כותרות TheMarker >
    ';

    שימושיות בחיי היוםיום

    \"שימושיות (usability) היא מידת הקלות בה ניתן להשתמש במוצר מסוים. לרוב מדובר במוצרים טכנולוגיים בעלי ממשק משתמש\" (וויקיפדיה).
    בכדי להכיר ולהבין את עקרונות השימושיות, נבחן כיצד (אם בכלל) הם מיושמים בסביבתינו המיידית.
    (אוי. פתיח משעמם ולא שימושי)

    חירות מוגבלת 2. האם יותר בחירה שווה יותר אושר?

    17 תגובות   יום שלישי, 28/4/09, 14:34

    חג החירות חלף עבר לו, אבל הנה בא עוד אחד כזה- יום העצמאות.

     

    בפוסט הקודם התחלתי קצת להגג בעניין חופש מוגבל.

    עצמאות היא לא בדיוק חופש. היא יותר כמו חופש בחירה. כשקיבלנו את עצמאותנו מידיי האו"ם נפטרנו מהשלטון הבריטי הכפוי וקיבלנו את החופש לבחור לעצמינו שלטון כפוי משלנו.

    בחירה היא מטבעה מוגבלת. צריך לבחור מתוך מספר מוגבל של אפשרויות. זה, במובן מסוים, עומד בניגוד לתפיסה שלנו של חופש או לפחות מצמצם אותה.

    בימים שלפני פסח התמלאו להם העיתונים ואתרי התוכן בכתבות וטורים על חופש. הנרטיב המרכזי היה משהו כזה: "אנחנו עדיין לא באמת חופשיים, הנה עוד כמה דברים שמשעבדים אותנו (הכנס כאן את השטן החביב עליך- תאגידים, דעות קדומות, חוקים מגבילים וכו')"

    הנרטיב הזה מבטא את התפיסה הרווחת בתרבותנו, שחופש הוא בהכרח טוב והגבלת החופש היא בהכרח רעה. ההשקפה הזו מנוסחת היטב במאמר הזה של הכלכלן בריאן קפלן.

     

    אני אנסה לטעון כאן שזה לא תמיד המצב, שעודף חופש ולפעמים אפילו עודף בחירה יכולים להזיק. ולבסוף, אנסה לקשר את כל העניין לתכנון ממשקים, שזה התחום שבו אני אמור באמת להבין.

     

    ראשית, כדי לא להרגיש בודד במערכה, אני נעזר בפסיכולוג בארי שוורץ, שכתב את הספר "פרדוקס הבחירה" ומסביר, בוידאו הזה, פחות או יותר את כל מה שגם אני רציתי להגיד (רק שהוא גורם לזה להראות מעניין ומשעשע). הסרט קצת ארוך יחסית לאינטרנט (20 דקות) וכל מה שרואים בו זה איש מבוגר עם משקפיים (וכמה קריקטורות) אבל אם כל מה שיש לכם עכשיו זה עשרים דקות פנויות, תעשו לעצמכם טובה, תפסיקו לקרוא את השטויות שלי ולכו על הסרט*.

     

    כדי לא לחזור על הדברים, אני רק אתמצת את דבריו ואמשיך הלאה: התפיסה המערבית הרווחת היא שיותר חופש משמעותו יותר בחירה שמשמעותה יותר אושר. בפועל, עודף בחירה מוביל במקרים רבים לבלבול, חוסר אונים ואומללות. את הדוגמאות המאלפות שהוא נותן, וההסבר שהוא מציע לכך תאלצו לחפש בסרט. או לקרוא את הספר.


    עוד כתבה שהתפרסמה קצת לפני פסח, אבל בלי שום קשר לחג, הייתה ראיון עם טרנט רזנור, סולן Nine Inch Nails שבשיר שלהם Happiness in slavery השתמשתי בתור טיזר לפוסט הזה. בראיון הוא מספר על התחושה שלו ברגע שהוא הבין שהוא משוחרר מהחוזה עם חברת התקליטים: "בהתחלה זה היה כזה 'וואו, אנחנו סוף סוף חופשיים' אבל אז פתאום התחלנו לשאול את עצמינו 'מה נעשה עכשיו?'. זה היה מפחיד".

    באופן טבעי, עולה בראיון ההשוואה ל Radiohead. שתי הלהקות האלה הן המובילות של תנועה להשתחררות מכבלי חברות ההפצה. שתיהן ערכו ניסיונות שונים ב"שיחרור" המוזיקה שלהן להורדה ברשת. טרנט נשאל על הניסוי של Radiohead שבו הם הזמינו את הקהל להוריד את האלבום האחרון שלהם תמורת "כמה שתרצו לשלם". לדעתו של טרנט, זוהי "הזמנה לעלבון". לכן, הטקטיקה שהוא

    בוחר מעט שונה. הוא מציע את האלבומים החדשים של הלהקה בחינם, אבל מציע גם מספר מצומצם של אופציות "משודרגות" בתשלום.

    אם הייתי זוכה באפשרות לתכנן לשתי הלהקות האלה את הממשק (אני מוכן שישלמו לי כמה שהם רוצים...) הייתי מעדיף את הגישה של טרנט. מדוע? כי מנקודת מבט ממשקית זו הגישה הנכונה יותר.

