כולנו כאן ביחד ללא הבדל של עדה ,נמצא את המשותף ולא את המבדיל ,נוכל ליצור אור עצום במדינה ולהעביר את האור אל שאר העולםואיך ניצור את אותו אור? ואיך נמצא את אותה אחדות?תחילה נתבונן בתוך עצמנו ונגלה את החלקים שבנו שלא מאוחדים ,הביקורת שיש לנו כלפי עצמנו,חוסר הקבלה עצמית שלנו ,כלומר חלק אחד דוחה את החלק השני.אי הקבלה העצמית והצורך להשתנות ללא הרף גורמים לנו לדחות את עצמנו וברגע שאנו דוחים את עצמנו ולא מאמינים בעצמנו אין אנו יכולים לקבל את האחר ולאהוב את האחר ,וכך אנו חיים בפירוד בתוך עצמנו ושנאה עצמית ,כעסים פנימיים ,רגשות אשמה רבים והלקות עצמיות.ברגע שנבצע אחדות בתוך עצמנו ונשחרר את הקונפליקטים הפנימיים ,נוכל להדליק את האור בפנים ובכך לקבל את האחר וליצור אחדות ואור.נוכל להתחבר לתדר של אהבה ולמצוא את המשלים ולא את המפריד.בכך שנתחבר אל האור ואל הקבלה,אל האהבה ,אל החמלה והיושר וכנות ותמימות ניצור רשת אנרגטית שלמה של אור שתהדהד בינינו ותעביר אל שאר המדינות ,ונבצע את השליחות שלנו שלשמה הגענו להקים מדינה זו- " כי מציון תצא תורה" "והייתם אור לכל הגויים".ההתאחדות שלנו לעם אחד במדינתו הינה ציון היסטורי יוצא דופן .אנו נמצאים בתחילת אחרית הימים (נבואתו של ישעיהו).אחרית הימים משמעו סוף התיקון וכניסת האור לעולם, יותר ויותר אנשים מתחברים לעולם הרוח ,יותר ויותר אנשים מחפשים אור,מודעות וחופש פנימי.חופש פנימי זה בא לתת לנו חרות,וככל שיותר אנשים יתחברו לחופש הזה כך נמשוך אל העולם כוחות של אור, של אהבה ,חמלה ,סובלנות ,שמחה ואושר.ונדחה את כוחות הרשע, שנאת חינם וקינאה ,כעס וכו.... אנו רואים שתקופה זו מלאה בחוסר בטחון כלכלי,בטחוני, עולמי ובעצם מה שהיה נראה ברור ובטוח לדקות ספורות יכול להפוך לבלתי מובן ובלתי בטוח.השקענו את כספנו בקרנות הפנסיה ופתאום הם נפלו, הדולר יורד ועולה ללא הרף. חוסר הוודאות הזה מגביר בתוכנו את כוחות החושך הפחד והספק,אנו רואים שמחקריים סטטיסטים מראים שבכל העולם גברו התקפי החרדה ,הדיכאון והתקפי הכעס. תפקידנו כיום הוא להתחבר אל האור שבתוכנו ולהוות חברה אשר מחוברת לאור, להתמסר לאמונה ,להאמין בעצמנו ובאחד בשני ובכך שנעשה זאת כאן בינינו בתוך עצמנו,נוכל להיות רשת אנרגטית שתהדהד ותפיץ אור לכל הגויים.אנו נמצאים בזמן קריטי שבו אנו נדרשים לבחור באיחוד כאן בתוך עצמנו שיביא את הגאולה או בלהמשיך ולדאוג איש איש לעצמו בלבד.ללא התחשבות באחר ,למצוא את המפריד ולא את המשותף והמקרב,ובכך להביא את המבול ואת החושך על ארצנו. הבחירה בידנו אנו ולשמה התאחדנו כאן כעת.ועכשיו כמה מילים ברשותכם על ההמנון "התקווה"...בעודי שומעת את שיר המעלות ומתרגשת עד מאוד ,נזכרת אני גם ששיר זה אמור היה להיות ההמנון שלנו ,אבל בהכרעה הסופית החליטה המועצה שהתקווה הינו יותר עכשווי והינו יותר מקורי ,ומתאים לתקופה המודרנית של השיבה לארץ ישראל ושל הציונות המתקדמת.אין לי שום דבר נגד ההמנון שכן גם אני גדלתי וחונכתי במדינה אהובה זו ,וגם אני שרה המנון זה בטקסים למינהם ומעת לעת בליבי.אך את הדברים שאני כותבת כעת אני רושמת כמומחית לתת-מודע ומציגה נקודות אלה.על מנת ליצור משהו שיקרה בוודאות ,אנו צריכים להשתמש בזמן הווה/עתיד (מה שנקרא באנגלית I GOING TO) התת מודע אינו מבין עבר ועתיד כלומר אם אנו מדברים בשפה עתיד או בשפה עבר לא תכננו ולא עשינו דבר ,בכדי ליצור מציאות אנו צריכים לדבר בזמן הווה/עתיד בלבד.כשאני שומעת את התקווה אני שומעת כיסופים למשהו שעוד לא קיים נשמע הדבר כאילו אנו נמצאים בגלות ולא באמת בארץ ישראל."כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה.... עוד לא אבדה תקוותנו ,התקווה בת שנות אלפיים ... להיות חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים"משתמע בין השיטין שאין אנו חופשיים ובעצם אנחנו לא קיימים, אין לנו חופש ואין לנו ארץ –אנו בתקווה לדבר שעדיין לא קיים.מבחינת התת מודע אם אנו שרים שיר שמדבר על עתיד ולא על הווה אז בעצם אנחנו לא שם. כלומר, אנחנו שרים בתקווה לחופש, למדינת יהודית חופשיה ומאושרת, אבל לא באמת מאמינים שאנחנו שם. יש תקווה להיות חופשיים , יש תקווה לארץ אבל אנו נמצאים במקום אחר.מעניין למה דווקא המנון זה בחרו המנהיגים בזמנו. האם בתת מודע שלהם הם לא באמת האמינו שאפשר להיות חופשיים בארצנו? שהמדינה הזו באמת שייכת לנו? .. אולי הגיע הזמן לשנות את ההמנון שלנו למשהו שיהיה בזמן הווה . אנחנו קיימים במדינה משלנו , חופשיים בה ואין לנו צורך בכמיהה עוד לדבר שעוד לא קיים.והנה עוד כמה נקודות לחשיבה.. אם אנחנו בתת מודע שלנו לא קיימים, אז מה אנחנו עושים פה?! אולי גם כאן מופיע הניתוק הזה שלנו כעם שרוצה להיות מאוחד מהמצוי במדינתנו.החג הזה ,שכל אחד בזמן שהוא שר את ההמנון שלנו , שייזכר בשיר היפיפה "שיר המעלות" ( שכתוב בסוף המאמר) ויגיד לעצמו " היינו כחולמים", כי היום אנו כבר לא. חג עצמאות שמח אריאן לב שיר המעלות שיר המעלות בשוב ה' יגדל ה' לעשות עם אלה |