כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טל יניב וחיות אחרות

    האזנה מודרכת

    7 תגובות   יום שישי , 3/8/07, 17:16

    המדריך המלא להאזנה מודרכת מתחיל. שיעור ראשון – ללכת בצעדים קטנים ומדודים. יש אנשים שמנסים בכח לפתח תחביב. נגיד – רכיבה על אופניים. ביום הראשון אתה קונה אופניים בסכום של חמש ספרות + ביגוד וציוד בעוד כמה אלפים. מדי יום אתה מדווש, אולי גם נהנה, אחרי שבוע אתה מתחיל לחרוש את הפורומים, קורא בצמאון כל פוסט, ובשבוע שאחריו עונה על שאלות כאילו נולדת לאנס ארמסטרונג. אחרי חודש, פלוס מינוס, האופניים מתחילים להעלות אבק, אבל לכל מי שישאל אותך תדע לספר איזה תחביב נפלא זה. תאמינו לי, הייתי שם.

    זה בדיוק המתכון לפתח שנאה עזה למשהו, בין אם זה ספורט או חיבה לאמנות. עם מוסיקה צריך להתחיל בקטן. קטן זה, למשל, מוצארט. מאחר והמלחין הזה הספיק במשך 36 שנות חייו לכתוב טונות של מוסיקה, ובדומה ליין צרפתי – יש שם גם לא מעט זבל, נתחיל ממש בקטן, אבל איכותי. נתחיל במוצארט כשהיה בן 19, וכתב ב"ויש" אחד 5 קונצ'רטי לכינור. רגע, הסבר: קונצ'רטו זאת יצירה לכלי סולו אחד או יותר ותזמורת. ברבים, אומרים כמו באיטלקית – קונצ'רטי אחרת צריך להגיד קונצ'רטואים ויש חוק נגד זה. מוצארט כתב כמה כאלה עוד כשהיה ילד, אולם רק החמישה שכתב בגיל 19 נחשבים לו. היתר היו כנראה גניבה מוסיקלית. נלך למס' 3. המבנה של היצירות האלו הוא קבוע וברור, וכזה גם השלישי. באוסטריה של אותם הימים, אם מוזיקאי היה סוטה מהחוקים וכותב למשל קונצ'רטו עם ארבעה פרקים – היו שמים אותו במעצר. בתוך שלושת הפרקים, תמיד הפרק הראשון והשלישי קלילים וזורמים, והשני איטי. בתוך כל פרק, תמיד לקראת הסוף יש קטע סולו, שנקרא קדנצה, שבו הסולן מראה לכולם מי שולט, דופק קטע וירטואוזי שחבל על הזמן, מאותת בעיניים למנצח שזהו – וביחד עם התזמורת מנגן את סיום הפרק. את הקדנצה הנגן יכול לנגן מהתווים שכתב המלחין, מתווים שכתב מלחין אחר – היו כאלה שהתמחו בכתיבת קדנצות, או לאלתר מעצמו, שבשביל זה צריך אומץ מטורף בעולם שבו מנגנים רק מה שכתוב בתווים.

    מה שיפה בשלישי הוא שהוא פשוט וקליט (לא שאחרים לא, אבל אישכהו – זה יותר), ואפשר לפזם אותו אחרי שתיים שלוש האזנות בלי שום בעיה, מה שלא תמיד תופס, אפילו אצל מוצארט. אז קדימה – דיסק בכונן או mp3 בנגן, פול ווליום ויאללה – נצלול אל הפרק הראשון. רגע, שניה – עוד לא ללחוץ פליי! קצת דמיון מודרך קודם: אולם קונצרטים בזלצבורג בשנת 1775. אור נרות מסביב. הקהל לבוש במיטב הבגדים, הנגנים על הבמה. שקט. אז עוד לא היה מנצח במשרה מלאה אלא נגן ראשי, כמו קפטן בכדורגל, שגם ניגן וגם עשה לכולם עם הקשת מתי נכנסים. אז הנגן הראשי מרים את הקשת שלו והתזמורת מתחילה. אפשר ללחוץ פליי. המנגינה הזאת, מין בית ופזמון, מתנגת פעם אחת. לקראת סוף המנגינה עולה הסולן לבמה, כל הבנות צועקות "איזה חתיך!", התזמורת עושה האטה קלה, בכל זאת – ריספקט, ואז שוב פעם – אותה מנגינה רק כשהפעם הסולן שלנו מנגן אותה והתזמורת מלווה. אל תגידו שזה לא מאמי. סיבוב של המנגינה עם הסולן, ועכשיו הוא צריך להראות לכולם בשביל מה הוא מתאמן 6 שעות ביום: התפקיד שלו הופך לוירטואוזי והוא מנגן צלילים מהירים. מפה לשם – שוב המנגינה הראשונה חוזרת, עוד הברקות וכמה מנגינות קטנות על הדרך, ואז מגיעה הקדנצה. התזמורת מאיטה ומפסיקה, והנגן שלנו נותן למאזינים תמורה לכסף. בסוף הקדנצה הוא מאיט קצת, עיניים לנגן הראשי – וביחד עם התזמורת מסיימים את הפרק.

