כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    הגרזן

    31 תגובות   יום שני, 27/4/09, 22:17
    (מתוך מכתב פיקטיבי שנשלח מפלשתינה לאירופה ערב מלחמת העצמאות) 

     

    "מה מרתק יותר, יקירתי, מאשר לצלול אל תוך עברו של מקום, להפוך אבן אחר אבן ולחשוף את חייהם של אנשים אשר חיו, שמחו, כאבו, ומתו בדיוק במקום הזה?  הדרו של מקום ניכר בחיים שהיו בו. בחיים שיש בו כעת ושיהיו בו בעתיד. אין לי ספק כי ארץ זו נחרבה פעמים רבות לא משום שנגזר גורלה להיחרב אלא משום שנגזר גורלם של אנשיה להתפזר לכל עבר.

    חושב אני על כך רבות. כנענים, מוסלמים, נוצרים ויהודים חיו כאן שנים רבות. הכו שורש, בנו בתים ונטעו תאנה וגפן. עשרים, שלושים, ארבעים שנה ויותר של שקט בו התרגלו לחיות את חייהם ללא פחד וללא צילו המאיים של הגרזן. לפחות כך חשבו. אך במקום הזה הגרזן תמיד מונף. תלוי שנים הרבה למעלה, חסר מעש. ממתין לרגע האחד, בו תתרופף אחיזתו ולהבו ירד באנחת הקלה, משסף את העומד בדרכו. כי אין כאן, עלמתי, אין דור אחד, אף לא דור אחד ויחידי, אשר הצליח לחצות כאן את חייו, מבלי שיחוש את להטו של הגרזן.

    אך האין זה טבעו של גרזן ? ענפים מקצץ הוא ברגע, גזע אחר גזע יפיל עד שיכרית את היער כולו. הראויים אנו לקוות כי יפסח עלינו כלי המשחית  הצובע בדם את אדמתנו?  או שנגזר אף עלינו לחזות, בזמן הקצוב לנו, את זה הפרוזדור הצר, שבצידו האחד גן עדן ובשני להבות גיהנום? קורא אני את הפסוקים האיומים בחזון יוחנן וליבי נחמץ. המחשבה על הגרזן הממשיך אף בקץ הימים להלום, אינו חדל עד שתשחיר הקרקע מדם, מעוררים בי פחד ואימה.

    האם המלחמה המתרגשת סביבנו תהא המלחמה האחרונה ? האם ימוגרו כוחות הרשע העטים עלינו מן החשכה? התביא לנו החרב את הנצחון או את הכניעה וההשפלה? או שבברית דמים קשורה היא עם הגרזן?  ידידות נצחית אומללה, אשר תגרור אף אותנו אל תחתיות האדמה? אל האדמה השחורה, המכסה את המרחב, אוצרת בתוכה סודות ישנים כרחם אישה אשר ימיה ספורים. "  

    אקטואליה קודרת 

    דרג את התוכן:

    תגובות (30)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      5/5/09 19:50:

    חחח..תירוץ לא ללכת לבי"ס.. :)..

    תודה...עד חתונה...בלה...בלה...בלה...

      5/5/09 19:45:

    צטט: innati 2009-05-05 11:14:38

    אמש, הילד שלי נכווה באצבע וזאת כשאני לא בבית...צילצל וסיפר לי תוך בכי על התקרית..."באיזו אצבע" שאלתי אותו..."בזין" ענה לי...ואני חשבתי שלא שמעתי בנייד מספיק טוב...ואז שאלתי אותו כך פעם נוספת...וגם אז הוא דיקלם את ה"אלף-בית" כשהוא מדלג על השש הראשונות..."זין"....בפעם השלישית, הוא כבר צרח " אמאאאאאאאאאאאאא....אמה אמה...מה את לא מבינה??" ואז כבר לא ידעתי לבכות או לצחוק....

    בהמשך לזריחה :) אלה היו 60 שניות על "הרכות" ...

