פרק 6  

החיים זה לא פיקניק . את זה אמר אדם חכם . ואני אומר : החיים זה כמו מנגל , בהתחלה חמים ואחר כך , איך שלא תסתובב אתה נשרף . הבעיות מחפשות וגם מוצאות אותך ואף פעם אתה לא מוכן . אבל , כל אחד והחבילה שלו ואסור לקנא באף אחד . הבוקר קצת קודר . אפור . נדמה כאילו השמש שכחה לזרוח בשמי פתח תקווה . אני מקווה שבתל אביב הבוקר נראה אחרת . בכלל , ישנה הרגשה משונה באוויר . אני מנסה להניע את הג'יפ . המצבר כנראה חלש . קללה קטנה ולא מזיקה , מעירה את המנוע . נורה כתומה בלוח השעונים מודיעה , שכדאי שאבקר במוסך .

"הגיע הזמן מר כהן!" צועק אלי יעקב המוסכניק .

"בוקר טוב גם לך". עניתי עם חיוך מזויף. "כמה זמן לדעתך ייקח לעשות טיפול לג'יפ בן חודש?" "נשתה קפה ואחר כך נבדוק , עם קצת מזל  תקבל את הרכב בצהריים" . אמר לי יעקב והגיש לי קפה קטן ומר . כנראה נגמר להם הסוכר .

מוסכניקים זה עם . יש להם את השפה שלהם , את המנהגים שלהם והכי חשוב , הם רק מניחים את האוזן על מכסה המנוע וכבר הם קובעים בהחלטיות את מצבו של המנוע   .

"הג'יפ חדש" . אני מזכיר ליעקב .

"נו אז מה? גם תינוקות לפעמים חולים" עונה לי יעקב ספק ברצינות ומרים את הטורים מתוך תא המנוע .

"אתה נוסע הרבה . אהה ?! המנוע מצלצל, צריך כיוון". יעקב חיבר בשניה את הג'יפ למחשב והוסיף :"נעשה לך כבר טיפול , פלגים , שמנים , פילטרים , נבדוק את הברקסים וההגה . תבוא בשעה 4 והג'יפ יהיה כמו חדש".

לא הספקתי להגיב והג'יפ כבר היה על הליפט עם גלגלים מפורקים . הרבה מרץ יש לבחור על הבוקר .

"להזמין לך מונית ? שאל יעקב כאילו מנסה לגרש אותי.

"לא! אני אקח אוטובוס , תודה". עניתי והבטתי על הג'יפ התלוי 2 מטר מעלי . האוטובוס צפוף ואין מקום לשבת . ילד אחד מביט בי כאילו מרחם שנגזר עלי לעמוד . מבטו החודר פגש את פרצופי מחייך חיוך אדיוטי.

"כל הנוסעים שעומדים מתבקשים לזוז אחורה". פקד הנהג.

"סליחה". אמרה לי בחורה שנתקלה בי בלי כוונה . ועוד פעם שלחתי חיוך נבוך.

"תוך כמה זמן לדעתך יגיע האוטובוס לתל אביב?" שאלה כמעט בלחש .

"תוך 15 דקות". עניתי כמבין עניין.

"החיפושית שלי במוסך". התנצלה הבחורה בנחמדות מוגזמת והוסיפה: "בדרך כלל היא לא עושה בעיות".

"כן, זה אוטו מוצלח מאוד". עניתי כאילו אני מוסכניק מורשה ובעל תעודת אומן. "חבל שאין לו מזגן". הוספתי כמי שמכיר את האוטו מקרוב.

"במה אתה עוסק?" שאלה הבחורונת  בחוצפה מתוקה.

"רמי כהן יצוא יבוא , נעים מאוד". אמרתי והושטתי את יד שמאל .

"ואתה נוסע באוטובוס?" שאלה בחוסר טקט

"כן, זה הכי נוח". השבתי בלי לגלות לה על הג'יפ החדש שלי.

"תאמין לי, זה קשה להיות בלי מכונית אחרי שמתרגלים". אמרה ברצינות הבחורונת .

