| בשנים האחרונות חלה תמורה מהירה ומשמעותית במידת הפתיחות המגלה הציבור הרחב כלפי אוכלוסיית ההומואים וה לסביות. עד לאחרונה, נתפסה נטייה מינית חד מגדרית כסטייה ועצם קיומם של הומוסקסואליים ו לסביות כקבוצה, הוכחש. היום נראה, כי ישנה יותר הבנה וסובלנות כלפי הקהילה. שאלת מעמדה של הקהילה ההומו לסבית עולה לאחרונה, לא פעם, על סדר היום הציבורי, וזאת הודות ליציאה מהארון ומיוזמותיהם של הקהילה כקבוצה המתאמצת ליצור מסגרות תמיכה הדדית, לעצב מחדש את דעת הקהל ולפעול לקידום זכויותיהם האזרחיות והחוקיות במטרה להשלים את תהליך הקבלה המלאה במסגרת חברתית. הנושא זוכה לסיקור נרחב במדיה ומעורר עניין רב בוויכוחים ציבוריים שונים. בשנות התשעים של המאה העשרים חלו שינויים ניכרים במעמדה של הקהילה ההומו לסבית בישראל. מקהילה שנמצאה עמוק "בארון", הפכה זו לקבוצה שהמודעות לקיומה, הולכת וגוברת ואפשר אף להעיז ולומר שמתקרבת השעה בה תוכר באופן רשמי ותקבל הגנה מכוח חקיקה. להתפתחויות בזירה המשפטית היה חלק משמעותי בשינויים אלה, ואף סיפקו כמה מרגעי השיא במאבק ההומו לסבי לשוויון. האתגר האמיתי מצוי בקרב האדם הדתי המעמיד במבחן את נאמנותו לעקרונות ברורים של תורה ומצוות מול ערכים ליברליים שאיתם הוא חש הזדהות פנימית. לפי שעה שוררת עמימות ביחסו של הציבור של הציבור הדתי מודרני לנושא זה ויש בו מידה מסוימת של מבוכה. |