השינוי צריך לבוא מכולנו, צעירים ומבוגרים כאחד. דווקא אנשים כמוך, לניר, חשוב שיביעו דיעה שמבוססת על ניסיון חיים, שלנו כצעירים יש הרבה פחות ממנו.  דווקא אנשים כמוך שכבר חוו תהפוכות בארץ ושמכירים את המערכת צריכים להביע דיעה. ולנו, לכל מי שנשאר ניצוץ (וזה כולל גם אותך) אנחנו נשתמש בידע ובנסיון ואולי יום אחד יהיה קצת יותר טוב לכולם.

 

הגיל הוא עוד מספר שמקטלג אותנו בין שלל המספרים במחשב, חשוב להשתמש במספר הזה כיתרון ולא חיסרון. כבר יצא לי להתקל במבוגרים מלאי אנרגיה שבגיל 80 ממשיכים לנסות לשנות דברים, ראו מקרה שמעון פרס. אני בוחר לשמור על הלהבה שלי, להשאר עם חוש הומור שטותי, חיוך תמידי והסתכלות אופטימית על העולם. אני מאמין שזה מה שישאיר אותי "נציץ" לעוד הרבה שנים.

 

ישר כוח.

solix ידידי

האם תוכל להבהיר את הפויט שלך?. מה הוא הלקח שאתה מפיק מהחוויה הזו שעברת בתוכנית הכרישים?.

ראה גם את התגובה שלי בפוסט 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול'.

תודה,

צביקה לניר

 

כריש שבועי

כוכבי התוכנית היו שני פנסיונרים שובי לב, מהנדס ובנקאי, שטענו כי בידם היכולת לייצר מתקן לניקוי מים מזוהמים שיפתור לאורך זמן את בעיית המים באזורי עולם שלישי.

אוזני הכרישים נזקפו מיד - המצאות ירוקות הן הטרנד החם בארץ ובעולם וכסף פוטנציאלי רב טמון שם, אלא שאליה וקוץ בה: עם התפתחות התחקיר, הסתבר כי שני השותפים (שביקשו מיליון שקל תמורת 20% בעלות) הם נטולי פטנט, נטולי אב טיפוס ואפילו תוכנית עסקית אין בידם. "יש לכם חלקי טכנולוגיה ורעיון", סיכם אמיר אייל ויצא. כל הכרישים, למעט אביב צידון, נסוגו די מהר. צידון ההרפתקן החליט להרים את הכפפה. הוא ישקיע מיליון שקל תמורת 100% בעלות וייתן לקשישים-הממציאים 6% תמלוגים. הוא גם הבטיח כי אם החברה תרוויח, יגיעו מיליון הדולר הראשונים לכיסיהם. במקביל - אם בתוך שישה חודשים יתברר כי אין פטנט או עניין מסחרי - ייסוג.

אתמול 8-8 צפיתי בערוץ 10 בתוכנית "הכרישים"

התחרו בן היתר :

יזמית צעירה תואר שני במחשבים  הציגה מגן ל(עורף) התינוק .
פנסיונר  קשיש פקיד בנק בדימוס  שהציג רעיון מעורפל על התפלת מים (גם מי ביוב)  באנרגית השמש גם בלילה.

מי זכה בכספי הכרישים ?

פוסט מצויין. על אף שבחרתי לא להשתתף בו, נהנתי מאוד לקרוא אותו ואת התשובות.

 

תודה לכולכם.

לאביב שהפוסטים שלו הם כה מצחיקים אך כשהתייחס לפוסט על 'מה הוא זקן' נעשה פתאום מאוד רציני.

ל- dluz, היא גבי, שמי שלא קרא עדיין את הפוסט שלה בנושא - 'הניצוץ', כדאי שירוץ לקרוא אותו.

להדס שהזכירה לי  את הניחוח של לחיות בשכונה מעורבת שבה כל בני הגילים יוצרים את השלם השכונתי. כזו היא גם השכונה שלי (הצפון הישן, מדרום לירקון). שכונה של שונים אך משלימים.

