
הרי התחלות הן דבר נפלא לכשעצמו, דבר שיש בו תמיד פוטנציאל, ויחד עם כך החשש הגדול מאי מימושו או מאזבה בדרך גורם לי לפיצול. אני מכירה את כל משםטי המפתח לכאן ולכאן אני אומרת אותם ומכוונת את מטופליי לפיהם אך פתאום כשזה נוגע בי הרגשות עם הידע והמודעות מתבלבלים. אבל כמו שאני אומרת תמיד יהייה בסדר ובסופו של דבר אני ארגיש ואדע ברגע הנכון.
מוזמנים לספר או להגיב.
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מספרה של ברנדון בייס נשארה לי ציטטה מאוד חזקה "הגוף לא משקר". אני חושבת שאינדיקציה לכך שאנחנו לפחות בכיוון אפשר לקבל מהגוף שלנו בכלל ולא רק מהבטן. אם אנחנו נראים טוב, סימן שאנחנו מרגישים טוב ואם אנחנו מרגישים טוב (בעיקר בגוף) כנראה שאנחנו בדרך נכונה...
אוהבת דוידה
זו בדיוק הדילמה בין המשפטים המתנגנים לרגשות המבולבלים. ונכון מבעד לכל אלו אני בהחלט מנסה להקשיב לקול הפנימי שלי ולמה אני באמת מרגישה ללא כל השפעות של אחריות, מציאות, מחוייבות וכו... אבל אם נהייה כנים זה לא תמיד פשוט אבל בהחלט אפשרי ותודה איתי על התגובה.
לשרון מרש- תודה על ההייחסות ועל החברות.
אישית אני חושב שצריך להשאיר את המשפטים למקום אחר. מה שבאמת חשוב זה מה את מרגישה עם עצמך? האם טוב לך? מה יעשה לך טוב? לא רק בטווח הקצר אלא בכלל
כשתדעי את התשובות תוכלי להתקדם
איתי
צריך להגיד: עכשיו בסדר ולא יהיה בסדר ותחשבי על זה:) בנוסף למדתי להסתכל רק על הדברים הטובים שאותם ניתן להפיק גם אם המטרה לא הושגה.
הרגע הנכון
זהו הרגע שהבטן אומרת לך
את התשובה שאת יודעת אותה.
* לדרך שיאיר לך.