התבוננות פנימה
פוסטים אחרונים
ארכיון
יום הזיכרון - השכול שלי. הכרזת המדינה -דוד בן גוריון
ציונות - הכרזת המדי נה – ה' באייר, תש"ח (14 במאי, 1948)  החלטה זו באה אחרי ימים של התלבטויות קשות לגבי הסיכונים והסיכויים הטמונים בהכרזה זו. למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לארץ, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות. הכרזת המדינה לוותה במסמך הידוע בשם "מגילת העצמאות", שעליו חתמו נציגי הממשלה הזמנית.
*************************************************** הגיגים שלי
יום הזכרון הוא יום שנוגע לכולנו.
לכל אחד מאיתנו יש קשר לאבדן למען שאנו נוכל לחיות על אדמת ארץ ישראל. לכל אחד מאיתנו יש אבדן כזה או אחר.. הרבה מאיתנו ניצולי שואה..הרבה מאיתנו דור שני לניצולים ורבים מאיתנו הורים שכולים אחים שכולים..וחלק מאיתנו מחוברים לחבר או חבר שאיבדו את יקירהם במלחמות או בשירות צבאי. * פגשתי פעם אדם תוך כדי הליכה בים..והחלה שיחה בינינו והוא סיפר לי שהוא אב שכול...והוסיף ואמר לי..שכל אחד שחי בארץ קשור בצורה כזו או אחרת לשכול..אם זה מהשואה באירופה..או אם זה מכאן...בארצנו שלנו. * לא אחת אני חושבת על מילותיו. אני מוצאת שהוא כל כך צודק... האדם הראשון שהכרתי אישית היה חבר טוב..שרק נישא ונהרג במלחמת ששת הימים. אחרי כן מת אחיו של חבר טוב שלנו במלחמת יום הכיפורים... והיו עוד. וזה לא נגמר עד היום הזה. * לפני כמה שנים נהרגה ילדה בת 19..שלה היתה אחות תאומה...בעת מילוי תפקידה בצבא....אמה ואני חברות טובות מאד..והילדים שלי הם כמו ילדיה שלה וכנ"ל..ילדיה שלה כמו ילדיי שלי. וברור שאני מרגישה שאיבדתי ילדה...(אני מודעת שיש הבדל אדיר בכאב ביני לבין האם - חברתי) . אבל הכאב של חברתי היה כפול..שכן איבדה ילדה..ויחד עם זה היתה צריכה להיות חזקה כדי לחזק את התאומה שלא יכלה להיות בלי החלק השני שלה..היינו אחותה תאומתה. ולי כאב על כולם. *. המצחיק הוא שבילדותם הילדים היו מתבלבלים בינינו והיו קוראים "אמא"..ולא לאמא האמיתית. עד כדי כך אנו דומות. הקשר חזק ביותר. והנה ..מגיע יום המחרת..ובשעה 11:00 ניפגש כולנו בבית העלמין. שוב טקס עצוב..עוד קברים שהתווספו...ועוד שנה חלפה..ואני יודעת שבשנה הבאה גם ניפגש שם. אחרי הטקס אנו חוזרים לבית השכול כדי להיות עם המשפחה וזה חוזר חלילה כל שנה. * השנה ימלאו 12 שנה . הילדים שלי באים מכל פינה בארץ..כדי להיות ביום הזה עם המשפחה השכולה. השכול הוא שלנו גם...הילדים היו כאחים. * כמה דם עוד ישפך עד שנוכל לחיות בשקט על אדמתינו?. * אלוהים....תן שלא תהינה עוד אבידות.. עשה שלא יתווספו עוד שמות המוקרנים מדי שנה ביום הזיכרון על המרקע. * אלוהים, החזר לנו את גלעד שליט.
* נזכור את כל הנופלים למען קידוש השםכדי שנוכל להמשיך לחיות כאן. יהיה זכרם ברוך.
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בס"ד
מי יתן ולא נדע עוד שכול..
מי יתן ולא תאכל עוד החרב לעולם, אמן!
מחבק ומחזק
דודואת צודקת בכל דברייך, אבל אני חושבת שלפעמים פולחן השכול והמוות בישראל הוא מעבר לכל פרופורציה.
בכל העולם יום העצמאות נחגג בשמחה ובששון על כך שיש מדינה עצמאית לבני אותה מדינה, ואילו אנו,
מדביקים את החגיגה הזאת ליום הזיכרון, יום עצוב, כואב ומדמם מאין כמוהו.וזה הופך את יום העצמאות ליום כואב גם כן,
כי איך ייתכן בלחיצת כפתור לעבור מעצב לשמחה? מה, אנחנו, רובוטים?
אולי מן הראוי היה לקבוע את יום הזיכרון בתאריך אחר, להתעצב עד תום, וביום העצמאות לשמוח עד תום.
*
אלומה
יום קשה וכואב...*כתבת מרגש ונוגע ללב.
לצערי השכול והאובדן הוא חלק מאיתנו.
יהיה זכרם ברוך לעד.
יהיה זכרם ברוך. *
ת.נ.צ.ב.ה. עם שאר חללי ישראל
הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדומנשרים קלו מאריות גברו, יזכרם אלוהים לטובה
את הנופלים, בגן עדן מנוחתם עם שאר קודשי ישראל
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1005618
לאיזמרגד היקרה!
דברייך נוגעים עצובים ונכונים
ליבנו עם משפחות הנופלים
וכמהים לשלום*.
אסתר
"פסל ידידות אמריקה ישראל"
אין לי יכולת לשלוח דואר ,
משהו היתקלקל אז פתחתי בלוג חדש ,וגם זה לא עובד.סליחה
וחג שמייח
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1001187
במותם צוו לנו את החיים יהי זכרם ברוך
נוגע בכולם
צדקת יקירה באומרך שלכל אדם יש נגיעה בשכול
כולנו מכירים או נמצאים בתוך שכול זה או אחר..
ארץ קטנה ומלוכדת בצערה הגדול..
יום עצוב
נשמח על ארץ אחת הארץ שלנו.
דברייך נוגעים עצובים ונכונים
ליבנו עם משפחות ההולכים
ולשלום מתפללים
פוסט חשוב ומרגש,
נזכור את כולם.
מרגש! כואב!
שלא נדע יותר צער!
יהי זכרם ברוך
ולנו אין ארץ אחרת
*
כתבת כל כך רגיש
שולחת מתוך לבי אור
ואהבה לכל פינה
ביום הזה
עצוב... אין מילים
כל כך הרבה סיפורים כואבים, כל אחד והחיבור האישי שלו לשכול הנוראי הזה שביום אחד מחבק ועוטף את כולנו גם יחד.
שלא נדע צער לעולם
יום קשה
יזכור
במדינה הקטנה שלנו, כל משפחה קשורה ונוגעת בשכול בצורה כזו או אחרת.
בנים-בנות, אחים, גיסים, אחיינים, שכנים, אבות, תלמידים לשעבר...ארץ אוכלת יושביה, אך לנו- אין אחרת.
יהי זכרם ברוך.
עצוב כואב ומוכר כ"כ לצערי ממשפחתי הקרובה 3 חללים
וחברים ושכנים שגדלנו יחד .
הלוואי שיגמר אבל כנראה שעל חרבינו נחיה ונמשיך לחיות
דיקו
איזה ניגודים ...
התיקווה של יום העצמאות
מול השכול של הנופלים
תמיד הם יהיו איתנו
הם בשר מבשרינו
יהי זכרם ברוך !!!
עצוב ונוגע.
יהי זכרם ברוך
יום מאד קשה...
יהי זיכרם ברוך...♥
זו המדינה שלנו,
ואין לנו ארץ אחרת.
והכאב על המחיר יהיה תמיד קשה
וכואב.
תודה על פוסט מקסים!
כוכב כמובן.
שלך.שרה
כמה עצוב ונוגע כתבת,
ומה שיותר עצוב זה, שזה עדיין לא נגמר...אשוב!
המילים שלי מתכופפות ללא אפשרות להגיב
עצוב ונוגע ללב.
אין מילים לכאב שכזה.
באמת שלא נדע עוד מלחמות ולא יתווספו מצבות עם גיבורים.
שהיו רק גיבורים של אגדות ילדים.
יזכור