     

    "שלמו כמה שאתם רוצים" זו למעשה הצעת בחירה מתוך אין-סוף אפשרויות. המוח שלנו, מה לעשות, לא אוהב אינסוף. אנחנו מעדיפים אופציות ברורות. בהיעדר נקודות אחיזה, נחפש את הקצוות. בהצעה לשלם כמה שנרצה, יש רק קצה אחד. אין מחיר מקסימום, אבל יש מחיר מינימום. אין פלא, אם כך, שרוב המשתמשים אכן בחרו לשלם מחיר זה (אם אני לא טועה, זה היה סנט אחד). האלבום של רדיוהד אומנם נמכר בסופו של דבר בסכום יפה, אבל אני מרשה לעצמי לשער שבאמצעות הצגה אחרת של הדברים, ניתן היה להגיע לסכומים גבוהים יותר.


    בתפקיד הקודם שלי, יצא לי לבצע לא מעט מבדקי משתמשים. במבדקים האלה מבקשים  מאנשים, שאמורים לייצג את קהל המשתמשים הפוטנציאליים של אתר או תוכנה מסוימים, להשתמש במערכת המדוברת (או במשהו דומה לה) ולבצע בה משימות שונות. מסתכלים על מה שהמשתמש עושה, ובוחנים את מידת ההצלחה שלו במדדים שונים. לפעמים גם מראיינים אותו, בכדי לקבל התרשמות על החוויה שלו בשימוש במערכת.

     

    אחד הממצאים שחזרו כמעט בכל מבדק היה זה: אנשים מרגישים טוב כאשר נותנים להם לבחור מתוך כמה אופציות, אבל נוטים "ללכת לאיבוד" כאשר מציעים להם יותר מדי אופציות.

     

     

    במאמר הזה (זהירות! לינק לגיקים בלבד!) טוען המחבר שה"חופשיות" של מערכת ההפעלה לינוקס, אותה חופשיות שאנשי תנועת הקוד הפתוח כה גאים בה, למעשה פוגעת בהפצה של לינוקס. מדוע? מכיוון שיש יותר מדי גרסאות שלה. גם מי שכבר נחשף לאפשרות להחליף מערכת הפעלה עלול ללכת לאיבוד בתוך שפע ה"הפצות" (או "טעמים") והיתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.

     

    מעניין שאותה טענה עצמה הושמעה גם כנגד מייקרוסופט. מערכת ההפעלה XP הופצה בשתי גרסאות וזכתה בשל כךל תשואות (וגם מכירות יפות, אבל אצל מייקרוסופט זה לא ממש קשור). Vista כבר הופצה בארבע גרסאות, ולא מעט מבקרים טענו שזה יותר מדי ומבלבל את הקונים. עכשיו נפוצו שמועות שהמערכת הבאה- Windows7  "תזכה" ללא פחות משש גרסאות שונות, והאנליסטים מתרעמים.

     


    המגמה, אם כן, ברורה. עודף בחירה פוגע בנו במקרים רבים. הדוגמאות שלעיל (וגם בסרטון) לקוחות למעשה מתחום הכלכלה והצרכנות. רציתי לדבר קצת גם על ההשפעות של עודף חופש ובחירה על זוגיות ועל חינוך ילדים, אבל אני מנסה להצטמצם, אז נחזור לעניין הממשקים.

    במאמר הזה מציע מומחה השימושיות John Rhodes לצמצם את הבחירה עד כדי אפשרות אחת בלבד. למרות שגם הוא מודה שזה לא תמיד נכון או אפשרי, הכוונה ברורה: פחות בחירה = יותר הצלחה במשימה.

    אני חושב שזו גישה מעט קיצונית, אבל אני בהחלט מאמין שבמקרים רבים less is more. כאשר אנחנו מעוניינים להציע למשתמש מספר אופציות, כדאי שנשקול טוב טוב כמה אופציות יהיה נכון להציע לו.

    במקרים רבים, יהיה נכון לוותר על כמה אפשרויות, אפילו במחיר של צמצום הפונקציות המוצעות או (רחמנא לצלן) מספר המוצרים או השירותים. במקרים אחרים, נכון יהיה לחלק את האפשרויות לכמה מסכים או שלבים, כדי לתת למשתמש את האפשרות להתעמק בכל מסך ואת התחושה שיש לו פחות בחירה ממה שיש בפועל.

    זה נכון שלפעמים כדאי לפרוס את המוצרים שלנו על המדף הוירטואלי וליצור תחושה של שפע, אבל גם אז כדאי לספק למשתמש נקודות אחיזה, היררכיה ואפשרויות סידור ומיון. זכרו- סביר יותר שהוא לא יקנה מכלום מאשר שיקנה את הכל...


    אנחנו חיים בחברת השפע. שלא לומר חברת העודף. יש לנו עודף מידע, עודף היצע, עודף משקל...
    בחברה כזו, דווקא מי שידע לצמצם ולהתמקד יזכה במקרים רבים ב"כל הקופה".


    ואולי הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל קצת להצטמצם?


    (בתור אחד שלא מצליח להעביר רעיון פשוט בפחות מאלף מילים, אתם לא חייבים לקחת ממני את העצה האחרונה)



    *הסרטון לקוח מאתר TED. אתר מומלץ לחלוטין, הן מבחינת ממשק והן מבחינת תוכן. תיזהרו לא להישאב פנימה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/09 21:40:

      אהלן,

      השאלה היא אם יש בכלל דבר כזה "בדיוק מה שאת רוצה"?

      לא התעסקתי עם זה ישירות בפוסט (הסרט שמוזכר כאן עוסק בזה) אבל אחת הטענות שעולות כאן היא שאנשים לא תמיד יודעים מה בדיוק הם רוצים.

      הרבה פעמים הרצון (להבדיל מצורך) נוצר בעקבות ההיצע ולא ההיפך. סוג של "עם האוכל..."

      כך שאת לא יכולה לקבל בדיוק את מה שאת רוצה, כי את לא רוצה את זה לפני שמציעים לך את זה ואז את כבר לא בטוחה שאת רוצה את זה...

      בקיצור, החיים זה לא "לי ולך שיר וברכה".

        30/9/09 18:20:


      וואי, הגעתי לפוסט הזה באיחור, אבל עדיין יש לי מה לומר בעניין.

       

      לא משנה כרגע מתוך כמה אופציות אני צריכה לבחור - כי הטענה שעולה היא שככל שיש יותר אפשרויות בחירה התסכול גדול יותר - עצם העובדה שאני צריכה לבחור, כבר מעיד על היעדר החופש.

      החופש הוא לקבל בדיוק את מה שאני רוצה, ולא לבחור מתוך מה שמציעים לי.

      וזה הפרדוקס האמיתי, כי אף פעם אני לא אקבל את מה שאני רוצה באמת.

       

        22/9/09 22:54:

      אחלה פוסט [ותודה שהמלצת על עצמך :-)]

      אתם מוזמנים לקרוא הגיגי המשך שכתבתי כאן 

       

      חתימה טובה לכולם !!

        28/8/09 14:59:

      כל כך הרבה בחורות בתל אביב - מה הפלא שאף אחד לא מתחתן?

      זה מה שאמרתי כאן, אבל אף אחד לא הבין אותי.

        10/5/09 18:39:

      צטט: דבי לוזיה 2009-05-08 18:29:59

      המשפט שעולה לי בהקשר של הפוסט הזה הוא "חופשי זה לגמרי לבד".

      לאחרונה שמעתי אותו בהקשר של המפולת הכלכלית דווקא אבל הוא מתאים גם לסוגיה שאתה מעלה בפוסט מושקע ומעניין זה.

      רק שאני לא חושבת שניתן יהיה באמת להחזיר את הגלגל.

      המכונה כבר משומנת מדי. מותגים כבר מבוססים מדי והתחרות, גם אם תצטמצם, עדיין תשאיר - אם לא 175 סוגי רוטב לסלט אלא רק 99.....

      ההצטמצמות היא אולי יותר מכל אתגר חינוכי - אבל צמצום בעיני מי שגדל עם מבחר עלול להיות בעל קונטציה שלילית.

       

      מעניין אותי אם מי שנולד לתוך שפע המבחר הזה מרגיש אותו אי נחת שמרגיש מי שהכיר גם עולם צר יותר. יכול מאד להיות שעבור הדור הזה, המבחר הוא מציאות כה מובנת מאליה שאין שום בעייה איתו. לומדים לחיות עם זה, לומדים לתמרן בתוך זה וממשיכים לשחות...

       

      תודה.

       הי דבי,

      תודה שהשקעת בקריאה ובצפייה.

      לגבי החזרת הגלגל לאחור, אני באמת לא יודע אם ניתן לעשות את זה "מלמעלה", כלומר באופן כפוי על ידי ממשלה זו או אחרת.

      פסיכולוגים של האושר (יש דבר כזה) וגם לא מעט אנשי ניו אייג' אוהבים לתת את הדוגמה של ממלכת בהוטאן, שבה המלך החליט שהאושר הלאומי חשוב יותר מהעושר הלאומי. לשם כך הוא הגביל החשיפה של תושביו לתרבות המערב ואסר על ייבוא טלוויזיות.

      התוצאה היתה שעל פי מספר רב של מדדים, תושבי בהוטאן היו מאושרים יותר מתושבי רוב המדינות המערביות (נדמה לי שרק השוודים עוקפים אותם).

      אני לא בטוח שזו אכן דוגמה שכולנו צריכים לאמץ. אני גם לא יודע אם התהליך של הפחתה באפשרויות אחרי שכבר נחשפנו אליהן לא יגרום ליותר תסכול.

      אבל אני כן חושב שחשוב שנזכיר לעצמינו את העניין הזה. כי לתרבות שלנו יש נטייה להגיד לנו כל הזמן "עוד" וזה לפעמים מאמלל אותנו מבלי שנבין מדוע.

      יכול להיות שהצמצום יכול להתחיל בנו. בתפיסה שלנו. אם נקנה במכולת במקום בסופר, בחנות הבגדים המקומית במקום בקניון...

      להגיד דבר כזה עכשיו עלול להשמע כמו דברי כפירה, כי זה "פוגע בכלכלה", אבל אנשים במילא לא ממהרים כל כך לשנות הרגלים, אז רק בתור חומר למחשבה...

       

      השאלה שאת מעלה דומה גם למה ששאל באשי. האם זה לא עניין שמסתגלים אליו?

      אין לי כמובן תשובה ודאית, אבל יש לי תחושה שחלק מהמנגנונים הנפשיים שגורמים לנו אי נחת כאשר אנחנו נתקלים בעודף אפשרויות ועודף חופש הם מנגנונים ביולוגיים שהתפתחו בנו במשך מאות אלפי שנים כדי ליצור בנו קונפורמיות ולאפשר לנו לחיות חיי חברה מוצלחים. (הפוסט הראשון בסדרה הזו עסק בהיעדר החופש שנכפה עלינו כשנולדים לנו ילדים).

