בראשית הזמנים היו הכלב והזאב אחים. והזאב היה מנהיג לחיות.

ברית ואהבה עמוקה היתה ביניהם. לעיתים היו צדים יחדיו, לעיתים רצים ומשחקים במרחביה הגדולים של אמא אדמה, ולעיתים היו נחים תחת עצים גדולים.

באותם זמנים, תמיד היה מקום לכולם, תמיד היה מזון לכולם, וכך זה נמשך כל עוד כיבדו כולם את החוק האחד של הרוח הגדולה, אותו ידע כל אחד בלבו.

עד שיום אחד החלו להגיע שמועות על חיה חדשה שמהלכת בעולם.

היתה זו חיה משונה ביותר, האופן בו התנהגה, הדברים אותם יכלה לעשות ועשתה, כל אלו לא נראו עד אותו זמן על פני האדמה. בקרב החיות התחזקה התחושה כי יתכן והחיה החדשה לא משתייכת למשפחת החיות.

ערב אחד התאספו כל חיות היער.

פתח הזאב ואמר - "אחי ואחיותי החיות, כולכם שמעתם אודותיה, ואחדים מכם אף ראו את החיה החדשה, עלי לשתף אתכם שאני מוטרד מאוד, ובוודאי אתם מודאגים לא פחות ממני. הביאו את אשר ראיתם, הביאו את אשר על לבכם. דברו. "

ראשון דיבר העיט: "דאיתי בשחקים גבוה מעל מגוריהם, וראיתי שהם בונים להם בתים מבוץ ומענפים. בתים גדולים ומורכבים כאלו עוד לא ראיתי. אין חיה בעולם שיכולה לבנות בתים כאלו.

אין ספק שחיה זו מושלת בטבע..."

- "זה עוד לא הכל" אמרה החפרפרת "אני חפרתי אחת ממחילותיי והגעתי ממש למרכז המושבה שלהם. ראיתי במו עיני איך הם יוצרים בכפותיהם את האש בכבודה ובעצמה ! האם שמעתם דבר כזה - חיה שיוצרת אש ? אין ספק כי חיה זו מושלת בכוחות הטבע. "

החיות החלו לזוז באי נוחות ומכל עבר נשמעו קולות מודאגים.

"הרגעו ידידי" הסה לבסוף הזאב. "היכולות החדשות שיש לחיה זו מרשימות אף אותי... אך האם עלי להזכיר לכם את אותו הדבר העוטף ומחבק את כולנו... האם לא יחבק גם את החיה החדשה ?

לא כוחותיה ויכולותיה הם שמפחידים אותי, זה משהו אחר. משהו בלבם... "

"אמת דיברת מנהיג זאב", אמר העטלף, "באחד הלילות עפתי קרוב מאוד אל גופם של האנשים, כמעט מבלי שיבחינו בי, וראיתי את לבם. יש בהם משהו שאין באף חיה אחרת... "

"מהו דבר זה ? " שאל הכלב

"הם יכולים לשכוח".

"לשכוח ? מה כוונתך ? לשכוח את מה ?"

"לשכוח הכל. " אמר העטלף "לשכוח שהם חלק. הם עשויים להרגיש נפרדים".

- "ואכן הם יישכחו" אמר העורב "אני עפתי דרך כל הזמנים וראיתי שיילך וייגדל מספרם, וככל שיתרבו תלך ותרב שכחתם ותאוותם, הם יקחו מהאדמה את פריה, וישיבו לה מרה שעוד לא ראינו כמוהה, שטחי המחיה של כולנו ייצטמצו, המזון יילך ויעלם, הצבעים יילכו ויידהו, הפרחים יאבדו את ריחם, עונות השנה ייתערבבו אלו באלו עד שתהיה רק עונה אחת, שורפת כמו הלבה של הרי הגעש, המים יתייבשו. לבסוף, יכבה אור השמש, תשתרר חשכה גדולה. נכלה כולנו, תכלה האדמה..."

שתיקה ארוכה וכבדה נפלה בין החיות.

עד שעפה למרכז המעגל גחלילית קטנה. אותו מקום שהיה חשוך קודם לכן הואר בטבעת קטנה של אור.

" החשכה נמצאת במקום בו אין אור" אמרה הגחלילית. " הביטו לעיגול האור שלי,.

את מה שבתחום האור שלי, אני רואה בקלות ושם אני מחפשת את כל אשר אני צריכה. אך אתכם, אחי ואחיותי החיות, המקיפים אותי עכשיו, אינני רואה כלל. כל אחד יכול לראות עד לקצה תחום האור שלו,

אולי הם זקוקים שנאיר עבורם את המקומות החשוכים, המקומות השכוחים בלבבותיהם. "

"תודה גחלילית " אמר הזאב, "דברייך האירו כיוון ודרך. במשך שנים נשמר החוק האחד והכל התנהל במעגליות, אך העולם משתנה כל הזמן, המעגליות נעה קדימה. לאן ? מסתורין גדול...

כעת מבקשת מאיתנו הרוח הגדולה להעמיק את התמסרותנו. הצטרפה למשפחת החיות חיה, אשר עבורה להיות חלק מהברית אינו דבר מובן מאליו, עליהם לבחור בכך. זוהי המתנה האמיתית שהופקדה בידי החיה החדשה - בחירה. הבחירה לזכור, הבחירה לקיים את הברית. ויחד איתם באה הבחירה לפתח כולנו.

אם הם ישכחו אותנו ואת האדמה, נאבד כולנו, אם נשכח אנחנו אותם, נאבד גם כן.

אנחנו קשורים קשר בל יפרם. תלויים זה בזה. אנחנו אחד.

עולמנו עומד למבחן. כולנו עומדים למבחן. היחד של כולנו עומד למבחן. זהו מבחנם, ממש כפי שזה מבחננו. וזה הדבר אשר עושה אותנו לבלתי נפרדים."האם נקיים את הברית ? "

"לשכוח.... איך זה מרגיש לשכוח ? " הרהר הכלב בקול תוך שהוא צועד למרכז המעגל ופונה אל הזאב.

"אחי הזאב, האם יכול אתה לתאר לך איך היו נראים חיינו בלא אותה אהבה עמוקה שבינינו, השמחה שידע לבנו בשעות של משחק, ציד ומנוחה. מבטי העיניים. לפגוש ביחד את היום שעולה אל עוד יום שבו יותר מכל דבר אחר, אנחנו ביחד. האם יכול אתה לתאר לעצמך איך זה מרגיש להתעורר בבוקר ולגלות שאתה לבדך ? הבדידות... אני מרגיש... היא כאב קשה מנשוא.

לבי נפתח אל חיה זו, " אמר הכלב ונשם נשימה עמוקה.

"אלך ואביא אליהם את היחד שידעתי, איתך, אחי הזאב. כמה פשוט הוא, כמה זמין לכולם".

הביט הזאב בעיניו של הכלב ושתק איתו רגע ארוך.

"האם אתה יודע את משמעות הדבר, כלב ? האם אתה יודע שאתה הולך אל ארץ לא נודעת, כלב ?

האם אתה מוכן לוותר על כל אשר היה לך, בשביל לפגוש את לבם ? האם אתה יודע שיהיה עליך להכיר בעצמך ולחוות על בשרך את אותה הבדידות בשביל להיות יכול לדבר אל המקום הזה בלבם ?

"יודע". אמר הכלב.

אם כך, אתה כלב שוטה

ואמיץ לב

לך ותהה הרוח הגדולה איתך. "

(המשך יבוא...)