אז ככה.
אנחנו שמים את המערכת בחצר,
ושולחנות מכוסים מפות בצבעי כחול לבן,
ושמים רק דיסקים בעברית
ומנגל ושתיה
ובאים כל החברים של הילדים
וגם ההורים של החברים
ושרים עם שירונים ובלי
ורוקדים
ואזזזזז...
בשקט, בשקט, מישהו מהילדים מתגנב למערכת
וזה תמיד, ת מ י ד, קורה,
ושם את השיר שהם הפכו להמנון שלהם
את השיר המצמרר שהם ילידי חורף 1973
והם עומדים בשורה,ידיהם על כתפי חבריהם,
מולנו-ההורים,
ומביטים לנו ישר לתוך העיניים,
ושרים..."הבטחתם יונה עם עלה של זית...."
ואני משפילה מבט,
ועומדת אבלה וחפוית ראש.
אח"כ מתעשתת
ומתגנבת, בשקט, בשקט, למערכת
ומכינה את השיר הבא;-
(כי אנחנו גרים קרוב לעזה)
"השמש ידום בין עזה לרפיח"
ואז, הם מתעשתים,
ושרים בקולי, קולי, קולי קולות
שישמעו את השיר בעזה!!!!!!!
וחוזרים למצב הרוח....
עד ש.....
עוד פעם מישהו מהם מתגנב
ושם את;-
"שתי אצבעות מצידון"...
ואז אני מתגנבת ושמה;-
"אין לי ארץ אחרת"
וכך זה ממשיך
עד שבסוף הערב,
כולם נעמדים בשורה מול התורן,
שהצבנו בחזית הגדר המקיפה את החצר,
אל מול הדגל המונף אל על,
והם עומדים, מתנודדים קצת מהאלכוהול
(מי יותר, מי פחות)
ומצדיעים לדגל
ושרים את התקוה בקולי קולות....
וזה מה שנותן לנו את הכח
להמשיך ליום העצמאות הבא....
------------------------------------------
שדרות .