לפני דקות ספורות חזרתי מבית העלמין.

כן ,

גם אני אני חלק מהמשפחה הזאת,

משפחת השכול.

אני נשוי לילדה של חורף שנת 73.

בקושי זוכרת את האבא

שנהרג ביום הראשון למלחמה....

החורף הארור ההוא.

פעם,

התעורר מיני ויכוח,

האם השיר מכוון  לילדים שנולדו בחורף ההוא,

או שהוא מדבר על כל הילדים באשר הם,

שנותרו יתומים בעקבות החורף ההוא...

בשבילי,

מאז ששמעתי את השיר המופלא הזה,

אני מצטמרר בכל שנה מחדש כשהוא מושמע.

אולי השיר היחיד שמצליח ללחלח לי את העיניים...

לזכר כל הנופלים,

עם חיבוק אוהב לכל הילדים ההם,

ילדים של חורף ...שנת 73' :

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

לזכרו של החם שמעולם לא הכרתי,

גבר 1,