    תקשיבו לפרק הזה פעמיים. אם אין לכם כח לשמוע את כל הקונצ'רטו – בסדר גמור! אבל אם בא לכם – תשמעו עד הסוף. בנינוחות.
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      תודה על ההפניות .

       

      אגב, תודה גם שהפנית את תשומת ליבי שיש בעיה לשמוע את קבצי האודיו בדפדפן אינטרנט אקספלורר. ( האמת לא הבנתי איך אנשים לא מגיבים לקטעים שהעליתי... )

       

      אם אתה רוצה פרטים על מקור טוב לאוהבי מוסיקה וקבצים, תזמין אותי לצט.  

        4/8/07 20:00:
      יפהפה! (למרות שהדפדפן היחיד שנותן לי לפתוח את זה היה פיירפוקס עצוב)
      אני מאד אוהב יצירות קוליות, ורקוייאמים בכלל. הרקויאם של פורה הוא אחד מהשלושה הגדולים, יחד עם מוצארט וורדי.
      הנה לינק נהדר על הרקויאם של ורדי. תענוג לקרוא:
      אין לי את הביצוע שעליו כתוב ובכלל יש לי בעיה כרגע להעלות קבצי אודיו, אז בהזדמנות אעלה את הקטע בפוסט נפרד.
      לגבי הפנטסטית (הפטתית היא של צ'ייקובסקי) - כדאי לקרוא את סיפור הרקע, למרות שתמיד אפשר לפרש מוסיקה איך שרוצים:

      בהשראתך הגדלתי עשות.

      הורדתי מהאינטרנט את הפטתית של ברליוז ואת השנייה של מאהלר והקשבתי.

      ברליוז עבורי היה נחמד לשמיעה , אצל מאהלר יש  קטעי מקהלה מרשימים.

       

      אני אוהב את הרקוויאם של מוצארט, כמעט את כל קטעי הפסנתר של בטהובן ומוצארט בין אם אלו הסונטות או הקונצ'רטים לפסנתר ותזמורת, השלישיות לפסנתר צ'לו וכינור של שוברט.

      אני תמיד שמח ללמוד על עוד יצירות ייחודיות ואשמח להחליף איתך.

       

      אני מצרף לך לינק של קטע מהרקוויאם של פורה להנאתך.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=84340

       

           

        4/8/07 09:08:

      מי גאון מי?

        4/8/07 08:49:
      וואלה? חשבתי שאני המשוגע היחיד. טוב לדעת. בכלל יש לי נטיה לקחת תמונות של מלחינים גדולים באמת ולהצמיד להם את המילה "גאון". זה בגלל זילות המושג הזה, שכולנו משתמשים בו לפעמים בפזרנות יתר.

      וואללה. אני יושב לי וקורא פוסטים כשברקע קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת של מוצארט, כולי התמוגגות כשלפתע בפוסט שלך תמונה שלו והמילה גאון.

      ממש מולטימדיה! 

        3/8/07 17:22:

      ממש מזכיר את אליסה שפרגה (מכוכב נולד) בסולו שלה: "לא חלמתי שתלכי ממני" - או דה מתי כספי

      ממני: צר עולמי כעולם נמלה..

       

      ואני שואלת:

      חשבת פעם ללמד מוסיקה?

      לשם כך אתה צריך להתאמן בנגינה על מושב של כיסא תוך אפצ'יקים אין ספור.. (זוכר שהיה אחד כזה קראו אותו אמנון...)

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      talyaniv
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין