ציונות  -   הכרזת המדינה – ה' באייר, תש"ח (14 במאי, 1948)  

ביום שישי ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), שעות אחדות לפני שהדגל הבריטי הורד מבנייני הממשלה הבריטית בארץ ישראל כאות לסיום המנדט, הכריז דוד בן גוריון בתל אביב על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ושמה מדינת ישראל.

החלטה זו באה אחרי ימים של התלבטויות קשות לגבי הסיכונים והסיכויים הטמונים בהכרזה זו. למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לארץ, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות. הכרזת המדינה לוותה במסמך הידוע בשם "מגילת העצמאות", שעליו חתמו נציגי הממשלה הזמנית.

 ***************************************************

 הגיגים שלי 

 יום הזכרון הוא יום שנוגע לכולנו.

לכל אחד מאיתנו יש קשר לאבדן למען שאנו נוכל לחיות על אדמת ארץ ישראל. לכל אחד מאיתנו יש אבדן כזה או אחר..

הרבה מאיתנו ניצולי שואה..הרבה מאיתנו דור שני לניצולים ורבים מאיתנו הורים שכולים אחים שכולים..וחלק מאיתנו מחוברים לחבר או חבר שאיבדו את יקירהם במלחמות או בשירות צבאי.

*

פגשתי פעם אדם תוך כדי הליכה בים..והחלה שיחה בינינו והוא סיפר לי שהוא אב שכול...והוסיף ואמר לי..שכל אחד שחי בארץ קשור בצורה כזו או אחרת לשכול..אם זה מהשואה באירופה..או אם זה מכאן...בארצנו שלנו.

 *

לא אחת אני חושבת על מילותיו. אני מוצאת שהוא כל כך צודק...

האדם הראשון שהכרתי אישית היה חבר טוב..שרק נישא ונהרג במלחמת ששת הימים. אחרי כן מת אחיו של חבר טוב שלנו במלחמת יום הכיפורים...

והיו עוד. וזה לא נגמר עד היום הזה.

* 

לפני כמה שנים נהרגה ילדה בת 19..שלה היתה אחות תאומה...בעת מילוי תפקידה בצבא....אמה ואני חברות טובות מאד..והילדים שלי הם כמו ילדיה שלה וכנ"ל..ילדיה שלה כמו ילדיי שלי. וברור שאני מרגישה שאיבדתי ילדה...(אני מודעת שיש הבדל אדיר בכאב ביני לבין האם - חברתי) . אבל הכאב של חברתי היה כפול..שכן איבדה ילדה..ויחד עם זה היתה צריכה להיות חזקה כדי לחזק את התאומה שלא יכלה להיות בלי החלק השני שלה..היינו אחותה תאומתה. ולי כאב על כולם.

*.

המצחיק הוא שבילדותם הילדים היו מתבלבלים בינינו והיו קוראים "אמא"..ולא לאמא האמיתית. עד כדי כך אנו דומות. הקשר חזק ביותר.

והנה ..מגיע יום המחרת..ובשעה  11:00  ניפגש כולנו בבית העלמין.

שוב טקס עצוב..עוד קברים שהתווספו...ועוד שנה חלפה..ואני יודעת שבשנה הבאה גם ניפגש שם. אחרי הטקס אנו חוזרים לבית השכול כדי להיות עם המשפחה וזה חוזר חלילה כל שנה.

 *

השנה ימלאו 12 שנה . הילדים שלי באים מכל פינה בארץ..כדי להיות ביום הזה עם המשפחה השכולה. השכול הוא שלנו גם...הילדים היו כאחים.

*

כמה דם עוד ישפך עד שנוכל לחיות בשקט על אדמתינו?.

*

אלוהים....תן שלא תהינה עוד אבידות..

עשה שלא יתווספו עוד שמות המוקרנים מדי שנה ביום הזיכרון על המרקע.

*

אלוהים, החזר לנו את גלעד שליט.

*

נזכור את כל הנופלים למען קידוש השםכדי שנוכל להמשיך לחיות כאן.

יהיה זכרם ברוך.