ל- taya1 וניצה צמרת. wellcome למצטרפות החדשות ל'מדורת השבט'.

ולשלומית שכבר תרמה לא מעט זרדים למדורה. 

 

אך הפעם אני רוצה להתייחס לדברים שהעלתה shulamit.

 

הבעיה החמורה ביותר של תקופתנו היא בעית 'פער הרלוונטיות'  שמתקיים בין התפיסות המנחות את חיינו הציבוריים, העיסקיים והפרטיים, ובין המציאות שהשתנתה.

 

אנו חיים ופועלים על פי מערכות מושגיות שחדלו מזמן להיות רלוונטיות.

 

היחס לזקנה היא רק אחת הדוגמאות לכך.

 

בראשית המהפכה התעשיתית, כל מה שנדרש מהעובד הוא הכוח הפיסי. אומרים על הנרי פורד שהיה נוהג לאומר כי "לעבודה אני רוצה שתביאו את הידיים. את השכל שלכם תשאירו בבית". העבודה בקו הייצור היתה מונוטונית וכל מה שנדרש מהעובד הוא לבצע את אותה פעולה מונוטונית במהירות ובדיוק רב, הרבה, הרבה, הרבה, פעמים ביום. כשהעובד נחלש פיסית, ולא יכול היה עוד לעמוד בקצב שנדרש, פוטר.

 

מאז ועד היום, למרות שמקור הצמיחה של החברות העיסקיות אינו יותר כוח העבודה, אלא כוח השכל , עדיין, כפי שאת ציינת בצדק רב, אנשים שהגיעו לסוף שנות הארבעים שלהם, כבר מתקשים כבר לקבל עבודה. 

 

זה אכזרי מבחנית האדם, אך גם  מטומטם מהבחינה העיסקית. בתקופתנו חברה מוצלחת היא חברה היודעת לקיים תמהיל של שונות בתוכה - כולל שונות של גילים, נסיונות חיים וצורת חשיבה. לכן תפיסה לא רלוונטית זו פוגעת גם באדם וגם בארגונים העיסקיים עצמם.

 

ועוד דוגמא ל'פער הרלוונטיות' הקשור בנושא שלנו - גיל היציאה לפנסיה.

לורד בריטי, שכבר שכחתי את שמו,  מונה לאחר מלחמת העולם הראשונה, לעמוד בראש ועדה בריטית שמטרתה היתה להייטיב קצת את מצבם של המוני חיילי העמך הבריטיים שחזרו זה עתה מהמלחמה.

הוא המליץ על גיל הפנסיה של  65 לגבר ו-60 לאשה. הסיבה לכך היתה שתוחלת החיים באותה תקופה היתה כ-60 שנה ומאחר והלורד הנכבד, שהוא עצמו היה כבר קשיש וזכרונותיו היו עוד מהתקופה הויקטוראינית, זכר שתקופה גבר לא היה יכול לבקש את ידה של אהובתו ממשפחה מכובדת, אם לא הצליח להוכיח להם שיש לו כבר עבודה והוא יכול לפרנס אותה. על כן , בממוצא גילו של הגבר היה גדול בחמש שנים מזה של אשתו. כשהגבר יצא לפנסיה, הוא בדרך כלל היה צריך לעזוב את הדיור העלוב אך היקר בעיר ולחזור לסוף ימיו לכפר המוצא שלו, ואיך יתכן שיעשה זאת ללא אשתו?.

רק בשנים האחרונות ומסיבות של עליית מספר הזכאים לפנסיה יחסית לכוח העבודה הפעיל, מעלים במקצת את גיל הפנסיה.

 

ושוב גם כאן, זה מטומטם ובלתי רלוונטי הן מבחינת הפרט אך גם מבחינת החישוב הכלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המשק הלאומי.

