כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    יֵשנֶנוּ

    12 תגובות   יום שלישי, 28/4/09, 10:31


      יֵשְנֶנוּ 

    קורה שהאדם נפטר והלך מעולמנו זה כפי שאנו מכירים אותו.

    "איננו" אומרות מודעות האבל.

     אֵלִי עָזָר "איננו".

    טעות.

     הוא קיים ועוד איך.

     נוכחותו במותו מורגשת לא פחות מאשר בחייו.

    להלן יפורטו מספר דוגמאות המוכיחות את קיומו:

    השנה הראשונה לאחר מותו הייתה מרוץ לפתרון בעיות, שעד אז היו באחריותו, והוא גם צויד בכישרון המתאים ליצור ולפתור אותן. אלא שהוא לא היה. עם צוק העיתים, ברגעים מסובכים להפליא, כשלא הצלחתי להבין את חשבונות הטלפון, את מערכת החשמל, את חשבונות הבנקים, וגם כמה דברים מורכבים יותר. הרבה יותר. הייתי נעמדת במרכז הבית ושואגת כלפי המנורה שהייתה מעמעמת ומהבהבת אורותיה באיתותים מסתוריים ולכן החלטתי שרוחו השתכנה בה, הייתי נעמדת תחת אותה מנורה, ושואגת  - "יוחזר אֵלִי".

    כשהתרחשו מאורעות קשים במישור המשפטי של חיינו אמרתי לבני – "אם אבא היה חי – הוא היה מת."

    כשניתנו פסקי דין שלא לרוחנו אמרתי לבני "אבא לא היה אוהב את זה."

    כשראיתי משהו יפה במיוחד הייתי אומרת "אֵלִי היה אוהב את זה."

    צחקנו. אבל ודאי שהוא היה איתנו ברגעים אלה. האֵלִי שבתוכי, האבא שבתוך בני. נקודת המבט שלו על החיים המשיכה להתקיים בתוכנו. מתוך כך, המשיך להתקיים גם הוא. המשכתי  להתנצח איתו בוויכוחי סרק שהיו עקרים בזמנו, ולא נשאו פרי גם אחרי מותו. הוא, כמובן, נשאר בשלו, ואני – בשלי. החשיבות הייתה בעצם הוויכוח שאפשר לי לחדד את השיקולים השונים בתהליך קבלת ההחלטות. בעלי, עליו השלום, היה אדם מפוכח מאד, ריאלי, איש עסקים, איש הנדסת כימיה והנדסת בנין ואופנוען בכל רמ"ח אבריו השופעים. ראיית העולם שלו הייתה שונה מאד משלי וחשוב היה לקחת אותה בחשבון. ברור שכעת, מסיבות מובנות מאליהן, אני מנצחת בכל הוויכוחים ופועלת בהתאם. אבל אין לזה הטעם המתוק של פעם, כשהייתי מנצחת בוויכוח.

    אני חושבת כפול, את המחשבה שלי, (שגם היא בדרך כלל מורכבת מכמה מחשבות סותרות, אבל נניח לזה כרגע) ואת המחשבה שלו, הסדורה, המאורגנת ועם זאת יצירתית ומפתיעה. כך למעשה נשמרת ההסתכלות המיוחדת שלו על העולם, נשזרת בזו שלי, גם אם אני נוהגת הפוך מהמלצתו,  הוא ממשיך להשפיע על המתרחש במציאות.

    האבסורד הזה של "ישננו" אינו פרדוכסלי כלל בעיני. הוא אפשרי לגמרי והוא הוא היופי של המרחב הססגוני של רבדי החיים הרבים מכפי שנוכל או נצטרך לקטלג אותם בבחירה חד משמעית.   בחירה שאולי מקלה על התנהלותנו, אך גם מצרה את חיינו ומשטיחה אותם. אני מעדיפה לשייט במרחב העצום הזה, על התקפי החרדה שהוא מביא עלי  מפעם לפעם, יחד עם המעוף האינסופי בתוכו.

    עם המקום המלא של העדרותו אני  מתנצחת, כועסת, מדווחת, מתיעצת.

    את המקום הריק של  של ה"איננו" שלו ממלאים געגועי.

    נו, ישננו או לא? 

