זיכרונות מחובקים.... בין ליל הסדר ליום השואה ליום הזיכרון ועד ליום העצמאות מתפרסים זכרונות ילדותי מחובקים בזכרונות מתהווים שזורים בעצב , געגוע, כאב, וגאוה... ימים בהם רגעים נעצרים פיסית כדי להיות שם ונפשית כדי לספוג את העוצמה...בכל ליל סדר אני רואה את העיניים של סבא שלי מדברות ניצחון סביב השולחן ניצחון על זה שזכה מתוך התהומות עיניים של סבא מדברות מתוך השתיקה..אני רואה את המבט של סבתא שלי מבקש את האמא הפרטית שלה חוזרת לבית לעירה לכביש המתעקל לריחות המוכרים של החג בבית אמא ולבור ההריגה הסמוך בו הוצאו הוריה יחד עם כל יהודי העירה להורג. אני זוכרת את העיניים של ההורים שלי בכל יום זיכרון נוגעים שוב בחברים המתים את אבא שלי זוכר את החברים שגדלו לידו בצעירותו  ונשארו צעירים. לאבא שלי היו את השמות ולי את העיניים שלו מדברות  עצב וגעגוע... את אמא שלי בעיני רוחי ילדה בת 25 ואזעקה של מלחמת יום כיפור היא לבד ואני על הסיר בת שנתיים היא מחליטה להציל אותי את העתיד ואת אלבומי התמונות את העבר התמונות מתפזרות לכל עבר  ועד היום כשיש נקודה אדומה מהבהבת של אזעקה בטלויזיה

עבור אמא זה כל הסיפור....

אני רואה את מורי ומלמדי בבית הספר הופכים ביום העצמאות מאנשים כבויים לזמרים גרועים רק שם בטכסים האלו ברגעים בהם הגאוה הציפה והדגל לקח חלק קולם נשמע .אני רואה את הסט הקבוע של יום העצמאות שליוה את רובינו מהגן ועד סיום התיכון התמונות הגאות על הקיר של הרצל, התיקוה, ומגילת העצמאות. והיום התמימות של האחינות הקטנות שלי שמספרות את תום החג יום הולדת למדינה והיא בת שנתיים כמוהן כמובן וצריך עוגה בלוניםוהכל מסודר.... השנה נוסף לי זיכרון העיניים  של ליה האחינית שלי בת השנתיים כשאבא שלה הלך למלחמה לשלושה שבועות והעיניים הכחולות הגדולות האלה סיפרו את כל הסיפור...אראה את העיניים של אמא שלי שחזרה ממצעד החיים בוילנה כטווס גאה מלאה בתחושות רגשות וחויות שזר לא יבין...ברגע אחד מיוחד התקשרה הביתה ונגה הנכדה בת השנתיים שרה לה שיר שלמדה בגן היום "יש לנו בית ויש לנו ארץ ויש לנו גשר בארץ ישראל"וזו כותרת המסע כולו..אלה הזכרונות מתוך שילוב הדורות מחובקים בכאב שמחה געגוע וגאוה תודה