      אם זה אכן המצב, אז התקווה שילדינו יסתגלו למצב עשוייה להיות תקוות שווא.

      פערים בין דוריים הם פעמים רבות שטחיים מכפי שנדמה לנו. יש הבדלים בסגנון, בתרבות, בשפה...

      אבל מבחינת היכולות הבסיסיות, הילדים שלנו לא יהיו מאוד שונים מאיתנו. 

      הם יהיו (בממוצע) קצת יותר גבוהים ואולי קצת יותר אינטליגנטיים. אבל מכל שאר הבחינות הם יהיו זהים לנו.

      אם נדגדג אותם, הם יצחקו. אם נעמיס עליהם יותר מדי, הם יקרסו...

       

        8/5/09 18:29:

      המשפט שעולה לי בהקשר של הפוסט הזה הוא "חופשי זה לגמרי לבד".

      לאחרונה שמעתי אותו בהקשר של המפולת הכלכלית דווקא אבל הוא מתאים גם לסוגיה שאתה מעלה בפוסט מושקע ומעניין זה.

      רק שאני לא חושבת שניתן יהיה באמת להחזיר את הגלגל.

      המכונה כבר משומנת מדי. מותגים כבר מבוססים מדי והתחרות, גם אם תצטמצם, עדיין תשאיר - אם לא 175 סוגי רוטב לסלט אלא רק 99.....

      ההצטמצמות היא אולי יותר מכל אתגר חינוכי - אבל צמצום בעיני מי שגדל עם מבחר עלול להיות בעל קונטציה שלילית.

       

      מעניין אותי אם מי שנולד לתוך שפע המבחר הזה מרגיש אותו אי נחת שמרגיש מי שהכיר גם עולם צר יותר. יכול מאד להיות שעבור הדור הזה, המבחר הוא מציאות כה מובנת מאליה שאין שום בעייה איתו. לומדים לחיות עם זה, לומדים לתמרן בתוך זה וממשיכים לשחות...

       

      תודה.

        2/5/09 14:04:

      צטט: אורן@SO 2009-04-30 22:17:20

       

      איך זה לחגוג באוסטרליה? ניפנפתם? בדגלים? במנגל?

       

      אורן

      חגגנו בגירסה למהדרין - מנגל + ריקודים + ילדים + בריכה (חבל שהתחיל כבר החורף והיה די קר...)

      בשבוע הבא: ל"ג בעומר :-)

      שבוע טוב :-)

      אורית.

       

        1/5/09 17:30:


      מעניין מאוד

      שמחה מאוד שהבאת

      את הפוסט המצויין הזה.

      אני עצמי התחבטתי

      בנושא בחירה, חירות וחופש

      כאן

       

      אם כי ללא ספק הוספת לי תכנים חשובים

      להבנת העניין

       

      תודהחיוך

        30/4/09 22:26:

      צטט: נובו-איש 2009-04-30 09:25:15

      אהלן נובו. Glad to have you onboard!

       

      איכשהוא המאמר של קפלן, שכל הזמן מנסה לשכנע שהיד הנעלמה היא הכי הכי, בימים אלו נראה קצת מנותק מהמציאות.

      אני אתך. בשנים האחרונות למדנו שהיד הנעלמה יודעת גם להוריד לאטמות, לא רק ללטף. בכלל, אני לא מבין איך כלכלנים הצליחו לשכנע אותנו (ואת עצמם) שמספיקה יד אחת כדי לנהוג במשק, כשאפילו את השרוכים בנעליים שלהם הם צריכים לקשור בשתי ידיים.

       

      אני עדיין לא משוכנע שמה שטוב בהקשר של ממשק - מצב בו ברורה המטרה וקל(?) להגדיר כמה טוב משיגים אותה - נכון להקשר היותר רחב של "חיים". אבל אני מחכה לטורים הבאים.

      אני לא יודע אם יהיו עוד טורים בנושא הזה ממש. נראה. בתגובה למעלה (לבאשי) התייחסתי לשאלה האם מה שנכון לתכנון ממשק נכון גם לחיים. אני מסכים שזו ממש לא קפיצה מובנת מאליה. הכוונה שלי היתה להראות כיצד מנגנונים נפשיים שעובדים עלינו בחיים "האמיתיים" עובדים עלינו גם כשאנחנו "מתקשרים" עם מכונות. אני חושב שבסיטואציה היחסית ממוגבלת ומוגדרת של מפגש אדם-מכונה, קל יותר לזהות את המנגנונים השונים, את ההשפעות שלהם ואת הדרכים היעילות לפתור את זה.

      בחיים הכל יותר מסובך. אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות...

       

       

       

       

       

        30/4/09 22:23:

      צטט: דנית ניצן 2009-04-29 16:36:25

      מאחר שאתה איש חכם (זה לא באמת, זה פוטושופ) ואני בחורה ממושמעת, עשיתי כדבריך ופניתי ל-TED לצפות בפרזנטציה (כולה).

      Good girl!

       

      (ואגב, האתר הזה באמת ממכר, וגם מי שכבר יודע להיזהר ממנו נשאב פנימה לבלי צאת).