    ועם כל האמור לעיל, לאחרונה צמצמתי מאד את הדיאלוג איתו לאחר שידידי, פודלישבסקי, העיר ביובש מצמרר כי נהייתי נקרופילית, ואני מנהלת מערכת יחסים עם אדם מת. קלטתי שיש כאן משהו לא בריא עבורי, והגיע הזמן להיפרד. בעדינות אבל בנחישות אני עוצרת את השיחה החיה עם אלי המת. אני כן משמרת את צורת מחשבתו כתרומה לחיי. ענין של תרגול, אימון המוח והנפש.

    וחשבתי שדווקא בתהליך הפרידה, אני רוצה שתראו את האיש שישננו ברשימותי אלו. 

    © נעמי ר. עזר 

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/09 23:55:

      אלי יכול להתענג לו איפה שהוא לא נמצא עכשיו

      מכך שאת נוצרת כך את זכרו, בכזו אהבה גדולה

      וכותבת את זה בכשרון כזה ענק

       

        29/4/09 10:40:


      שכחת לציין עוד תכונה אחת טובה שלו

      והיא שיקול הדעת הנבון בבחירתו בך.

        29/4/09 10:17:


      קסם של רשומה.

      טבעת מילה בעברית: ישננו. זה פשוט נהדר. צריך להציע את זה לאקדמיה.

       

      צדק החבר שלך: צריך לשחרר ולהפסיק לחיות את חייו של המת. ועדיין, זה תהליך כל כך טבעי אחרי מותו של אדם אהוב. והנה חלפה שנה ומחצה כבר, אם אני לא טועה, כך שבהמשך התהליך, זה גם טבעי להתחיל לשחרר - בדיוק עכשיו.

       

      }{

       

       

        29/4/09 01:39:

      צטט: נומיקן 2009-04-28 21:22:34

      צטט: דמוסתנס הנואם 2009-04-28 21:11:41


      לא יודע למה, אבל מיד חשבתי על השיר הזה, שנגע לליבי בילדותי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=wQ4PAbWBBMU

       

      הצחקת אותי מאד. זה ה"אינננני" שלו של קוני כנראע ש"זרק" אותך לשם.
      אגב, היות והיינו ילדים באותה עת, מתגנב לליבי חשד שאינך בדיוק בן 99, כפי שהפרופיל שלך מעיד.

      96, 96...

       

        28/4/09 21:42:


      את המילה "איננו", כותבים על מודעת הפטירה...

      ואילו את המילה "ישננו" כותבים בכל יום, אפילו

      אם הוא איננו...

        28/4/09 21:22:

      צטט: דמוסתנס הנואם 2009-04-28 21:11:41


      לא יודע למה, אבל מיד חשבתי על השיר הזה, שנגע לליבי בילדותי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=wQ4PAbWBBMU

       

      הצחקת אותי מאד. זה ה"אינננני" שלו של קוני כנראע ש"זרק" אותך לשם.
      אגב, היות והיינו ילדים באותה עת, מתגנב לליבי חשד שאינך בדיוק בן 99, כפי שהפרופיל שלך מעיד.

        28/4/09 21:17:

      צטט: רוח האדם 2009-04-28 17:29:18

      תהליכים פנימיים,

      כל תהליך שהוא,

      לא הייתי קוטעו טרם הבשיל זמנו

      אם מתקיים הוא בתוכנו

      כנראה שיש לנו צורך בו.

      וסליחה שהתפרצתי ככה..

       

       

      הערה נכונה. אני לא רבה עם התהליך. לא בכוח. לא בכעס.  בעדינות כזו, מפוגגת את זה. בלי כאב. שמי לב שעם הזמן זה באמת פוחת.

        28/4/09 21:11:


      לא יודע למה, אבל מיד חשבתי על השיר הזה, שנגע לליבי בילדותי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=wQ4PAbWBBMU

        28/4/09 18:58:


      נהדרת את ואותנטית, עד שאני מוצאת את עצמי בכתובים שלך עם האהובים שלי. וגם הבאת איתך זוית אחרת.

      תודה,

      *

      נעמה

        28/4/09 17:29:

      תהליכים פנימיים,

      כל תהליך שהוא,

      לא הייתי קוטעו טרם הבשיל זמנו

      אם מתקיים הוא בתוכנו

      כנראה שיש לנו צורך בו.

      וסליחה שהתפרצתי ככה..

       

        28/4/09 17:05:

      "אם אבא היה חי – הוא היה מת."

       

      אין עליך.

        28/4/09 10:50:
      מרגש ומקסים, כרגיל.