השנים לא מכהות את הכאב. אני חושב עליך פחות. אך אתה עדיין מבליח בזכרוני. תמיד עם החיוך האופייני לך. הערב לאחר הצפירה נזכרתי בך. לאחר הצפירה ועמידת הדום נכנסתי למיטה. ספק נמנמתי ספק חלמתי ספק נזכרתי. כיצד טיילנו בלילות ירח מלא אתה,הכלב, ואני. אתה סגן מפקד הטייסת, ואני, עדיין מתקשה לקבל מרות. 10 שנים הפרש הגילאים ביננו. אתה יליד נובמבר 51 , ואני נובמבר 61 לא אשכח איך בלילה אחד הייתי נסער, והחלטתי לטייל על מסלולי הטיסה של בקעת הירח. אהבתי להרחיק ל 29 בתקווה לזכות למירוץ טוב עם צבועים ששהו איכשהו בבסיס. ובדרך ראיתי אור במשרדך. היית שקוע בניירת, והכלב נימנם לצידך. בוא לטייל במסלולים הצעתי. חייכת, קמת, ביקשת את המפתחות ורצית לנהוג. רדפנו אחרי צבוע עד למפתן מסלול 29 עלית על המסלול, כיבית אורות, שילבת להילון ראשון, והקומנדקר נסע לאט ולבד. ביקשתי מפקח הטיסה שיכבה אורות מסלול, וכך הוא עשה. הלכנו ברגל לצד הקומנדקר שנהג את עצמו לבד מוקפים בחשיכה בראות אפס. ואז סיפרת לי שאתה עוזב לרמת דוד.. והולך להתחתן.
והיתה מסיבת פרידה פתאום. ונעצבתי להפרד ממך.
ואז טיסת הלילה האומללה. אותה טיסה בה בחר ההר להתנגש בכפיר שהטסת. ובשבריר של שניה הפכת להיות ז"ל.
מאז בכל טיסה שלי אני מביט החוצה בדיוק כפי שאני מביט בצילום זה בו צילמתי את עצמי ונדמה לי שבבואתך משתקפת אלי מהאופק
זו בטח אשליה.. אתה ז"ל.
בפעם האחרונה שביקרתי במקום קבורתך בבית אלפא אזרתי אומץ והרעשתי עם ההארלי לא רחוק מקברך ,היתה לי הרגשה שזה יהיה לך נעים.
יוני אמנם אתה ז"ל. אך יש לי תחושה שאתה במקום טוב יותר. ואני יודע שאתה שומע,או יותר נכון מרגיש את אלו שחושבים עליך והם עדיין בעולם הזה. יהי זכרך ברוך.
יוני הכהן בן מאירה ואברהם, נולד ביום א' בטבת תשי"ב (30.11.1951) בקיבוץ בית-אלפא. ילדותו של יוני עברה עליו בקיבוץ, בקבוצת הילדים, כשאישיותו המיוחדת מקרינה על כל הסובבים אותו. הוא היה ילד סקרן, אהב טבע ובעלי-חיים, ובילה שעות ארוכות במחיצתם. ידועה במיוחד הייתה אהבתו של יוני לסוסים. הוא עבד באורווה בטיפוח ובגידול הסוסים, ועוד בהיותו נער השתתף במירוצי סוסים והגיע למקומות הראשונים. את בית-הספר היסודי סיים יוני בקיבוץ, והמשיך את לימודיו במוסד החינוכי "גלבוע", שם הצטיין בעיקר בלימודים הריאליים. יוני היה תלמיד חרוץ ושקדן, השקיע זמן רב ומחשבה בלימודיו, ואכן הגיע להישגים גבוהים. את זמנו הפנוי הוא הקדיש להאזנה למוסיקה. אהבתו הגדולה הייתה בפלחה. בנוסף לכך שהיה טייס בדם היה יוני פלח הקשור לאדמה בכל נימי נפשו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בזכות המרץ והיכולת האופיינים לו, התקדם יוני בסולם התפקידים בטייסת. הוא היה למדריך, וגם שם התבלט בשילוב הנעורים והבגרות שבו. כישוריו של יוני הובילוהו קדימה לתפקיד בכיר אל הכפיר". (מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" לזכר הנופלים במערכות ישראל)
|