      שמעתי את שוורץ, ואין מה לומר, הבחור יודע מה הוא אומר.  בזכותו שמחתי להבין סוף סוף, אחרי 39 שנות חיים, את פשר המרדף שלי אחר הג'ינס המושלם, ולהתחיל להבין שהבעיה היא לא אצלי. כבר עשית מעשה טוב.

      אני באופן אישי, לא בעד לרדוף אחרי ה(שום דבר) המושלם, פשוט מכיוון שאין אחד כזה (לדעתי)

       ולענייננו, נכון, כמו שאמר שוורץ וכתבת אתה  - עודף בחירה, עודף היצע, עודף אפשרויות, יכולים לבלבל, לגרום לקיפאון, ולהניב תסכול.

       

      אבל נכון גם שכאשר אנו מתעמתים עם עודפים מסוג זה, אנחנו מתרגלים הפעלת שיקול דעת, בניית סדר עדיפויות, הגדרה של מה עיקר ומה תפל, מפעילים מנגנוני קבלת החלטות ו..... מחזקים את תחושת האחריות האישית שלנו. כי כשאנחנו בוחרים את הבחירה שלנו (גם אם זו בחירה גרועה שלנו) - אנחנו לומדים משהו על עצמנו, על המציאות שלנו, על היכולות שלנו ועל החולשות שלנו. 

      ופה יש רווח גדול, גם אם שוב הבחירה השאירה אותי עם עוד זוג ג'ינס מעפן בארון.

      אני מסכים, אבל רק חלקית.

      כמו שאמרתי גם לבאשי, אני לגמרי לא בעד להגביל את חופש הבחירה תמיד או בכל מצב. אבל אני כן חושב שיש לא מעט מצבים שבהם זה כן יהיה נכון.

      אני גם חושב שלתרגל יכולות ולמתוח גבולות זה חשוב, אפילו מעולה, אבל צריך גם לדעת להכיר במגבלות. לכל אחד מאיתנו יש מגבלות משל עצמו, אבל יש לנו גם מגבלות משותפות, או נפוצות. אם אנחנו באמת מעוניינים ליצור חברה הומאנית, שבה בני אדם יחיו באיכות חיים טובה בדרך כלל, אנחנו חייבים להכיר במגבלות האלה. זה פשוט יהיה לא הוגן להציב אנשים שוב ושוב בפני אתגר שהוא מעל ליכולתם.

      תחשבי על הילדה שלך לרגע. היית רוצה לגדל אותה בתוך חנות ממתקים, ולהגיד לה שמותר לה רק ממתק אחד כל יום? (טיעון קצת דמגוגי, אני יודע, אבל רק כדי להעביר את הרעיון) זה אולי תרגול רוחני מעולה, אבל זה גם תסכול מתמשך שאני מניח שיש לו מחירים. מה שאני מנסה לטעון הוא שלא תמיד חייבים לשלם את המחירים האלה, ושלפעמים, מתוך האינרציה של הנרטיב המקובל שלנו, אנחנו שוכחים שיש גם אפשרות של פחות ולא רק של יותר.

      אגב, לא חסרות דוגמאות שמייצגות (בעיניי) את הצורך של אנשים במגבלות- חזרה בתשובה, "צוים" רוחניים כאלה ואחרים, התארגנויות כמו "יום ללא קניות" ואפילו התנזרויות שונות ומשונות (כמו המוזרים האלה שלא אוכלים בשר, אפילו לא ביום העצמאות).

       

      עניין נוסף שעולה לי מתוך התגובה שלך הוא העניין של הפרטי לעומת הכללי. זה נושא שמעניין אותי ואני מתכנן לפסטט (לכתוב פוסט) עליו מתישהו בקרוב, אז רק בקצרה- לא כל מה שנכון לגבי אדם זה או אחר, נכון לגבי הכלל. במקרה הנדון למשל, יתכן בהחלט אפשרות שהמון אפשרויות בחירה יהוו אתגר, או תרגול עבור אנשים אחדים. השאלה היא כיצד זה משפיע על הכלל. אם עבור רוב האנשים, רוב הזמן, מדובר במעמסה (רגשית, קוגניטיבית או איך שלא נסתכל על זה) אז אולי כדאי להתחיל לשקול אפשרויות צימצום.

      אין לי שום ודאות או יומרה לדעת איך בדיוק עושים את זה או אפילו אם בכלל חייבים לעשות את זה, אבל אני כן חושב שזה רעיון שראוי שנבדוק אותו לעומק. אני הייתי מתחיל מלבדוק אם אכן קיימות מגבלות אבולוציוניות שבגללן עודף בחירה או עודף חופש עושים אותנו אומללים או מבולבלים. הניחוש שלי הוא שיש, הייתי שמח לשמוע שזה נחקר יותר.

       

        30/4/09 22:17:

      צטט: oritb 2009-04-29 10:59:41

      פרדוקס הבחירה הוא אחד מסרטי הוידיאו האהובים עלי באינטרנט (מאז נתקלתי בהפניה אליו בקפה)!

      (מודה שכבר חיפפתי בקריאת המשך הפוסט...אחרי הכל הוא באמת היה ארוווווך)

      את חושבת שהפוסט ארוך? חכי עד שתראי את התגובות! מוווהאהאהא!