 

הערכת סיכויי תוחלת החיים של המבוטח על פי קרטוריון הגיל היא עצמה מאוד מיושנת. מסתבר כי כשאנו בשנות העשרים של חיינו, יש דומות רבה ביננו, אך ככל שאנו מתבגרים, הולכת וגדלה השונות ביננו. יש בני שבעים שהם בריאים יותר מבני חמישים. ותוחלת החיים שלהם הרבה יותר ארוכה. זה תלוי הרבה באורחות החיים שהם מקיימים. היום כבר קיימים כל הכלים והנתונים הנחוצים לפרמיה  אישית של כל מבוטח על פי חישובי תוחלת החיים שלו. אך אם בגיל עשרים התחלת את הביטוח שלך, הפרמיה שלך לא תשתנה עד סוף תקופת הביטוח. 

 

לכאורה,אין מודדים את ערכו של אדם על פי גילו. למעשה כן, הגם שוזה לא רלוונטי.

 

 

כמו שנאמר, "תחשבו על זה... "

 

צבי לניר

 

 

 

 

 

 

 

בהחלט מסכימה עם הדברים. צעירות היא סקרנות, היא התחדשות, היא תנועה. היא אש שבוערת בפנים, לפעמים בלהבה קטנה לפעמים גדולה, אבל בוערת.

אשמח להימנות בין חבריך (מבוגרת שמרגישה צעירה :-))

 

צטט: shulamit 2007-08-06 01:06:32

שלום לניר

 

לכאורה,אין מודדים את ערכו של אדם על פי גילו. הכל, כאן, בתגובתם, נמנעו מלשפוט בני אדם על פי גילט, גמרו הלל על הניסיון וציינו את היצירתיות, הסקרנות והיכולת להתחדש כאמת מידה לבחינת גילו של אדם, תפקודו וערכו. דבר זה שימח אותי.

אהיה אני עוכרת השמחה ואזכיר שבארץ נדחקים אנשים רבים בעלי כישורים וניסיון, מגיל מסוים, לשוליים. אנשים בגיל 45 ומעלה ( ואף פחות מזה) מתקשים למצוא עבודה דווקא בשל נסיונם או הכשרת היתר שלהם. אמנם ישנם רבים אחרים שזוכים לכבוד גם בגיל מבוגר. לעתים אני משתוממת איך קורה שממנים נשיא בן 84, בוחרים ראש ממשלה בן 70 + , ממנים לראשי ועדות חקירה שופטים פורים ( 75+ ?) ובו זמנית " מפטרים עובדים בני 50 במסגרת " הבראה" של מפעלים ומאשימים מורים בני 45 בשחיקה.

אי לכך אציע לבחון את היחס למבוגרים בחברה על פי הרצון להעסיקם. על משקל " משפט בוזגלו" אציע את הביטוי "משרת בוזגלו"(בלי הקונוטציה העדתית אלא כמיצג את אחד האדם).

גם אני מאמינה באינטרנט כמקום מפגש בין בני גילים שונים. מפגש של עניין, שפה וערכים

איתמר מביא דוגמה לאדם מבוגר ( אנגליה), אחד מן העם, שהפך

לגיבור תרבות בזכות יו טיוב. מעניין אם דבר כזה יכול להתרחש בארץ.

 

כל טוב

שולמית

 האמת שעשיתי את זה בין השאר כפוסט תגובה לפוסט הזה ואפילו עשיתי טראקבק שלא צלח.

 

אז (מקווה שזה מנומס מספיק) אני משאיר לכם לינק לאיש הנחמד הזה :)

שלום לניר

 

לכאורה,אין מודדים את ערכו של אדם על פי גילו. הכל, כאן, בתגובתם, נמנעו מלשפוט בני אדם על פי גילט, גמרו הלל על הניסיון וציינו את היצירתיות, הסקרנות והיכולת להתחדש כאמת מידה לבחינת גילו של אדם, תפקודו וערכו. דבר זה שימח אותי.

אהיה אני עוכרת השמחה ואזכיר שבארץ נדחקים אנשים רבים בעלי כישורים וניסיון, מגיל מסוים, לשוליים. אנשים בגיל 45 ומעלה ( ואף פחות מזה)  מתקשים למצוא עבודה  דווקא בשל נסיונם או הכשרת היתר שלהם. אמנם ישנם רבים אחרים שזוכים לכבוד גם בגיל מבוגר. לעתים אני משתוממת איך קורה שממנים נשיא בן 84, בוחרים ראש ממשלה בן 70 + , ממנים לראשי ועדות חקירה שופטים פורים ( 75+ ?) ובו זמנית " מפטרים עובדים בני 50 במסגרת " הבראה" של מפעלים ומאשימים מורים בני 45 בשחיקה.