     

    מה שלום האצבע?

      5/5/09 11:14:

    צטט: יואל עיני 2009-05-05 05:57:11

    צטט: innati 2009-05-04 23:41:05

    צטט: שמר.קומ 2009-05-04 11:06:29

    צטט: יואל עיני 2009-05-04 06:41:22

    צטט: שמר.קומ 2009-05-03 12:43:26


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

    גרזן, זר ואכזר, לכולם יש  זיין. כולה  זיין...

    חוץ מהמילה זהב, אני לא מצליח לחשוב על מילים רכות עם זיין. הכל נוקשה. מזעזע.

    במחשבה שניה, גם זהב זה זבל.

    זוועה.

     

    אל תגזים ידידי. אות אחת לא יכולה להרוס מילה שלמה.

    מלים רכות בזיין:

    זרזיף, זמורה, זמזום, זוהר...

     

    הזריחה...

     

     

    שניכם צודקים מאוד. בכל זאת אף פעם לא הרגשתי נוח עם האות הזאת. אולי זה ההסבר?

    אמש, הילד שלי נכווה באצבע וזאת כשאני לא בבית...צילצל וסיפר לי תוך בכי על התקרית..."באיזו אצבע" שאלתי אותו..."בזין" ענה לי...ואני חשבתי שלא שמעתי בנייד מספיק טוב...ואז שאלתי אותו כך פעם נוספת...וגם אז הוא דיקלם את ה"אלף-בית" כשהוא מדלג על השש הראשונות..."זין"....בפעם השלישית, הוא כבר צרח " אמאאאאאאאאאאאאא....אמה אמה...מה את לא מבינה??" ואז כבר לא ידעתי לבכות או לצחוק....

    בהמשך לזריחה :) אלה היו 60 שניות על "הרכות" ...

      5/5/09 07:13:

    צטט: יואל עיני 2009-05-05 05:57:47

    צטט: הדקדוק הפנימי 2009-05-04 06:49:16

    עצוב ומדוייק

    ואולי גם הזוי שזה עדיין כך

     

    נפלת מהמיטה?! את בכלל ביוון לא?!

     הייתי שבוע. בוא תראה תמונות אצלי. תזיל ריר :) 

     

      5/5/09 05:57:

    צטט: הדקדוק הפנימי 2009-05-04 06:49:16

    עצוב ומדוייק

    ואולי גם הזוי שזה עדיין כך

     

    נפלת מהמיטה?! את בכלל ביוון לא?!

      5/5/09 05:57:

    צטט: innati 2009-05-04 23:41:05

    צטט: שמר.קומ 2009-05-04 11:06:29

    צטט: יואל עיני 2009-05-04 06:41:22

    צטט: שמר.קומ 2009-05-03 12:43:26


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

    גרזן, זר ואכזר, לכולם יש  זיין. כולה  זיין...

    חוץ מהמילה זהב, אני לא מצליח לחשוב על מילים רכות עם זיין. הכל נוקשה. מזעזע.

    במחשבה שניה, גם זהב זה זבל.

    זוועה.

     

    אל תגזים ידידי. אות אחת לא יכולה להרוס מילה שלמה.

    מלים רכות בזיין:

    זרזיף, זמורה, זמזום, זוהר...

     

    הזריחה...

     

     

    שניכם צודקים מאוד. בכל זאת אף פעם לא הרגשתי נוח עם האות הזאת. אולי זה ההסבר?

      4/5/09 23:41:

    צטט: שמר.קומ 2009-05-04 11:06:29

    צטט: יואל עיני 2009-05-04 06:41:22

    צטט: שמר.קומ 2009-05-03 12:43:26


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

    גרזן, זר ואכזר, לכולם יש  זיין. כולה  זיין...

    חוץ מהמילה זהב, אני לא מצליח לחשוב על מילים רכות עם זיין. הכל נוקשה. מזעזע.

