למען  גילוי נאות ושלא תחשבו לרגע שאני מתיימרת להיות אובייקטיבית או מבקרת מוזיקה דגולה, חשוב לי לציין שאני מקשיבה לדפש מוד כבר 10 שנים ועל רגל ימין שלי מופיע קעקוע לכבודם (מעטיפה של אחד הדיסקים).

בכל מקרה אחרי כמה שמיעות של האלבום החדש הגעתי למסקנה שבכל זאת יש לי מה לומר. חשוב לציין שבמקרה של המוסיקה של דפש מוד שני אנשים שונים ישמעו לרוב שני דברים שונים. אוזן מנוסה היטב תבין דברים אחרת ממישהו ששומע אותם באופן מעמיק בפעם הראשונה. בתור מי שמכירה את הלהקה ואת סגנון הכתיבה טוב מאוד קשה לי להתעלם מכך.

 *הערה קטנה למי שלא מכיר אותם כל כך טוב:

נושאי הכתיבה העיקריים הם מין ודת. זה חוזר ומתחזק בכל האלבומים. מיצוי הנושא היה אי שם בניינטיז עם songs of faith and devotion ה-אלבום בה' הידיעה בעייני.יהיו כאלה שלא יסכימו איתי, אבל זו הבעיה שלהם.

מרטין ל. גור כותב את רוב השירים. יש לו יכולת מדהימה למצוא מילים נרדפות ופיוטיות באנגלית.אני מאוד נהנית מהטכסטים שלו.

דייב גהאן הוא הסולן,תפקידו העיקרי הוא להיות פצצת סקס כריזמטית, ואת מלאכתו הוא מבצע היטב. הוא מנסה את כוחו גם בכתיבה ולרוב מתקשה לעמוד בסטנדטים של מרטין למרות שיש לו כמה יציאות לא רעות בכלל. מבחינת טכסטים הוא קצת מעורפל ואישי יותר.

ויש גם את אנדרו פלטשר שעסוק בלהיות חמוד וג'ינג'י מאחורי הסינטי.

בעיקרון אני לא רואה סיבה לעבור על כל האלבום שיר-שיר, מכיוון שאני מאמינה שהרבה ממנו טרם עיבדתי כמו שצריך. אחד הדברים היותר אהובים עלי במוסיקה של דפש היא העובדה שאין אצלהם סיפוק מיידי.יש שירים שלקח לי שנים לקלוט את הקטע שלהם ולהבין אותם באמת.בכל מקרה אנסה להסביר לכם מעט מהרושם הראשוני שנוצר אצלי באופו אישי

1. in chains - פתיחה מאורכת קצת יתר על המידה, דייב פוצה את פיו רק לאחר כדקה וחצי, חלקה לפחות מעט מייגע. כשהוא כבר שר מדובר בשיר טיפוסי למדיי. משהו על תשוקה בלתי ממומשת כבולה בשלשאות. הרומן של מרטין עם BDSM מהדהד כאן, אמנם בקטנה אבל הוא נוכח (בניגוד לשיר האחרון שבו הוא הולך על כל הקופה).

2.hole to feed - השיר המוצלח ביותר מבין אלה שכתב דייב (הסולן). מאוד התחברתי לקצב, אחלה של חשמלית ברקע. תוך שתי השמעות הפזמון הצליח להדבק לי לאונה, כנראה שהשיר הזה עובד.

3.wrong - הסינגל הראשון שיצא מהאלבום (שמלווה בקליפ מצמרר לחלוטין). בעייני זה השיר הכי חזק באלבום וכסינגל הוא מאוד מוצדק. הוא מאוד "דפשי" במהות שלו (רק מרטין כותב ככה על הלקאה עצמית), הפתיחה דורשת תשומת לב. הקול המעט צרוד של גהאן עושה כאן עבודה מעולה.

4.fragile tension - שילוב יפה של החשמלית עם האלמנטים האלקטרוניים. אין לי עדיין הערות מורכבות מדי, ואני מניחה שחלק ממנו ייקלט אצלי בשלב מאוחר יותר

5.little soul - קצת קשה לתאר את השיר הזה, יש לי הרגשה שמי ש"מכיר" את מרטין ישמע אותו כאן באופן ברור מאוד, אם זה במלודיה ואם זה במילים שמדברות על גאולה..גם הוא מצריך מעט סבלנות.

6.in sympathy - קצת קצבי יותר, מאוד חביב ויחסית מבין הקליטים יותר באלבום.

7. peace - שיר מקסים עם פזמון שפשוט חייבים לשיר יחד איתו, באופן מעט לא אופייני מדובר באופטימיות מרוכזת. לפחות בעייני מרטין מצליח לעשות את זה בצורה לא קיטשית. זה נשמע כמו טכסט של מישהו שמחליט שמהיום הוא מאושר, יכול להיות שלמחרת הוא הבין שהוא עבד על עצמו, אבל באותו רגע זה נשמע לו אמיתי לחלוטין.

8.come back - עוד שיר מבין היוצר של דייב. יש אלמנטים נחמדים אבל בגדול הוא קצת מייגע בעייני. יכול להיות שגם אליו דורש קצת זמן להתרגל, אני הייתי רוצה לתת קצת קרדיט לעריכה, מצד שני יכול להיות שהוא סתם לא ממש לטעמי. גם לי מותר.

9.spacewalker - קטע אינסטרומנטלי, בצורה מאוד אופיינית לאלבומים האחרונים כמעט תמיד מופיע אחד כזה. מין מעברון חביב.

10.perfect - מהכרות עם הסיפור האישי של מרטין מדובר ככל הנראה במשהו שמיועד לאשתו לשעבר. תחושה של קצת חוסר אונים, מזכיר איפשהו את precious אבל קצת יותר מורכב ומלנכולי.

11.miles away/ the truth is - ושוב דייב החליט לכתוב, ושוב אני לא מתה על זה...מצד שני הדרך שבה הוא שר את אחת השורות בצורה קצת "אלביסית" נהדרת בעייני,והעריכה די מגניבה.

12.jezabel -כמו שזה קורה מדי פעם כאן לוקח מרטין שם מהתנ"ך. במשך האלבומים נוצר רושם שישנה איזו דמות נשית שמייסרת את מרטין קלות, בכל פעם היא מופיעה בצורה אחרת, זה השיר היחיד שהוא שר באלבום, ובדרך כלל את השירים שמדברים על אותה דמות הוא בוחר לשיר בעצמו.

13.corrupt - השיר הזה בא לי בהפתעה, באמצע הנהיגה, ותפס אותי לגמרי לא מוכנה. טקסט מאוד מפורש שאינו משתמע לשתי פנים שגורם לי לרצות שדייב יצליף בי, ועכשיו (ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת). הוא לא מתוחכם ולא מתיימר להיות, אבל אפשר כמעט לשמוע את הבחורה שנאנחת לה מכאבים ברקע. השיר הכי סקסי שאי פעם שמעתי. ואוו.

בגדול האלבום מספק את הסחורה. יש בי אמנם חלק שהיה רוצה שיחזרו לסגנון הכתיבה של הניינטיז, מצד שני אני מברכת על העובדה שהם מצליחים להשאר עצמם ועם זאת לחדש בכל אלבום חדש שיוצא.

בכל מקרה אני לא יכולה לחכות להופעה (ב10.5), מבטיחה לדווח גם עליה.

שיהיה יום עצמאות שמח

אנה.