כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Daily Shower

    הריאליטי של החיים והמתים

    5 תגובות   יום שלישי, 28/4/09, 12:43

    אמש, דמְמה המדינה. כנסים, טקסים ועצרות זכרון נערכו במקומות רבים, אך למרות שלל האֵרועים המסורתיים והאלטרנטיביים, היו כאלה, שבחרו להתייחד עם כאבם ומחשבותיהם בד' אמות ולצפות בטלוויזיה. אלא מאי? צפית בתכנית אחת - החמצת את האחרות.

    לדעתי, אין להסתפק ב"בּוּם" תקשורתי ביום אחד בלבד. בין התכניות בעלות הרייטינג הגבוה, בפריים טיים, יש לשלב הבזקים מתכניות המקור ומפעלי ההנצחה, להעלות זכרו של אדם אחד, לספר את ספורו של נופל אחד, להשמיע שיר אחד.

    יש לנו מורשת, יש לנו תרבות, יש לנו יוצרים איכותיים, וכדאי שנזכור מאין באנו, מדוע אנו כאן, ואנה פנינו מועדות. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/5/09 09:43:

      צטט: y.a. 2009-05-05 06:55:52

      מסכים איתך. אך לדעתי המגמה הזאת אינה מוכתבת מלמעלה, על ידי קברניטי הערוצים למיניהם. נראה לי שלכולנו, כבני אדם, קשה להתנהל ביומיום תוך כדי שאנו שומרים על מגע רציף עם כאב/צער/לבטים וספקות קשים למיניהם. אנחנו מעדיפים לתחום את הכאב היטב, לנעול אותו בקפסולה, ולפתוח אותה בטכס קולקטיבי ( שהרי קל יותר לעשות זאת סביב מדורת השבט מאשר כל אחד ב ד' אמותיו...). אולי לכן חשות המשפחות השכולות, שהיום הזה לא נועד בעצם להן, שהרי הן נמצאות במגע יומיומי עם הכאב והוא נמצא ברקע גם ברגעי השמחה...

       

      חינוך לערכים חיוני להמשך קיומנו. לא ניתן לחנך לערכים ולאיכות באמצעות שידור תכניות רדודות ושטחיות. קל להאשים את העם, ולומר "זה מה שהעם רוצה". מישהו ניסה אחרת? 

      האִיום האמיתי על קיומנו כעם וכמדינה הוא האטימות מִבית, עצימת העיניים, תרבות ה"אינסטנט". בעבורי, קושי הוא אתגר, ואני מעדיפה התמודדות עם המציאות ועם האמת על-פני מדיניות בת יענה.

        5/5/09 06:55:
      מסכים איתך. אך לדעתי המגמה הזאת אינה מוכתבת מלמעלה, על ידי קברניטי הערוצים למיניהם. נראה לי שלכולנו, כבני אדם, קשה להתנהל ביומיום תוך כדי שאנו שומרים על מגע רציף עם כאב/צער/לבטים וספקות קשים למיניהם. אנחנו מעדיפים לתחום את הכאב היטב, לנעול אותו בקפסולה, ולפתוח אותה בטכס קולקטיבי ( שהרי קל יותר לעשות זאת סביב מדורת השבט מאשר כל אחד ב ד' אמותיו...). אולי לכן חשות המשפחות השכולות, שהיום הזה לא נועד בעצם להן, שהרי הן נמצאות במגע יומיומי עם הכאב והוא נמצא ברקע גם ברגעי השמחה...
        3/5/09 21:17:

      ברוכה השבה השווה :-)

      ותודה על הכוכב. 

        3/5/09 16:47:

      *
        3/5/09 09:43:


      נכון !

      .

      אשוב

       

      }{שטוטית

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      .D. S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין