אני חיה ומתקדמת

הימים חולפים

השנים רצות

אנשים שפגשתי

שנגעו בחיי

עוד מופיעים בראשי. לפעמים.

מחשבה שחולפת, כמו ענן ביום קיצי

ענני נוצה

או ענני סערה

מה הייתי בשבילם?

מה היו בשבילי?

לומדת...

מרוקנת מגירות....מרגשות

מתוכנתת היטב

יודעת לעצור. רק כשרוצה באמת.

איפה הם נשארו בחיי?

איפה אני נשארתי בהם?

כל כך הרבה אנשים הכרתי

ואיפה הם?

משפטים שאמרו לי

משפטים שנגעו

עוד מהדהדים בראש

עוד נוגעים בלב

ריח...יכול להזכיר לי כל כך

וטעם...ושיר...ומבט.

לפעמים געגוע

הוא רק תהייה...מה היה קורה אם?

לפעמים געגוע

הוא רק תחושה של החמצה

או תחושה של דלת פרוצה

או רק תהייה.... מה היה קורה אם...?

אם הייתי יודעת כבר אז

עד כמה אני ראויה

אם הייתי יודעת כבר אז

שמותר לי לקבל אהבה

שמותר לי להישען

שמותר לי לרצות

שמותר לי להתעייף נורא

שמותר לי לבכות

שמותר לי לצחוק

שמותר לי להיות

ומותר לי ללכת. כשנגמר.

אם הייתי אוהבת את עצמי כבר אז

אם היה לי אומץ לא רק לחלום

גם להגשים

אם היה לי אומץ

לומר כל כך הרבה דברים

שנשארו פתוחים

שנארו פצעים...עד היום.

לפעמים געגוע הוא רק תהייה

מה היה קורה אם?