"נוכל להמשיך לדבר על זה אם תתני לי את מספר הטלפון שלך". השבתי בלי להתבלבל.

"מי יודע אולי תהיה לי הזכות הגדולה לבלות אתך בחיפושית המופלאה שלך". הוספתי בחיוך . הבחורונת הוציאה כרטיס ביקור מארנקה .

"מיכל, יש לך שם יפה". אמרתי עם אותו חיוך כובש.

"תודה, אני מקווה שתשתמש בכרטיס". אמרה מיכל והוסיפה: "אני צריכה לרדת".

האוטובוס עצר ומיכל ירדה. התיישבתי על כיסא שהתפנה , מביט החוצה  מהחלון ומגלה שבעצם הייתי צריך לרדת לפני 3 תחנות . ככה זה , כשהזין עומד השכל לא עובד . ירדתי מהאוטובוס וצעדתי ברגל בדרכי קיצור . הסלולרי מצלצל בכניסה לחצר הבניין של משרדי הצנוע .

"שלום לך רמי". נשמע קולה המלחש של המסתורית .

"שלום גם לך, מה שלומך היום?" התעניינתי בלי להתפלא על השיחה.

"אני בסדר אני מקווה שגם אצלך". השיבה בשלווה.

"אצלי הכול מצוין, חוץ מזה שהג'יפ שלי נמצא במוסך. אבל את בטח כבר יודעת". עקצתי קלות. "לא לא לא, אני באמת לא יודעת כלום". התנצלה המסתורית.

"מה קרה? ל-ק.ג.ב. אין תקציב למעקבים?"

"אתה צוחק עלי, אין טעם שנדבר בצורה הזאת".

"למה? דווקא אני נהנה מהשיחה , אולי כדאי שנפגש סוף סוף ? הרי לא נוכל לנהל רומן לעד , דרך זמן אוויר". 

"אני צריכה לנתק".

"אחזור אליך יותר מאוחר". לא הספקתי לענות והיא ניתקה את השיחה .

שרון קידמה את פני בהלהבות.

"יעקב מהמוסך ביקש שתתקשר, יש לך ג'יפ חדש. לא? אז תשלם חביבי". הסתלבטה שרון בשובבות . תוך שאני כבר מחייג ליעקב .

"מה העניינים?" שואל יעקב. "אתה שומע?" ממשיך בלי לחכות לתשובה . "אתה צריך טיפול גדול, הג'יפ יצא מהכיוון . אתה מבין אותי ? בגלל זה קשה לך להניע בבוקר . חוץ מזה צריך להחליף את הברקסים מקדימה . ככה זה במכוניות אוטומטיות , הברקסים הולכים מהר". אמר יעקב וסוף סוף נתן לי לדבר.

"אתה זוכר שהג'יפ חדש?" שאלתי מופתע מגודל התקלה.

"הלו, זה אוטו שנוסע יא חביבי, אם לא מאכילים ת'ילד, הילד ימות". השיב יעקב כאילו היה רופא מנתח.

"כמה הנזק?" שאלתי מודאג מגודל המכה שנפלה עלי.

"העבודה 250 פלוס מע"מ והחלקים , כמה שעולה עולה". חישב בדיוק רב.

"נו טוב, תעבוד. מה אני יכול לעשות?" השבתי בחוסר ברירה . ככה זה במוסך המרכזי , קורעים לך ת'צורה . בשעה חמש אחר הצהריים   סגרתי לבד את המשרד. את הדרך למוסך עשיתי במונית .  יעקב קיבל את פני מופתע:

"מה קרה?! נתקעת עם הג'יפ ?" לא הבנתי כל כך את שאלתו של יעקב ויריתי:

"למה, לא גמרת לטפל? כל היום הג'יפ היה פה. אתה לא יכול לעשות לי את זה. אמרת אחרי הצהריים, אז תעמוד במילה".

"מה אתה מקשקש?" ענה יעקב והוסיף: "הג'יפ יצא מזמן".

"אז מה הבעיה?" שאלתי בלי להבין על מה דיברנו עד עכשיו.

"אין שום בעיה". השיב לי יעקב.