      Sorry about that

      אני מאוד מסכימה ומזדהה עם הרעיון שמאחורי בחירה חופשית מדי - בטח ובטח לילדים (תתחיל להתכונן) אבל לא פחות, למבוגרים המוצאים עצמם במצב של הלם נוכח בחירה מרובה מדי (לי זה קורה בסופרמרקטים גדולים מדי. מזל שפה יש רק משהו שנראה כמו מכולת משודרגת).

      אני זוכר (במעורפל) שפעם ראיתי בטלוויזיה סרט על קניות. היו שם חוקרים ששלחו מתנדבים לסופר מרקט עם קסדה מצחיקה על הראש. הקסדה מדדה את גלי המוח שלהם תוך כדי שיטוט בין המדפים. אם אני זוכר נכון, הממצא היה שבזמן קניות בסופר, המוח עובר לפעולה בגלי אלפא, מצב שדומה למדיטציה, או לצפייה בטלוויזיה ושונה מגלי ביטא שמיוחסים לחשיבה קוהרנטית הגיונית (ונמדדים בעת קריאה למשל).

      כלומר, השיטוט בסופר מכניס אותנו למעין מצב חצי-היפנוטי, אולי עקב עודף הגירויים (ואולי מסיבות אחרות).

      מצד שני, אפשר תמיד לטעון שגלי האלפא הם תוצאה של הסתובבות בסופר מרקט עם קסדה מגוחכת על הראש...

       

       

       

      ומזל שיש לך עכשיו זמן פנוי בלילה, כדי שתוכל לכתוב עוד פוסטים :-)

       

      דווקא זמן פנוי הוא לא המצרך השכיח ביותר בחיי כרגע. אבל מוטיבציה מוגברת בהחלט יש לי.

      דרך אגב, התאומות הן אחיות של הבן הגדול שלי, שיהיה עוד מעט בן 10.

       

       

      חג עצמאות שמח!

       

      תודה.

      איך זה לחגוג באוסטרליה? ניפנפתם? בדגלים? במנגל?

      אורן

       

       

       

       

        30/4/09 22:10:

      צטט: באשי- 2009-04-29 10:09:44

      בגדול אני מסכים. תמיד הפליא אותי איך אני מוצא את כמעט כל שאני נדרש לו במכולת קטנה..


       

      אתה שואל שאלות מעניינות וחשובות (כרגיל). אני לא בטוח שיש לי תשובות, בודאי לא כאלה ברורות וחד משמעיות. אבל יש לי דעה מסוימת ומעט ידיעה ואני אנסה את כוחי...

       

      אתה צודק שהדברים פשוטים יותר (יחסית) כאשר מדובר בשימוש בכלים, ובתכנון ממשקים אבל מדוע בעצם? אני חושב שאחת הסיבות שזה קל יותר (ושוב, יחסית, האמן לי שזה לא תמיד פשוט) לצמצם את הבחירה באופן שמוביל להצלחה והרגשה טובות יותר היא שמדובר בפעולות מוגדרות עם מטרות מוגדרות (במקרים רבים, החלק הקשה של העבודה שלי הוא להגיע להגדרה טובה של הפעולות והמטרות האלה ואז גם להגיע להסכמה רחבה על הגדרה זו). בתור התחלה, הייתי מציע לחפש מקומות בחיינו שבהם אפשר לזהות פעולות מוגדרות ומטרות ברורות, ושבהן צמצום אפשרויות הבחירה יכול לקדם אותנו.

      את העבודה הזו, כל אחד מאיתנו יכול לעשות עם עצמו, כך שיש כאן מן הגבלה עצמית (שזה נושא לדיון בפני עצמו. בהזדמנות אחרת אולי).

      אם נרחיב טיפה את ההסתכלות נראה שלכל אחד מאיתנו יש גם מחויבות וגם אחריות כלפי אנשים אחרים. אולי זו משפחה, אולי עובדים במקום העבודה שלנו, בני זוג או חברים... אני חושב (ואני אומר את זה בזהירות) שגם עבור האנשים האלה, אנחנו צריכים לפעמים לשקול את האפשרות לצמצם את הבחירה ולא רק להרחיב אותה. דווקא משום שאנחנו מחויבים לטובתם של האנשים האלה. לפעמים אדם צריך להגיד לעצמו: "כן, אני יודע יותר טוב, אני אקח אחריות ואחליט" (או לפחות אגביל את ההחלטה לבחירה מתוך מספר מוגבל של אפשרויות). הדוגמה של הרופא בסרט מספרת את הסיפור לדעתי. כאשר בעל הידיעה אינו לוקח אחריות (כדי לא לפגוע לכאורה בזכויותיו של הפציינט) הוא למעשה מעביר את הבחירה מידיו של מישהו שיודע משהו, למישהו שלא יודע כלום.

       

      עכשיו אני אנסה להתייחס ספציפית לכמה שאלות שהעלית. כל אחת מהן ראויה לדיון נרחב הרבה יותר ממה שנוכל לקיים כאן. אני מקווה שעוד יצא לנו לקיים אותם (כך או אחרת).

       

      מהם המנחים לאיפשור הבחירות  המסויימות האלו דווקא ולא אחרות?

      ידיעה.

      העניין של הידיעה חשוב וגם עליו אפשר להתפלסף עד בלי סוף. בקצרה, מה שאני מנסה לומר הוא שלפעמים אנחנו צריכים לקבל החלטות על סמך מיטב הבנתנו ושיקול דעתנו, גם אם אין לנו ודאות מוחלטת (שכנראה לעולם גם לא תהיה).