אי לכך אציע לבחון את היחס למבוגרים בחברה על פי הרצון להעסיקם.  על משקל " משפט בוזגלו" אציע את הביטוי "משרת בוזגלו"(בלי הקונוטציה העדתית אלא כמיצג את אחד האדם).

גם אני מאמינה באינטרנט כמקום מפגש  בין בני גילים שונים. מפגש של עניין, שפה וערכים

איתמר  מביא דוגמה לאדם מבוגר ( אנגליה), אחד מן העם, שהפך

לגיבור תרבות בזכות יו טיוב. מעניין אם דבר כזה יכול להתרחש בארץ.

 

 

 

כל טוב

שולמית

 

 

 

 

 

 

 

מרגש לקרוא את דבריך. תודה על השיתוף. אני אחזור.

פוסט מאלף.

האש הפנימית, הצמאון , הסקרנות, חוסר היכולת והרצון לעמוד במקום, השאיפה להתפתחות תמידית - אלו ההופכים אדם לצעיר נצחי. לא משנה כלל מה גילו הכרונולוגי.

 

   כשקראתי את הפוסט שלך, נזכרתי בפוסט של דבי שנקרא "הניצוץ". ואז ראיתי שהיא התייחסה אליו.

ובעיני, ההבדל בין זקן לצעיר הוא אותו ניצוץ החיים, שאיננו קשור כלל וכלל לזמן השהות של האדם על האדמה.

   ויש עוד מחשבה שעלתה אצלי: יש היום כל כך הרבה שכונות וישובים שמלאים במשפחות צעירות ללא קשיש אחד לרפואה.

מין מגמת הפרדה בין הגילאים השונים באוכלוסיה.

   אני מתגוררת בשכונה ותיקה של תל אביב. שכונה שיש בה צעירים ומשפחות צעירות ובוגרות וגם קשישים. וההטרוגניות הזו כל כך נכונה.

לדעתי, הצורך לתייג ולהפריד לפי כל כך הרבה פרמטרים, כולל הגיל הביולוגי שלנו, בעוכרינו.

 

לניר,

תודה על התגובה הנפלאה - הפוסט שלך מביע בדיוק - אבל ב-ד-י-ו-ק את מה שניסיתי לומר.

גם תגובתך המפורטת לאביב  היא מרגשת ומדוייקת.

תודה לך.

 

נ.ב.

כנראה שיש בעייה עם פונקציית הטראקבק - גם אני קישרתי בסוף הפוסט שלי לכאן וזה לא מופיע - אבל תדע שזה שם.

שבת שלום.

צבי שלום, התיקון שלך נכון מאד כמובן. ראיתי הרבה אבל לא הכל. ממרום ניסיונך אתה כנראה באמת מכיר אותי, אני מתבונן באנשים כמוך ושואל את עצמי אם ואיך אצליח לשמור על האש ועל הרלוונטיות שלי כשיחלפו השנים. אצטרך להמציא את עצמי מחדש לפחות כמה פעמים וזה נראה אתגר גדול. מה שבטוח - הרווחתי פעמיים הבוקר, פעם אחת מההתייחסות הארוכה שלך ופעם שניה מהאיחולים. תודה רבה לך אביב

תודה לכולכם.

הפעם בחרתי לתייחס בעיקר למה שכתב אביב מצא.

מבחינתי אתה מייצג את הדוגמא ההפוכה, אך המשלימה, למה שאני טענתי בפוסט כי זיקנה אינה עניין של גיל כרונולוגי. 

כפי שאתה מעיד על עצמך, אתה  בן 30 ולעיתים נדמה לך שאתה כבר זקן שראה כבר הכל. הייתי מבקש להציע תיקון קטן. לא "הכל" אלא "כמעט הכל". וההבדל בין שניהם הוא גדול.

מי שאומר ראיתי כבר "הכל", הוא כזה שמעיד על עצמו כי איבד את סקרנות הילד שהייתה בו. מי שאומר ראיתי "כמעט הכל", מתכוון לכך שיש לו מספיק נסיון חיים על מנת להבחין בין המעט שהוא באמת מחדש, ובין הרוב המדמה עצמו לכזה, והוא למעשה רק בולשיט של בוסר.

אביב, נדמה לי שאני מכיר אותך, הגם שמעולם לא נפגשנו. .אני מכיר אותך במובן זה שנדמה לי שאני מבין את מה שאתה מתאר כי גם אני חוויתי את מה שאתה מתאר. 

אתה בן 30 ונמצא בקבוצת הרצים שמובילה את המירוץ. אני נמצא בשלב שבו אני מוסר את המקל לדור השני ב'פרקסיס', ועובר לחדר האחורי, כשאני מאיץ במי שמקבל את המקל, שיתחיל לגדל דור נוסף, שכן רק המפגש בין הדורות יוצר את אותו מתח ניגודי משלים שהוא הבסיס לכל התקדמות, בין אם זה במשפחה, בקהילה או בעסק.

מאידך, לחדר האחורי יש לו את היתרונות שלו אם יודעים ליזום אותם. ואחת החשובות שבהן היא היכולת להסתכל על המעברים המהירים בין טכנולוגיות ה-IT, ובתוך עצמן, מפרספקטיבה ובפיקחון שאין אותו לרבים מהצעירים.  ועם זאת גם להציע קישורים ומשמעויות חדשות שהם מעבר לאופק המושגי הצר של מי שתקוע בפתרון בעיות יומיומיות בתוך הקופסא התפיסתית של הדיסיפלינה.

אני מכיר אותך. אתה תמשיך לעקוב אחר החידושים הטכנולוגיים והניסיון שלך ימשיך להית רלוונטי גם כשתגיע לגיל ה-50, ואם הסביבה הארגונית, תוציא אתך  מהמשחק או שה- IT יחדל לעניין אותך, תדע לחבר מנגינות חדשות ולהשתתף בריקוד חדש שירכז סביבו רקדנים חדשים, חלקם בגילך, חלקם מבוגרים ממך, וחלקם צעירים ממך. 

כך לפחות אני מאחל לך

צבי לניר

תמיד ראיתי את חבטות החיים כגורם המזקי העיקרי, השאלה (לפחות לדעתי)  היא האם יש אנשים שמצליחים להתמודד איתן יותר טוב או שפשוט יש אנשים שמצליחים להתקופף בזמן יותר מהר ?

 

 

 

צטט: לניר 2007-08-03 22:10:39

solix56

מצטער, הכוונה ל- dluz וזה בהחלט שווה את המאמץ

 

http://cafe.themarker.com/view.php?u=41491

 

תודה!

 

צטט: אביב מצא 2007-08-04 00:43:44

אני בן 30 ולעיתים קרובות אני אומר לאנשים שעובדים איתי שאני כבר זקן וראיתי הכל, ושהם צריכים להתאמץ יותר כדי לגרום לי להתרגש. אני אומר את זה בחיוך ובצחוק, אבל קצת מתכוון.

למזלי אני עוד מתלהב כמו ילד כשנולד פרוייקט חדש ומעניין.

 

בראייתי, סקרנות ויצירתיות שנמצאים אצל כל הילדים הם נחלת רק חלק מהמבוגרים. מבוגרים מעיזים פחות מסיבות שונות, חלקם מתנוונים ואז מסתגלים לאט יותר לשינויים. גם הסביבה חוששת מקצב ההסתגלות של מבוגרים, ובמקצועות רבים מגישה את העולם על מגש של כסף לצעירים.

 

אני עובד עם לא מעט צעירים ומבוגרים "מתים", אבל יש לי הזכות לעבוד גם עם אנשים מבריקים (אולי 5% מהקולגות שלי ממש מבריקים), צעירים ומבוגרים, בלי לזלזל בניסיון של המבוגרים, אני לומד מכולם ומברך על כך יום יום.

 

אני בן 30 ומנהל קריירה בעולם ה- IT. כרגע נמצא בקבוצת הרצים שמובילה את המירוץ, אבל  מנקרות בי שאלות כמו איך אשמור על היצירתיות עוד 30 שנה ? איך אעקוב אחרי כל שינוי טכנולוגי ? האם הניסיון שלי בכלל יהיה רלוונטי ? בתוכי אני יודע שגבוהים הסיכויים שהביולוגיה ו/או הסביבה יוציאו אותי מהמשחק בגיל 50.

התגובה שלך הזכירה לי פוסט אחר שכתבתי: הניצוץ. כל כך חשוב לא לאבד את זה ונראה שככל שמתקדמים בשנים, נתקלים בה פחות ופחות.

ביום בו אאבד את ההתלהבות שלי - אני ארצה למות....

קראתי ספר לאחרונה שנוגע בצורה זו או אחרת בסוגיית הגיל: "החיוך האטרוסקי"

מומלץ.

אני בן 30 ולעיתים קרובות אני אומר לאנשים שעובדים איתי שאני כבר זקן וראיתי הכל, ושהם צריכים להתאמץ יותר כדי לגרום לי להתרגש. אני אומר את זה בחיוך ובצחוק, אבל קצת מתכוון.

למזלי אני עוד מתלהב כמו ילד כשנולד פרוייקט חדש ומעניין.

 

בראייתי, סקרנות ויצירתיות שנמצאים אצל כל הילדים הם נחלת רק חלק מהמבוגרים. מבוגרים מעיזים פחות מסיבות שונות, חלקם מתנוונים ואז מסתגלים לאט יותר לשינויים. גם הסביבה חוששת מקצב ההסתגלות של מבוגרים, ובמקצועות רבים מגישה את העולם על מגש של כסף לצעירים.

 

אני עובד עם לא מעט צעירים ומבוגרים "מתים", אבל יש לי הזכות לעבוד גם עם אנשים מבריקים (אולי 5% מהקולגות שלי ממש מבריקים), צעירים ומבוגרים, בלי לזלזל בניסיון של המבוגרים, אני לומד מכולם ומברך על כך יום יום.

 

אני בן 30 ומנהל קריירה בעולם ה- IT. כרגע נמצא בקבוצת הרצים שמובילה את המירוץ, אבל  מנקרות בי שאלות כמו איך אשמור על היצירתיות עוד 30 שנה ? איך אעקוב אחרי כל שינוי טכנולוגי ? האם הניסיון שלי בכלל יהיה רלוונטי ? בתוכי אני יודע שגבוהים הסיכויים שהביולוגיה ו/או הסביבה יוציאו אותי מהמשחק בגיל 50.

צביקה

 

כתב רבי נחמן מברסלב:

 

"אדם שאינו חש במסתורין של חזיונות הטבע, שאינו מתרשם מהזריחה ומהשקיעה, האדיש לחיים הסובבים אותו – חיו משוללים חיות.הקריאה להתחדשות, משמעותה התמציתי היא קריאה להתאהבות.התחינה שאנו מפילים לפני הבורא "אל תשליכני לעת זקנה" – הכוונה היא, כי גם כשאברים ישתוחחו מזקנה, הנפש לא תשתוחח…… תפילה זו זהה לתפילת "ורוח קודשך אל תיקח ממני"; רוח הקודש נלקחה מהאדם, היינו: אם הבריאה חדלה מלעורר בו חוויה של התפעלות, סימן שהוא הושלך לתוך זקנה." אליבא דנחמן מברסלב, כל המגיבים בפוסטים שלך צעירים. שהרי כולנו עוסקים בפלא הבריאה בדרך זו או אחרת.שבת שלום

 

solix56

מצטער, הכוונה ל- dluz וזה בהחלט שווה את המאמץ

 

http://cafe.themarker.com/view.php?u=41491

בדקתי ב"אנשים" יש לפחות 3 דבי-ים

אפשר לקבל קישור להתייחסות