"איפה הג'יפ?" שאלתי כמנסה לגמור עניין .

"מה זאת אומרת איפה הג'יפ? אשתך הוציאה אותו לפני שעה"

"בוא'נא אתה פקק לגמרי". אמרתי ליעקב. "אתה מתבלבל עם מישהו אחר". הוספתי בביטחון. "אני אין לי אישה. תסתכל עלי, נראה לך שיש מישהי שיכולה לסבול אחד כמוני?" יעקב שכנראה לא יכל לסבול אנשים טיפשים, הוסיף בחוסר סבלנות בולט:

"סע הביתה חבוב, אשתך הייתה פה, שילמה על התיקון ויצאה בדיוק לפני שעה". אמר והצביע על שעון הקיר שתלוי במוסך . תפסתי את הראש בשתי ידי .

"אתה לא קולט". אמרתי ליעקב בשקט.

"האישה שהייתה פה גנבה לי את הג'יפ". יעקב שהבין פתאום את חומרת המצב לקח אותי אתו למשרד .

"שב, תשתה מים קרים" אמר והתיישב לצידי. "לפחות היא שילמה את החשבון" ניסה יעקב להתלוצץ בזהירות.

"כמה יצא החשבון?" שאלתי בלחש ושתי ידי תופסות את ראשי .

"936 ש"ח" ענה יעקב.

"זה לא יקר בשביל ג'יפ חדש?" שאלתי בקול רם.

"מה אתה רוצה שאעשה? קנית ג'יפ, זה עולה כסף. מה חשבת, לנסוע בחינם? יש לך מזל שהאישה שילמה. תפסיק לבכות".

אחרי שעה התייצבתי בתחנת המשטרה לדווח על גניבה .

"אתה מוכר לי!" אמר לי השוטר התורן בקבלה.

"מי אני?" שאלתי והבטתי לאחור בכדי לוודא שאכן הוא מדבר אלי.

"כן אתה". ענה השוטר וחייך.....

חזרתי בקו 66 מרמת גן לפתח תקווה . קצת מוזר לנסוע באוטובוס , אחרי שמתרגלים לג'יפ כמו שלי . התקשרתי למיכל הנחמדה מהאוטובוס והשארתי לה הודעה במשיבון. סתם , בא לי לדבר עם מישהו נורמלי . כשירדתי בתחנה ע"י ביתי פגשתי את גב' מרקוביץ .

"כל הכבוד". אמרה הגברת. "הולכים ברגל,  שלא תנצל אותך החברה שלך". יעצה לי הגברת ונופפה באצבעה .

"לא, זה בסדר גב' מרקוביץ". אמרתי בלי לרדת לסוף דעתה והמשכתי לצעוד לביתי . בדרך עצרתי במכולת , קניתי לחם , חלב,  גבינות ותבנית ביצים . בכניסה לרחוב אני פוגש את אחי הפלצן.

"מה קרה ? נמאס לך מהג'יפ ? אתה הולך ברגל ועוד סוחב מוצרים מהמכולת ?! כל הכבוד לך א-ח-י ". כמובן שהפלצן לא יציע לעזור ונתן לי לסחוב את השקיות והביצים . לא הבנתי למה , אבל הביצים נפלו לי מהיד כשפתאום אני רואה מרחוק את הג'יפ חונה בשלווה בחניה .

"זה פאטה מורגנה, זה פשוט לא יכול להיות". הפלצן לא הבין לאן אני רץ .

"זה הג'יפ שלי!" צעקתי לפלצן .

"נכון, זה הג'יפ שלך". החזיר לי הפלצן . ומדד לי חום במצח. "אתה בסדר ? בוא אני אעזור לך לעלות, תשכב לנוח". הפלצן חשב שהשתגעתי . גם גב' מרקוביץ שעמדה בכניסה לחצר , חשבה כך . דלת הג'יפ הייתה פתוחה. חיפוש מהיר ומצאתי את המפתחות תחת השטיח . עכשיו הפלצן היה בטוח שהתחרפנתי לגמרי .

"המום , אני פשוט המום". אחי הקטן והרחמן , מזג לי כוס מים קרים .

"אני יכול ללכת ? או שאתה צריך משהו". שאל אחי בדאגה .

"לא , זה בסדר . תודה ". השבתי בלחש . הפלצן הביט בי עוד שניה ושאל :

"אני יכול לקבל את ה...."  זרקתי לעברו את המפתחות עוד לפני שגמר לבקש.

"רק תיסע בזהירות ואל תחזור מאוחר". ביקשתי , אבל הפלצן כבר נעלם . 10 הודעות על המשיבון . שרון התקשרה ושאלה מה העניינים ואפוא אני מבלה והבטיחה שנפגש מחר . כבר התגעגעה ? כנראה משעמם לה . מיכל הודיעה שקיבלה את הודעתי ושאתקשר . ועוד הודעה אחת מהמסתורית שאמרה בקולה הסקסי והשקט :

"שלום לך בעלי היקר , המפתחות בג'יפ מתחת לשטיח , אתה חייב לי 936 ש"ח על התיקון . בפעם הבאה תשתדל לא לצחוק עלי , ביי!"  חייגתי למספר שהמסתורית השאירה לי בפעם הקודמת .

"שלום" . ענתה לי מצדו השני של הקו .

"שיחקת לי אותה, אהה ?!" יריתי בלי לחשוב פעמיים .

"מי זה?" שאלה כאילו לא מבינה כיצד צנחתי דווקא עליה.

"זה רמי והפעם ממש הגזמת" צרחתי בכעס .

"רמי? נראה לי שטעית במספר, התקשרת אלי, לשרון".

"שרון ? מה את עושה שם?" 

"מה אני עושה? אני בבית שלי". ענתה שרון. "אתה בסדר?" לא ידעתי איך לקבור את עצמי. "כנראה שטעיתי במספר" . גמגמתי לשרון .

"לא נורא" . השיבה שרון בקולה השובב והמרגיע . סיימנו את השיחה . הפעם חייגתי לאט בכדי למנוע טעויות. אך מזכירה אוטומטית בישרה לי שהגעתי לטלפון הנכון והציעה לי להשאיר הודעה לאחר הביפ ...............

התקשרתי למיכל .

"אתה נשמע מותש". ניחשה בחוכמה .

"כן ,היה לי יום קשה. מה שלומך?" עניתי ושאלתי בסקרנות אין קץ .

"אצלי הכל אחלה" . השיבה מיכל. דיברנו שעות . בשעה 2 בלילה נזכרנו שצריך גם לישון וסגרנו את השיחה באופטימיות חלומית . השעה 3 . חם לי , אני מדליק את המזגן . עכשיו אפשר לישון . לא , זה לא מצליח . יותר מידי מחשבות מתרוצצות לי בראש והראש שלי אף פעם לא היה גדול במיוחד . בבוקר התעוררתי בערך חצי . בזמן הגילוח נזכרתי שהפלצן הקטן לא חזר . הרמתי טלפון לאימי , שהעירה את הפלצן , שהתעורר בבהלה , שהודיע בקול רדום שהג'יפ תקוע בנמל בתל אביב . קו 66 הסיע אותי מפתח תקווה לתל אביב . בשעה 10 התייצבתי על יד הג'יפ שלי בנמל . המכונאי מהחברה הגיע באיחור של חצי שעה . במשך חצי שעה נוספת הוא סיפר לי על הפקקים הנוראים ועל נהגים עצבניים . לאחר בדיקה קצרה החליט שהמצבר והאלטרנטור סיימו את חייהם המאושרים בג'יפ והחליף אותם  בחדש . זה קורה אמר לי כשהזכרתי לו שהג'יפ בן חודש ימים בלבד . הוצאתי את הארנק בכדי לשלם , אך המכונאי הנחמד הודיע לי שזה במסגרת האחריות . השארתי לו טיפ של 50 שקלים . עכשיו ברור לחלוטין שיעקב הכניס לי 936 ש"ח על סתם . לא משנה , לפחות יצא משהו טוב מהמסתורית ששילמה את התיקון .