      אני אוהב לצטט מתוך שירים, ובמיוחד מתוך שירים של להקת Rush. יש להם שיר שנקרא free will ובו השורה- If you choose not to decide, you still have made a choice

       

      איך מתמודדים עם מורכבות אנושית?

      פורטים אותה לחלקים קטנים

      אבל לא שוכחים להרים ראש ולהסתכל על השלם. ובעיקר- לא נותנים לגדול ולמורכב להבהיל אותנו עד כדי שיתוק או לבלבל אותנו עד כדי אי עשייה.

       

      איך נמנעים מסוגיה העדינים של העריצות?

      זורמים אתם

      עריצות היא עדיין בעיה עבור אנשים רבים בעולם וגם בארץ. עבור אנשים אלה, מן הראוי שנילחם כדי שיזכו ליותר חופש ואפשרויות בחירה. אבל הטענה שלי הייתה שעבור רבים מאוד מאיתנו, עריצות היא כבר לא ממש בעיה אמיתית, אלא רק זיכרון רחוק שממשיך לדחוף אותנו הלאה לכיוון שהוא לא בהכרח טוב לנו. מרוב פחד מעריצות של מגבלות והיעדר חופש, אנחנו שולחים את עצמינו לעריצות של עודף אפשרויות. אולי כדאי שנירגע קצת עם חרדת העריצות שלנו?

       

      וההתייחסות המכניסטית אל בני אדם?

      גם היא כבר לא מפחידה אותי.

      בראייה שלי, בני אדם הם מכונות. הנה, אמרתי את זה. אני יודע שזה לא פופולרי להגיד את זה. זה מאוד לא מחמיא ונעים לחשוב על עצמינו כך. אבל אם נרשה לעצמינו את החשיבה הזו, נמצא בה המון תועלת לטובתנו שלנו.

      חשוב לזכור שזו מכונה אולטרא-מורכבת, שאנחנו רחוקים מלדעת עליה הכל ושיתכן שלעולם גם לא נדע. חשוב לתת למכונה הזו את הכבוד הראוי לה. אחרי הכל, היא עברה "תהליך פיתוח" שארך כמה מיליארדי שנים.

      אבל כבר היום יודעים הרבה יותר ממה שידעו לפני מאה שנה וגם לפני חמישים. יש כבר כמה וכמה "ברגים" שאפשר לסובב במכונה הזו ולקבל תוצאות עקביות וחזויות מראש ברמות דיוק די גבוהות (והולכות ומשתפרות).

      אני אישית בעד לקחת את הידע הזה, לבחון אותו עם "ראש פתוח" ולראות כיצד ניתן להועיל לאנשים באמצעותו. אני חושש שהרבה מההתנגדות לו נובעת ממניעים שאני קורא להם "הומו-צנטריים" כלומר הנטייה שלנו להפריז בחשיבות עצמינו, לעשות מעצמינו עניין יותר גדול ממה שאנחנו באמת.

       

      האם צמצום האפשרויות המוצעות היא הדרך היחידה להתמודד עם שפע אפשרויות? 

      לא.

      כפי שגם דנית מציעה, פה למעלה, התמודדות עם עודף אפשרויות יכולה אכן להיות מרכיב חשוב בהתפתחות, הן אישית והן "כללית". אבל צמצום הוא כן דרך אפשרית. לא צריך לפחד ממנה. צריך להכניס אותה ל"ארגז הכלים" שלנו (הנה עוד מטאפורה מכניסטית).

       

      האם קיימת אפשרות שהחשיפה לשפע תחייב השתדרגות הכלים הטבעיים שלנו ... כלומר מעין מקפצה  להתמודדות טבעית מול השפע?

      ברמה הרוחנית אולי כן. ברמה הביולוגית ממש לא.

      אבולוציה לא מתרחשת תוך דור. גם לא תוך שלושה. והיא גם לא מתרחשת לפי בקשתנו (בינתיים, ואני מקווה שלעולם לא). אני לא מכיר שום מנגנון אבולוציוני אפשרי שבזכותו הבנים או הנכדים שלנו יהיו מצוידים ביולוגית טוב יותר מאיתנו להתמודדות עם עודף בחירה ועודף אפשרויות. אנחנו יכולים לנסות לצייד אותם בכלים מנטאליים, קוגניטיביים ורוחניים, אבל יתכן בהחלט שעל כל אלה חלות מגבלות ביולוגיות שאותן אנחנו לא יכולים לשנות. יכול להיות שבעוד כמה עשורים, באמצעות הנדסה גנטית נוכל. השאלה היא אם נרצה ועוד יותר חשוב, אם כדאי לנו, אבל זו כבר שאלה אחרת.

       

      אולי אנחנו צריכים להיות בעלי סבלנות של דור ראשון לשפע? מין דור מדבר?

      לדעתי, זה בערך כמו לקוות שהילדים שלנו יפתחו ריאות עם פילטרים, שמסוגלות להתמודד טוב יותר עם זיהום האוויר שאנחנו יוצרים להם, במקום להגביל את הזיהום הזה.

      כמו שציינתי למעלה, שינויים גנטיים לא קורים בבת אחת או בקפיצות וגם אי אפשר לבחור או לכוון אתם.

