המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות הוא חד וטוטאלי.

מעצרות זיכרון ושירי אבל לתוכניות בידור ומנגלים.

ביום הזיכרון זה קשה במיוחד, אך זוהי רק הקצנה של מצבים יומיומיים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו וחלק מחוקי היקום של ההתפתחות.

החיים מתנהלים בגאות ושפל. 

רק אחרי הלילה מגיע אור היום,

רק אחרי שהזרע נרקב באדמה צומח ממנו הנבט.

סמל מיתולוגי עתיק לחוק יקום זה הוא הפניקס – עוף החול. 

סיפור אגדה מספר על ציפור אגדתית אחת ויחידה החיה במדבר במחזוריות ובהתמדה.

מקץ אלף שנה (יש מיתולוגיות שאצלם זה 500 שנה)כשהיא חשה מותשת ועייפה,

היא מעלה את דמותה באש ומתוך האפר יוצרת את עצמה מחדש צעירה ורעננה.

ציפור עוף החול מהווה סמל לפרידה המובילה להתחלה חדשה,

לקבלת אומץ וכוחות חדשים ובעיקר לתקווה. 

שנה שלמה ציירתי אותה כשהייתי זקוקה לאנרגיה הזו והיא סייעה לי ומסייעת לי גם היום במעברים חדים,

לזכור שאחרי המוות, באשר הוא, באים חיים חדשים.

תמונות נוספות אפשר לראות בגלרית עוף החול - הפניקס