| לבועז,
קרית ים 1960 – לבנון 1982
גְּלִימַת אֱלֹהִים
וְאָז, הָיִינוּ קְרוֹבִים אֶל הַבּוֹרוֹת,
הָיִינוּ גְּדוֹלִים כִּמְעַט עַד הַשָּׁמַיִם, נוֹגְעִים בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת בְּשׁוּלֵי גְּלִימַת אֱלֹהִים בְּאַרְגַּז הַחוֹל עוֹד הָרַגְלַיִם.
וְשִׁירַת מַלְאָכִים חֲרִישִׁית (לֹא נוּגָה) וּשְׁרִיקַת חָלִיל אַחַת (לֹא בּוֹדֵדָה), לִוְּתָה אוֹתְךָ, בֹּעַזִי, עַד מֵעַל לָעֲנָנִים בְּדַרְכְּךָ – אַחַת וִיחִידָה.
כִּי רַק אַתָּה, בֹּעַזִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִסְתַּפַּקְתָּ בְּכִמְעַט הָלַכְתָּ לְהִתְיַשֵּׁב בֵּין קְפָלֶיהָ מְרֻקְּמֵי הַזָּהָב.
(מתוך ספר השירה השני שלי, "נחיתה קשה", בעריכת נתן זך. הוצאת תג)
|