      יכול להיות שכל העניין הזה הוא באמת רק בעיה "פסיכולוגית" של הדור שלנו, שלא מסוגל להתמודד עם עודף בחירה. אולי תרבות השפע קפצה עלינו מהר מדי והילדים שגדלים בתוכה כבר יתמודדו אחרת. אבל צריך גם לקחת בחשבון את האפשרות שיש לנו מגבלות ביולוגיות שפשוט לא מאפשרות לנו להתמודד עם כמויות מידע כל כך גדולות וקבלת החלטות כה רבות מבלי לגרום לעומס יתר. אם זה אכן המצב, האם אנחנו באמת רוצים ליצור לילדים שלנו עתיד רווי "זיהום מנטאלי"?

      אגב, איך נדע אם מדובר במגבלות "פסיכולוגיות" או "ביולוגיות"? הייתי מציע מחקר, אבל אני חושש שזה דורש התייחסות מכניסטית לבני אדם...

       

      לצורך הגילוי הנאות, אתה ואני מכירים גם ב"חיים האמיתיים" (באנגלית קוראים לזה עכשיו meat space). מכיוון שכך, חשוב לי להבהיר שבדברים שאמרתי יש אולי ביקורת אבל היא ביקורת חברתית ולא אישית. (אתה האדם האחרון שהייתי אומר עליו שנותן למורכבות לשתק אותו, גם אם אתה אוהב להגיד את זה על עצמך...)

       

        30/4/09 09:25:

      איכשהוא המאמר של קפלן, שכל הזמן מנסה לשכנע שהיד הנעלמה היא הכי הכי, בימים אלו נראה קצת מנותק מהמציאות.

       

      אני עדיין לא משוכנע שמה שטוב בהקשר של ממשק - מצב בו ברורה המטרה וקל(?) להגדיר כמה טוב משיגים אותה - נכון להקשר היותר רחב של "חיים". אבל אני מחכה לטורים הבאים.

        29/4/09 16:36:

      מאחר שאתה איש חכם ואני בחורה ממושמעת, עשיתי כדבריך ופניתי ל-TED לצפות בפרזנטציה (כולה).

      (ואגב, האתר הזה באמת ממכר, וגם מי שכבר יודע להיזהר ממנו נשאב פנימה לבלי צאת).

      שמעתי את שוורץ, ואין מה לומר, הבחור יודע מה הוא אומר.  בזכותו שמחתי להבין סוף סוף, אחרי 39 שנות חיים, את פשר המרדף שלי אחר הג'ינס המושלם, ולהתחיל להבין שהבעיה היא לא אצלי. כבר עשית מעשה טוב.

      ולענייננו, נכון, כמו שאמר שוורץ וכתבת אתה  - עודף בחירה, עודף היצע, עודף אפשרויות, יכולים לבלבל, לגרום לקיפאון, ולהניב תסכול.

      אבל נכון גם שכאשר אנו מתעמתים עם עודפים מסוג זה, אנחנו מתרגלים הפעלת שיקול דעת, בניית סדר עדיפויות, הגדרה של מה עיקר ומה תפל, מפעילים מנגנוני קבלת החלטות ו..... מחזקים את תחושת האחריות האישית שלנו. כי כשאנחנו בוחרים את הבחירה שלנו (גם אם זו בחירה גרועה שלנו) - אנחנו לומדים משהו על עצמנו, על המציאות שלנו, על היכולות שלנו ועל החולשות שלנו. 

      ופה יש רווח גדול, גם אם שוב הבחירה השאירה אותי עם עוד זוג ג'ינס מעפן בארון.

        29/4/09 10:59:

      פרדוקס הבחירה הוא אחד מסרטי הוידיאו האהובים עלי באינטרנט (מאז נתקלתי בהפניה אליו בקפה)!

      (מודה שכבר חיפפתי בקריאת המשך הפוסט...אחרי הכל הוא באמת היה ארוווווך)

      אני מאוד מסכימה ומזדהה עם הרעיון שמאחורי בחירה חופשית מדי - בטח ובטח לילדים (תתחיל להתכונן) אבל לא פחות, למבוגרים המוצאים עצמם במצב של הלם נוכח בחירה מרובה מדי (לי זה קורה בסופרמרקטים גדולים מדי. מזל שפה יש רק משהו שנראה כמו מכולת משודרגת).

       

      ומזל שיש לך עכשיו זמן פנוי בלילה, כדי שתוכל לכתוב עוד פוסטים :-)

       

      חג עצמאות שמח!

       

      אורית. 

        29/4/09 10:09:

      בגדול אני מסכים. תמיד הפליא אותי איך אני מוצא את כמעט כל שאני נדרש לו במכולת קטנה.

      בעניין איפשור הבחירה השאלה קופצת מדרגה לכיוון מהם המנחים לאיפשור הבחירות  המסויימות האלו דווקא ולא אחרות. הדברים פשוטים כאשר מדובר ברווחיות או ביכולת מיטבית לשימוש בכלים....

      איך מתמודדים עם מורכבות אנושית.  איך נמנעים מסוגיה העדינים של העריצות, וההתייחסות המכניסטית אל בני אדם?

      האם צמצום האפשרויות המוצעות היא הדרך היחידה להתמודד עם שפע אפשרויות?  האם קיימת אפשרות שהחשיפה לשפע תחייב השתדרגות הכלים הטבעיים שלנן ... כלומר מעין מקפצה  להתמודדות טבעית מול השפע?   אולי אנחנו צריכים להיות בעלי סבלנות של דור ראשון לשפע? מין דור מדבר?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אורן@SO
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין