יש קו ישר בין יום הזכרון לחללי מערכות ישראל לבין יום העצמאות, "ובמותם ציוו לנו את החיים".

קשר ישיר בין האנשים שהקריבו את היקר מכל לבין היכולת והרצון שלנו להיות במדינה שלנו, בארץ שלנו על פי החוקים שלנו.

ביום הזה אני נזכר בחברי שנשארו צעירים.

שלא זכו לבנות בית,אישה וילדים.

שלא זכו לחוות את החיים היום.

ביום הזכרון הזה מילים כמו ציונות, אהבת הארץ, אהבת המולדת, התנדבות, הקרבה אינן סתם מילים. הן מילים בעלות משמעות עמוקה.

ואני מנסה לקחת מהיום הזה החלטות ומשמעויות לכל השנה.

פחות ציניות. פחות ריצה מטורפת. יותר הערכה של מה שיש. של חצי הכוס המלאה.

כדי לקיים את העצמאות שלנו אנחנו צריכים צה"ל חזק .

ולכן עלינו לעודד את החיילים ואת המילואימניקים.

שלא יהיה מילואימניק אחד שישמע הערות ציניות על העובדה שהוא יחיד סגולה ההולך למילואים.

שלא נגיע למצב בו צה"ל יהיה דומה למערכת החינוך הכל כך לא מוערכת (בגללנו).

כדי שיום הזכרון הזה לא ישאר יום אחד יוצא דופן אלא חלק ממערך חיים וערכים לנו ולילדינו,

כדאי שנקבל על עצמנו לזכור, ולפעול כדי שנגיע לשלום ולשלווה הנכספים.