    במחשבה שניה, גם זהב זה זבל.

    זוועה.

     

    אל תגזים ידידי. אות אחת לא יכולה להרוס מילה שלמה.

    מלים רכות בזיין:

    זרזיף, זמורה, זמזום, זוהר...

     

    הזריחה...

     

      4/5/09 11:06:

    צטט: יואל עיני 2009-05-04 06:41:22

    צטט: שמר.קומ 2009-05-03 12:43:26


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

    גרזן, זר ואכזר, לכולם יש  זיין. כולה  זיין...

    חוץ מהמילה זהב, אני לא מצליח לחשוב על מילים רכות עם זיין. הכל נוקשה. מזעזע.

    במחשבה שניה, גם זהב זה זבל.

    זוועה.

     

    אל תגזים ידידי. אות אחת לא יכולה להרוס מילה שלמה.

    מלים רכות בזיין:

    זרזיף, זמורה, זמזום, זוהר...

     

      4/5/09 06:49:

    עצוב ומדוייק

    ואולי גם הזוי שזה עדיין כך

     

      4/5/09 06:41:

    צטט: שמר.קומ 2009-05-03 12:43:26


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

    גרזן, זר ואכזר, לכולם יש  זיין. כולה  זיין...

    חוץ מהמילה זהב, אני לא מצליח לחשוב על מילים רכות עם זיין. הכל נוקשה. מזעזע.

    במחשבה שניה, גם זהב זה זבל.

    זוועה.

     

      4/5/09 06:37:

    צטט: תנא 2009-05-03 07:56:31


    למרגלות הר הגעש.... ובכל זאת חיים.

    ויש עוד תקוה בין רגעי היאוש.

     

    נפלא. מכירה את אלו שחיים במכסיקו, בסיציליה או אפילו בלוס אנג'לס ובניו אורליאנס שיודעים בכל פעם שאוטו-טו זה חוזר אבל נשארים לגור שם? אצלנו זה ממש לא נורא ביחס אליהם....יש תיקווה

     

      4/5/09 06:35:

    צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-05-01 11:15:54

     

     תשמע :) העניין הוא כזה. קראתי פעם משפט של איש כחם ועתיק, היסטוריון יווני, שאמר שכפיות טובה למנהיגיהם  הגדולים היא תכונתם של עמים חזקים. על זה אני מוסיפה משפט פשוט ונכון - מי שלא עושה לא טועה. על זה אני מוסיפה עובדה שלמדתי אתמול במהלך שיעור - בגין סבל ממחלת המאניה-דיפרסיה ואף עמד בראש המדינה במהלך חלק מההתקפים.

    אין אדם, גדול וחשוב ומפואר ככל שיהיה, שלא עשה טעויות בחייו. כולם. וכשאתה עושה מעשים גדולים אתה גם יכול לטעות בגדול. כשאני מסתכלת על פרס אני לא רואה שלמות. מפעל המתנחלים הוא טעות איומה. מסכימה עם כל מה שאמרת. לדבריך כנראה שגם הוא מסכים. אבל לא נשכח לו את הדברים (המדהימים) שכן עשה למען הקמת המדינה, והוא ממשיך לעשות עד היום. לחשוב על פרס ולראות רק את הטעות הנוראה זו בעיני תפיסת מציאות לא מאוזנת. הדבר ננכון אגב גם לאהוד ברק. אני לא טוענת שהאדם מושלם או העדיפות הראשונה שלי לעמוד בראש מפלגת העבודה. לא. אבל לפני הבחירות האחרונות שוב ושוב שמעתי אנשים מדברים על הדירה ועל הכסף. ומה עם כל השאר? לא קרה? הוא לא עשה שוום דבר אחר בחייו מלבד לקנות דירה יקרה ולעבוד כמה שנים מחוץ לשרות הציבורי? ומה עם הקריירה המפוארת שלו בצבא? ומה עם ההקרבה של האנשים האלה למען המדינה? הרי זו לא קלישאה - "ההקרבה" - הם באמת הקריבו. תחשוב על כמות הסערות הציבוריות והרפש שמולן פרס עמד בכל שנותיו, על המחיר של המשפחה, ואפשר להמשיך. זה סיפור מורכב. באיזו דרגת מורכבות אתה בוחר להתבונן?

     

      

     

    חזרתי מנסיעה. מצטער שלא הגבתי קודם. תודה על התגובה הרעננה ובכל זאת יש לי הרבה מה לומר

    אתאושש ואכתוב

    :-)

     

      3/5/09 12:43:


    גרזן. תגיד את המילה הזו בקול רם כמה פעמים. יש לה צליל זר, מנוכר. מזכיר לי פוגרומים בארצות רחוקות.

    אני חושב שזה אחד מכלי הנשק הכי אכזריים שיש.

      3/5/09 07:56:


    למרגלות הר הגעש.... ובכל זאת חיים.

    ויש עוד תקוה בין רגעי היאוש.

     

    צטט: יואל עיני 2009-04-30 23:28:34

     אח ארטישוקה. איזה תענוג לקרוא אותך. היכולת שלך להשקיף כך על העם שלנו במבט פסיכולוגי מפרגן למדי.

    ההשואה שעשית לפרס היא מעניינת. אין לך אדם מוערך היום כפרס. כמעט קונצנזוס. אולי אריק שרון הצמח, אולי, יכול לקבל יותר אמפטיה ממנו. אולי. כי הוא ככה שוכב חסר ישע.

    אך האספקלריה מסנוורת. פרס הוא האיש שיותר מכל אחראי למקום הבלתי אפשרי בו אנו נמצאים. בעידודו כשר בטחון, אחרי יום כיפור, יצאו גדודי גוש אמונים לסבסטיה ולאלון מורה. אין איש שאחראי יותר ממנו לתופעת "המתנחלים" כפי שאנו קוראים לה, בניגוד גמור לדעתו של השכל הישר, של בן גוריון ,של  רבין. חמש עשרה שנה מאוחר יותר הוא הכיר בטעות. בגולם שיצר.

    וגם המתגעגעים לשרון, שהמליכו אותו פעמיים בחייו, שכחו כמה כאב וסבל האיש הזה גרם. כמה הרס לתשתיות, לשיכון, לבטחון ולכל משרד שבו כיהן.כמה סבל גרם למתנחלים עצמם בהתנתקות שעשה בחיפזון.

    אומרים רחוק מהעיין רחוק מהלב.

    הגרזן אכן מונף. וידנו מחזיקה לא פעם בידית. ובמצב הזה לא ממש כדאי להישען לאחור, להתרווח...

     

     תשמע :) העניין הוא כזה. קראתי פעם משפט של איש כחם ועתיק, היסטוריון יווני, שאמר שכפיות טובה למנהיגיהם  הגדולים היא תכונתם של עמים חזקים. על זה אני מוסיפה משפט פשוט ונכון - מי שלא עושה לא טועה. על זה אני מוסיפה עובדה שלמדתי אתמול במהלך שיעור - בגין סבל ממחלת המאניה-דיפרסיה ואף עמד בראש המדינה במהלך חלק מההתקפים.

    אין אדם, גדול וחשוב ומפואר ככל שיהיה, שלא עשה טעויות בחייו. כולם. וכשאתה עושה מעשים גדולים אתה גם יכול לטעות בגדול. כשאני מסתכלת על פרס אני לא רואה שלמות. מפעל המתנחלים הוא טעות איומה. מסכימה עם כל מה שאמרת. לדבריך כנראה שגם הוא מסכים. אבל לא נשכח לו את הדברים (המדהימים) שכן עשה למען הקמת המדינה, והוא ממשיך לעשות עד היום. לחשוב על פרס ולראות רק את הטעות הנוראה זו בעיני תפיסת מציאות לא מאוזנת. הדבר ננכון אגב גם לאהוד ברק. אני לא טוענת שהאדם מושלם או העדיפות הראשונה שלי לעמוד בראש מפלגת העבודה. לא. אבל לפני הבחירות האחרונות שוב ושוב שמעתי אנשים מדברים על הדירה ועל הכסף. ומה עם כל השאר? לא קרה? הוא לא עשה שוום דבר אחר בחייו מלבד לקנות דירה יקרה ולעבוד כמה שנים מחוץ לשרות הציבורי? ומה עם הקריירה המפוארת שלו בצבא? ומה עם ההקרבה של האנשים האלה למען המדינה? הרי זו לא קלישאה - "ההקרבה" - הם באמת הקריבו. תחשוב על כמות הסערות הציבוריות והרפש שמולן פרס עמד בכל שנותיו, על המחיר של המשפחה, ואפשר להמשיך. זה סיפור מורכב. באיזו דרגת מורכבות אתה בוחר להתבונן?

     

      

      30/4/09 23:34:

    צטט: mafalda! 2009-04-30 20:43:31

    חרב פיפיות...

    מתוך המילון

    חרב פיפיות: חרב חדה משני צדדיה; סכנה כפולה, הסתכנות, מכת בומרנג החוזרת אל המכה

    זועף

     

      30/4/09 23:32:

    צטט: bonbonyetta 2009-04-28 22:04:08


    ארץ קטנה כל כך עם גרזנים רבים כל כך  זועף

    גולדברג, שכתב את "ארץ קטנה עם שפם" התארח אצלי פעם בבית. איזה איש מצחיק ורציני גם יחד.

    :-)

     

     

      30/4/09 23:28:

    צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-04-28 16:07:25

    אמנם מתנגן ברקע "יצאנו אט" של איינשטיין (זה שם השיר?), וקשה לי לכתוב תוך כדי אבל בשבילך...:)

    בשבוע ומשהו האחרונים מסתובבת בי מחשבה. אולי בעקבות כתבה שתורגמה מהניו-יורק טיימס ל"הארץ" לפני כמה ימים, שבה הכותב (היהודי אמריקאי)  תיאר תיאור אמביוולנטי נפלא על האופי המחוספס-וולגרי של העם שלנו כאן בישראל, לא היהודי, אלא הישראלי.  את הכתבה הוא סיים (או שמא אני סיימתי?)  במחשבה שאולי העובדה שאנחנו לעולם לא מפסיקים להלקות את עצמנו, לעולם איננו מספיק טובים בעיני עצמנו, אולי הנטייה הישראלית הכל כך בולטת הזו היא שמביאה אותנו להתקדם ולדחוף קדימה כל הזמן. לרצות להיות יותר טובים. גם כשאנחנו טובים, אנחנו לא, זה לא מספיק. 

    כשקראתי את מכתב הגרזן נזכרתי באותה מחשבה שמלווה אותי בימים האחרונים - שהגרזן הוא לא רק גרזן האוייבים אלא יש עוד גרזן, שלנו, גרזן ישראלי אותו אנחנו מניפים על עצמנו כל הזמן. ואולי טוב שכך. אנחנו לא מרשים לעצמנו להתרווח, להשען אחורה. לפעמים זה מתסכל אותי, אבל לפעמים זה גורם לי גאווה רבה. אני מקווה שזיקנתינו תראה כמו זו של האזרח הראשון שלנו, זה שלא נשען לאחור, גם לא בזיקנתו. 

     אח ארטישוקה. איזה תענוג לקרוא אותך. היכולת שלך להשקיף כך על העם שלנו במבט פסיכולוגי מפרגן למדי.

    ההשואה שעשית לפרס היא מעניינת. אין לך אדם מוערך היום כפרס. כמעט קונצנזוס. אולי אריק שרון הצמח, אולי, יכול לקבל יותר אמפטיה ממנו. אולי. כי הוא ככה שוכב חסר ישע.

    אך האספקלריה מסנוורת. פרס הוא האיש שיותר מכל אחראי למקום הבלתי אפשרי בו אנו נמצאים. בעידודו כשר בטחון, אחרי יום כיפור, יצאו גדודי גוש אמונים לסבסטיה ולאלון מורה. אין איש שאחראי יותר ממנו לתופעת "המתנחלים" כפי שאנו קוראים לה, בניגוד גמור לדעתו של השכל הישר, של בן גוריון ,של  רבין. חמש עשרה שנה מאוחר יותר הוא הכיר בטעות. בגולם שיצר.

    וגם המתגעגעים לשרון, שהמליכו אותו פעמיים בחייו, שכחו כמה כאב וסבל האיש הזה גרם. כמה הרס לתשתיות, לשיכון, לבטחון ולכל משרד שבו כיהן.כמה סבל גרם למתנחלים עצמם בהתנתקות שעשה בחיפזון.

    אומרים רחוק מהעיין רחוק מהלב.

    הגרזן אכן מונף. וידנו מחזיקה לא פעם בידית. ובמצב הזה לא ממש כדאי להישען לאחור, להתרווח...

      30/4/09 23:11:

    צטט: ים סוף לוי 2009-04-28 15:09:50

    אתה מוציא מקירבי אנחות כבדות מועקה.

    בין השורות האלו המספרות כמעט בניתוק

    על גורל הארץ ויושביה,

    המציירות תחזית אימה

    ביד יציבה

    מבין השורות האלה

    עט עליי זעם.

    זעם כבוש

    לא מקבל, לא משלים

    לא מאמין שאין דרך אחרת.

    מתריס את חוסר התוחלת.

    והוא, הזעם הזה, הוא מה שמפיל אותי

    הוא מפחיד אותי יותר מהכל - יותר מהמוות.

    הוא לוקח ממני את שארית, שאריתה האחרונה-זעומה של הנחמה -

    שיש בזה משמעות ויש לנו תכלית,

    ודווקא בארץ הזו.

     

    אוייי.

    מועקה.

    העברת אלי את כל המועקה. ביג טיים. יותר ממה שהיתה לי כשכתבתי.

    במקום שאני יושב בו עכשיו, רחוק , יש אנשים שלא מבינים על מה את ואני מדברים.

    מעניין אותם טכנולוגיה, יופי, פלאי העולם. הם אינם מבינים את הזעם שלך/שלי

    אז אולי צריך לנתב, אין לי מילה אחרת, את האנרגיה הזאת למקום יותר נכון?

     

    בפרספקטיבה היסטורית דווקא יש תכלית ומשמעות

    אלא שחולפים פרקי זמן ארוכים בין היעפים של עוף החול

     

    תודה לך על תגובה מגרה למחשבה.

     

     

      30/4/09 20:43:
    חרב פיפיות...
      28/4/09 22:04:

    ארץ קטנה כל כך עם גרזנים רבים כל כך  זועף

    צטט: innati 2009-04-27 23:25:04

    ארץ קטנה עם גרזן.

    ג ד ו ל ...

    וואלה.

     

    אמנם מתנגן ברקע "יצאנו אט" של איינשטיין (זה שם השיר?), וקשה לי לכתוב תוך כדי אבל בשבילך...:)

    בשבוע ומשהו האחרונים מסתובבת בי מחשבה. אולי בעקבות כתבה שתורגמה מהניו-יורק טיימס ל"הארץ" לפני כמה ימים, שבה הכותב (היהודי אמריקאי)  תיאר תיאור אמביוולנטי נפלא על האופי המחוספס-וולגרי של העם שלנו כאן בישראל, לא היהודי, אלא הישראלי.  את הכתבה הוא סיים (או שמא אני סיימתי?)  במחשבה שאולי העובדה שאנחנו לעולם לא מפסיקים להלקות את עצמנו, לעולם איננו מספיק טובים בעיני עצמנו, אולי הנטייה הישראלית הכל כך בולטת הזו היא שמביאה אותנו להתקדם ולדחוף קדימה כל הזמן. לרצות להיות יותר טובים. גם כשאנחנו טובים, אנחנו לא, זה לא מספיק. 

    כשקראתי את מכתב הגרזן נזכרתי באותה מחשבה שמלווה אותי בימים האחרונים - שהגרזן הוא לא רק גרזן האוייבים אלא יש עוד גרזן, שלנו, גרזן ישראלי אותו אנחנו מניפים על עצמנו כל הזמן. ואולי טוב שכך. אנחנו לא מרשים לעצמנו להתרווח, להשען אחורה. לפעמים זה מתסכל אותי, אבל לפעמים זה גורם לי גאווה רבה. אני מקווה שזיקנתינו תראה כמו זו של האזרח הראשון שלנו, זה שלא נשען לאחור, גם לא בזיקנתו. 

      28/4/09 15:09:

    אתה מוציא מקירבי אנחות כבדות מועקה.

    בין השורות האלו המספרות כמעט בניתוק

    על גורל הארץ ויושביה,

    המציירות תחזית אימה

    ביד יציבה

    מבין השורות האלה

    עט עליי זעם.

    זעם כבוש

    לא מקבל, לא משלים

    לא מאמין שאין דרך אחרת.

    מתריס את חוסר התוחלת.

    והוא, הזעם הזה, הוא מה שמפיל אותי

    הוא מפחיד אותי יותר מהכל - יותר מהמוות.

    הוא לוקח ממני את שארית, שאריתה האחרונה-זעומה של הנחמה -

    שיש בזה משמעות ויש לנו תכלית,

    ודווקא בארץ הזו.

     

    אוייי.

    מועקה.

      28/4/09 11:55:

    צטט: א י ל ה 2009-04-28 10:03:59


    הראויים אנו לקוות שיפסח עלינו... או שנגזר עלינו לחזות... ?

        

    זה, מן הסתם,ימים יגידו.

    לנו נשאר לבחור אם לחיות בתודעה כזאת, או כזאת.

          

     

    ראויים ? אם נעבוד בזה...

    האם זו גזירה משמיים? מה עם חלקנו במה שקורה לנו?

    בחרנו לחיות. גם השנה.

    תודה אילה...

     

      28/4/09 10:03:


    הראויים אנו לקוות שיפסח עלינו... או שנגזר עלינו לחזות... ?

        

    זה, מן הסתם,ימים יגידו.

    לנו נשאר לבחור אם לחיות בתודעה כזאת, או כזאת.

          

     

      28/4/09 02:55:

    צטט: flicker 2009-04-28 00:46:50

    אל תחליף.

     

    לא מחליף

     

    הייתי עסוקה יותר בלהתפעל איך אתה מלביש אינסוף אופציות לימים האלה ובכלל.

    כמו מקור מיים שיוצק את חומרו לכל כלי שאך יבחר.

     

    תודה. הולך בזהירות. שלא ישפך.

     

     

      28/4/09 00:46:

    אל תחליף.

    תכניס את זה כפואנטה, כשורה אחרונה. אבל גרזן זו כותרת מספיק דרמטית וחזקה.

    הייתי פה קודם וקראתי את זה.

    לא השארתי סימן אני יודעת.

     

    הייתי עסוקה יותר בלהתפעל איך אתה מלביש אינסוף אופציות לימים האלה ובכלל.

    כמו מקור מיים שיוצק את חומרו לכל כלי שאך יבחר.

      28/4/09 00:22:

    צטט: innati 2009-04-27 23:25:04

    ארץ קטנה עם גרזן.

    ג ד ו ל ...

    רעיון טוב. אולי אחליף את השם?

     

      27/4/09 23:25:

    ארץ קטנה עם גרזן.

    ג ד ו ל ...

    פרופיל

    יואל עיני
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין