כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים מהבוידעם...

    כל מיני מחשבות של הבל ושטות ושאר דברים שלא היו ולא נבראו ורק משל היו.

    0

    פרפר הזהב והאפונית

    32 תגובות   יום רביעי, 29/4/09, 08:15
    פעם אחת, בארץ רחוקה, חי לו פרפר אחד, יחיד ומיוחד בצבע זהב. ובארץ הזאת, בגינה ירוקה, צמחה לה אפונית, ורודה וריחנית, ואותה פרפר הכי אהב.

    ובכל בוקר, כשהשמש זרחה, האפונית הריחנית התקשטה ופרחה. וחיכתה.

    ואמת בשעה שמונה בערך, הפרפר כבר היה בדרך, וכמה דקות אחר כך, על האפונית הוא נח.

    הוא מצץ את הצוף, הריח את הריח, והיה לו נעים והיה לו שמח (וגם לאפונית, אבל היא לא גילתה לו, כי היא הייתה ביישנית).

    וכך כל בוקר הם היו יחדיו, פרפר הזהב והאפונית שאהב.

    אבל בוקר אחד, זה היה יום ראשון, הפרפר הגיע מאוחר במיוחד, כשהאפונית רצתה עוד לישון, ולחש לה באוזן בקול נעים ורך: אפונית מתוקה, אפונית נהדרת, אני מוכרח לעוף לארץ אחרת...".

    האפונית הורודנית, שהייתה עוד ישנונית, הביטה אל פרפר הזהב שלה, ושאלה:

    מתי תחזור פרפר יקר, אולי אולי תשוב מחר?

    אבל הפרפר כבר עף גבוה, ורק בקושי היא יכלה לשמוע שהוא אומר: בעוד שבועיים, בעוד שבועיים.

    וכך נשארה לה האפונית הורודה, עם הצוף המתוק, אבל כל כך לבדה...

    אחר כך, לאט לאט היא הרימה את ראשה והביטה לצדדים, והנה מסביב - המון פרפרים. לבנים, צהובים, סגולים - עפים סביבה במעגלים, ומלטפים לה בנעימות את העלים. והם אומרים לה בלחש: אל תהיי עצובה, אנחנו נהיה איתך עכשיו, עד שיחזור פרפר הזהב.

    חייכה האפונית הורודה, וכבר לא הייתה כל כך בודדה.

    ובכל בוקר כשהשמש זרחה, האפונית התקשטה ופרחה. וחיכתה. ואז בשעה שמונה בערך, הפרפרים היו כבר בדרך, לבנים, צהובים וסגולים, עפו סביבה במעגלים, מצצו את הצוף, הריחו את הריח, הכל כדי שלאפונית יהיה שמח.

    ובאמת היה לה נעים וטוב, ורק בלילה, לפני שנרדמה, היא הייתה נזכרת בפרפר הזהב.

    איפה הוא עכשיו? מתי הוא כבר ישוב? פרפר זהב, פרפר אהוב. והיה לה טיפונת עצוב (פעם אפילו זלגה לה דמעה של צוף).

     

    בקורס בו השתתפתי לאחרונה הקריאה לנו המדריכה את הסיפור, מתוך ספרה של גיצה פרידמן, "פרפר הזהב והאפונית," שיצא לאור בשנת 1987, בהוצאת "ספרים". היא הפסיקה בנקודה הזאת, המדריכה, ובקשה מאיתנו להמשיך את הסיפור. זה מה שיצא לי:

     

    עפעף לו הפרפר בכנפיו, ועף לו למרחקים, עד אשר נחת, ביום רביעי אחד, בשעה שש אחר הצהריים, בעת שהשמש צבעה את השמיים בכתום, בפארק יפהפה, מלא וורדים ופרחי לילך. מרחוק ראה פרפרנו כתם גדול, לבן, חולף בין הפרחים.

    כשהתקרב, ראה הפרפר אישה צעירה, דקיקה וגבוהה, לבושה בשמלת כלה לבנה, ארוכה, יפהפיה, שערה הארוך, בגווני הדבש, התנופף לו ברוח. עיניה, בגווני הענבר, היו עצובות ודומעות.

    אני לא יכולה, שמע פרפרנו המוזהב את לחישותיה. אני מפחדת ממנו. אני לא יכולה. לא...

    עף הפרפר מסביבה, מנסה להבין את פשר המילים. ופתאום נשמע קולו של הרמקול:

    הכלה אילנה מתבקשת לחזור לרחבת האירועים. החתן מחכה. האורחים גם. אילנה, לרחבת האירועים, בבקשה.

    המשיך לו פרפרנו זהוב הכנפיים לינוק צוף מן הורד עליו נחת, והנה נשמע שוב קול נשי: אילנה, זאת אמא. בבקשה, תחזרי לחופה. כולנו מחכים.

    התרומם לו פרפרנו מן הפרח, אבקה מוזהבת צמודה לרגליו הדקיקות. הוא הכה בכנפיו, והתרומם מעלה-מעלה, עד שנפרש כל הגן לעיניו. מרחוק ראה את הכלה חולצת את נעלי העקב הלבנות שלה, והיא רצה במבוך הגדול של הפארק, מחפשת אחרי היציאה.

    פתאום, מרחוק, הבחין הפרפר, מהלך לו, באחד השבילים, גבר גבוה, שערו השחור מתולתל, ומתחת לאפו, שפם קטן. בידו הימנית הוא אוחז מתקן מוזר, מעין מוט ארוך שכזה, ובקצהו המרוחק טבעת גדולה ומתחתיה רשת גדולה. הוא הולך, הגבר הגבוה, בשבילי הפארק ומבצע תנועות מוזרות בידיו, כאילו מנסה לתפוס את האוויר.

    ושוב עולה ובוקע קול גברי עמוק מן הרמקול: אילנה, זה אבא, תחזרי. בבקשה. את שוברת את ליבה של אמא.

    הפרפר מעופף לו ומעופף לו, ומתקרב אל הגבר הגבוה עם המתקן המוזר.

    הנה פרח כל כך יפה, אמר לעצמו הפרפר, כל כך מתוק. כל כך ריחני. כל כך צופני.

    הוא התיישב עליו והתחיל לינוק את הצוף המתוק.

    פתאום נחתה עליו רשת ולכדה אותו. הוא פרפר, ופרפר, עד שחדל, ללא כוח, מחוסר אונים.

    עוד עומד לו הגבר הגבוה, בוחן את פרפר הזהב שנפל לידיו, ופתאום, מרחוק, כלה יחפה מתקרבת אליו בריצה. דמעה יבשה על לחייה הורדרדה.

    עזור לי, אנא, בבקשה, לחשה הכלה. הוצא אותי מכאן. לא יכולה להתחתן.

    הגבר הגבוה הושיט לה את הפרפר ואמר: הנה, קודם אענוד לך את פרפר הזהב, ואחר כך אוציא אותך מכאן.

    נטל הגבר הגבוה ובעל השפם את ידה הימנית של הכלה ויחד יצאו מן הפארק, והיא אוחזת את נעלי העקב הלבנות בידה השמאלית.

    בינתיים, במקום רחוק, באו הפועלים והחלו בקטיף הפרחים.

    בוקר אחד, בעוד אגלי טל מכסים את עלעליה, חשה האפונית משיכה חזקה וצביטה פתאומית אחזה את ליבה, ועולמה חשך לפתע. הפועלים ארזו אותה בתוך עטיפה נוצצת של צלופן, והניחו אותה אחר כבוד בתוך מכולה מקוררת, יחד עם עוד פרחי אפונית רבים מאד. והיו שם גם פרחים רבים אחרים, אך לא בהם יעסוק סיפורנו.

    יומיים מאוחר יותר, נפגשו הכלה והגבר הגבוה לקפה, בבית קפה מהודר במרכז העיר הגדולה. היא ישבה שם, הכלה הבורחת, והמתינה לו, וכשהגיע, התכופף אליה הגבר הגבוה והושיט לה אריזת צלופן מבהיקה ומרשרשת, ובתוכה פרח האפונית.

    היא הודתה לו, ורפרפה נשיקה על לחיו, שהייתה מגולחת למשעי והדיפה ריח של בושם מעודן, ואחר כך ענדה את הפרח על דש בגדה, בסמוך לפרפר הזהב.

    ומאז - הם תמיד יחד. פרפר הזהב והאפונית.  

     

     

    וכך נגמר הסיפור במקור:

     

    בבוקר, כשהגיעו החברים הפרפרים - הם היו מנגבים לה את הדמעה, ושרים לה שירים ושוב היה לה נעים.

    ככה עברו שבועיים ימים.

    ואז פתאום, רחש-לחש, דגדוג נעים. מי זה שמעיר אותי כשכולם ישנים?

    ולפי הדגדוג הכל-כך מיוחד, ידעה האפונית שזה רק פרפר אחד, אחד ולא אחר (שהגיע בדיוק בזמן ולא אחר), פרפר הזהב! הפרפר שאת האפונית הכי אהב...

    עפתי רחוק, הוא אמר לה, רחוק רחוק, ובשום מקום לא טעמתי כזה צוף מתוק, ולא הרחתי כזה ריח ניחוח, ולא יה לי נעים ונוח, כמו עכשיו, לידך, ורודנית...

    האפונית, שמעט תמיד הייתה שותקת, דברה עכשיו, ואמרה לו בשקט: כל כך פחדתי שתמצא ורודה אחרת, ושלא תחזור אלי אף פעם....

    ומאז - הם תמיד יחד.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/09 09:25:

      צטט: BurgaNET 2009-05-05 23:13:26


      מזכיר את הסיפור המופלא של O. Henry  על אותו זוג מופלא ועני שרצה לתת מתנות חג מולד זה לזו אבל כסף אין.

      היא קיצצה ומכרה את מחלפות שיערה היפה וקנתה לו בכסף שרשרת זהב לשעון שקיבל מאביו. הוא מכר את השעון היקר לו כל כך כדי לקנות לה שני מסרקות שנהב לשיערה המדהים. ביום החג הם פתחו את המתנות והבינו שהאהבה שלהם היא המתנה הגדולה ביותר.

      גם הסוף שלך עצוב ומתוק עד מאוד...

       

      תודה, איריס. הסיפור זכור לי היטב מימי התיכון (הרחוקים מאד). יופי של סיפור. עצוב-מתוק כזה.

       

       

        5/5/09 23:13:


      מזכיר את הסיפור המופלא של O. Henry  על אותו זוג מופלא ועני שרצה לתת מתנות חג מולד זה לזו אבל כסף אין.

      היא קיצצה ומכרה את מחלפות שיערה היפה וקנתה לו בכסף שרשרת זהב לשעון שקיבל מאביו. הוא מכר את השעון היקר לו כל כך כדי לקנות לה שני מסרקות שנהב לשיערה המדהים. ביום החג הם פתחו את המתנות והבינו שהאהבה שלהם היא המתנה הגדולה ביותר.

      גם הסוף שלך עצוב ומתוק עד מאוד...

        5/5/09 21:20:

      צטט: עפיפית 2009-05-05 17:11:08

      צטט: הדב מהיער 2009-04-30 06:01:27

      צטט: עפיפית 2009-04-30 02:29:46

      המשך הספור שלך הרבה יותר מקורי, בכיוונים לא צפויים, וגם הסוף מעורר הרבה מחשבה.

      מאד יפה.

       

      תודה, עפיפית. לי יש קצת יותר דרגות חופש, שכן הסיום שלי מיועד לאנשים קצת יותר מבוגרים מגיל שבע.

      אל תזלזל בקטנים

      כי מהם תצא חכמה

       

       

      חל וחסיסה. וכי שמעת צליל זלזול?

      אבל החוכמה תצא מהם רק כשיגדלו קצת.

       

       

       

        5/5/09 17:11:

      צטט: הדב מהיער 2009-04-30 06:01:27

      צטט: עפיפית 2009-04-30 02:29:46

      המשך הספור שלך הרבה יותר מקורי, בכיוונים לא צפויים, וגם הסוף מעורר הרבה מחשבה.

      מאד יפה.

       

      תודה, עפיפית. לי יש קצת יותר דרגות חופש, שכן הסיום שלי מיועד לאנשים קצת יותר מבוגרים מגיל שבע.

      אל תזלזל בקטנים

      כי מהם תצא חכמה

       

        2/5/09 21:02:

      צטט: tal_riv 2009-05-02 19:58:34


      קצת הזוי, לא?

       

      בכל אופן, הזכיר לי את המקבילה המציאותית, שהרי המציאות עולה על כל דמיון.

       

      במרכז סימלה של קזחסטאן נמצא העיט הזהוב - ציפור טרף נדירה החיה במדינה, ולה ביצים בצבע זהב.

      הנשיא הקזחי הנוכחי, ירום הודו, החליט להקים בירה חדשה במרכז המדינה, במקום אלמאטי.

      בתור סממן שלטוני נבנתה שדרה ענקית, המוקפת משרדי ממשלה ריקים, ובקצה ארמון נשיאות מפלצתי.

      במרכז השדרה מגדל גבוה, ובראשו ביצת זהב...

       

       

      החיים עצמם הזויים, לא?

      הדימיון אינו יכול להתמודד עם המציאות. 

        2/5/09 19:58:


      קצת הזוי, לא?

       

      בכל אופן, הזכיר לי את המקבילה המציאותית, שהרי המציאות עולה על כל דמיון.

       

      במרכז סימלה של קזחסטאן נמצא העיט הזהוב - ציפור טרף נדירה החיה במדינה, ולה ביצים בצבע זהב.

      הנשיא הקזחי הנוכחי, ירום הודו, החליט להקים בירה חדשה במרכז המדינה, במקום אלמאטי.

      בתור סממן שלטוני נבנתה שדרה ענקית, המוקפת משרדי ממשלה ריקים, ובקצה ארמון נשיאות מפלצתי.

      במרכז השדרה מגדל גבוה, ובראשו ביצת זהב...

       

        1/5/09 13:38:

      צטט: טלי פרי 2009-05-01 13:35:49

      הי דב, אהבתי את הסיום שלך לאגדה היפהפיה הזאת. ממש לא מתאים לה סיום של סוף טוב אלא סיום ריאליסטי כמו זה שכתבת. שבת שלום, טלי

       

       תודה, טלי. הכי חשוב שסוף השבוע הקרב ובא, וגם אלה שאחריו, יהיו טובים.

       

        1/5/09 13:35:
      הי דב, אהבתי את הסיום שלך לאגדה היפהפיה הזאת. ממש לא מתאים לה סיום של סוף טוב אלא סיום ריאליסטי כמו זה שכתבת. שבת שלום, טלי
        30/4/09 13:55:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-04-30 13:39:16


      לפרפרים ואפוניות

      אין חיים ארוכים

      לכן צריך למצות

      את המירב מהקצרים

      ואתה הענקת להם

      בסיפורך חיי נצחתמים

       

      את ממש צודקת, נילי.

      אחד הדברים (הקטנים אמנם) שהקפיצו אותי (מה לעשות, אני כבר לא ממש בן שבע...) היה האמירה של הפרפר שהוא נוסע לשבועיים. משך החיים של פרפר ממוצע הוא מספר ימים, וגם פרחים לא פורחים להרבה יותר מזה.

       

       

        30/4/09 13:39:


      לפרפרים ואפוניות

      אין חיים ארוכים

      לכן צריך למצות

      את המירב מהקצרים

      ואתה הענקת להם

      בסיפורך חיי נצחתמים

        30/4/09 12:35:

      צטט: רונתי 2009-04-30 12:19:09

      נחמד, למרות שעשית קצת סלט מאגדת ילדים בשילוב מחזה למבוגרים...

      איזה קורס זה היה?

      ומה אמרה המדריכה?

      והציור של תמי משובח כתמיד כמובן.

       

       

       

      אני אוהב לעשות סלט. גם ירקות, ותוספות של גבינה, טונה, אבוקדו, וכמעט כל מה שיש במקרר באותו רגע.

      וגם של סיפורים.

       

        30/4/09 12:19:

      נחמד, למרות שעשית קצת סלט מאגדת ילדים בשילוב מחזה למבוגרים...

      איזה קורס זה היה?

      ומה אמרה המדריכה?

      והציור של תמי משובח כתמיד כמובן.

       

       

        30/4/09 10:20:

      צטט: יגאל פישר 2009-04-30 10:11:12

      פעם, לפני עידן החשמל והגז, תמיד היו שומרים לאדם כמוך מקום ליד האח - מקומו של מספר הסיפורים...

       

      תודה. מזל שליד האח, ולא בתוך התנור.קריצה

        30/4/09 10:11:
      פעם, לפני עידן החשמל והגז, תמיד היו שומרים לאדם כמוך מקום ליד האח - מקומו של מספר הסיפורים...
        30/4/09 06:01:

      צטט: עפיפית 2009-04-30 02:29:46

      המשך הספור שלך הרבה יותר מקורי, בכיוונים לא צפויים, וגם הסוף מעורר הרבה מחשבה.

      מאד יפה.

       

      תודה, עפיפית. לי יש קצת יותר דרגות חופש, שכן הסיום שלי מיועד לאנשים קצת יותר מבוגרים מגיל שבע.

        30/4/09 06:00:

      צטט: קוצבטוסיק 2009-04-30 00:44:23

      רומנטי כך או כך; או שאולי אני לא קוראת נכון בשעות מוזרות שכאלה.... 

      סיום אחד מתוק כדבש, אופייני לתקופתו; והאחר - תואם את ימינו אלה.

      העיקר שנותרו יחד; לא? רגועחיוך

       

      לא בדיוק סוף סטייל הרומן הרומנטי, אבל יש שימצאו נחמה בכך שנשארו יחד (או שמצאו אחד את השנייה) בסופו של סיפור.

      אני דווקא התכוונתי לפגישה אירונית-משהו.

      ואולי המילה הנכונה היא אירומנטיקה?

       

        30/4/09 02:29:

      המשך הספור שלך הרבה יותר מקורי, בכיוונים לא צפויים, וגם הסוף מעורר הרבה מחשבה.

      מאד יפה.

        30/4/09 00:44:

      רומנטי כך או כך; או שאולי אני לא קוראת נכון בשעות מוזרות שכאלה.... 

      סיום אחד מתוק כדבש, אופייני לתקופתו; והאחר - תואם את ימינו אלה.

      העיקר שנותרו יחד; לא? רגועחיוך

        29/4/09 23:04:

      צטט: ~s~ 2009-04-29 22:14:52

      משום מה, הסיפור שלך הזכיר לי את הסיפורים הפטאליסטיים של הנס כריסטיאן אנדרסן.

      גם שם הפרח מסיים את חייו בערימת הזבל והציפור מתה בכלוב.

      לזכות הסיפור המקורי אני רוצה לציין שזה ספר נהדר, עם ציורים מקסימים וחריזה לא רעה (שזה הישג נכבד)

       

      יש לי בעיית הפי-אנד קשה.

      אבל כאן הם, הפרפר והאפונית, דווקא מסיימים ביחד. סוג של נחמה.

       

        29/4/09 22:14:

      משום מה, הסיפור שלך הזכיר לי את הסיפורים הפטאליסטיים של הנס כריסטיאן אנדרסן.

      גם שם הפרח מסיים את חייו בערימת הזבל והציפור מתה בכלוב.

      לזכות הסיפור המקורי אני רוצה לציין שזה ספר נהדר, עם ציורים מקסימים וחריזה לא רעה (שזה הישג נכבד)

        29/4/09 18:41:

      צטט: shabat shalom 2009-04-29 17:10:32

      איך שלא יהיה, יש בך שד רומנטי קטן.

      מסתבר.

       

      יותר מדוייק לומר שיש בי שד אנטי-הפי-אנדי.

       

        29/4/09 18:40:

      צטט: קצת פריקית 2009-04-29 16:34:29

      חמודחיוך

       

       תודה. קריצה

        29/4/09 17:10:

      איך שלא יהיה, יש בך שד רומנטי קטן.

      מסתבר.

        29/4/09 16:34:
      חמודחיוך
        29/4/09 12:34:

      צטט: צפל 2009-04-29 12:32:47


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=973742

       

      ציור של תמי, אני חושב שהוא מתאים

       

      תודה. ציור יפה.

       

        29/4/09 12:32:


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=973742

       

      ציור של תמי, אני חושב שהוא מתאים

        29/4/09 12:29:

      צטט: צפל 2009-04-29 12:25:22


      אהבתי.

       

      רומנטיקה מרירה מול רומנטיקה ילדותית.

       

      העיקר זה הרומנטיקה.......

       

      תודה, אסף.

      שנינו מבוגרים מספיק לדעת שלא כל האהבות שמחות או נגמרות בטוב.

       

        29/4/09 12:25:


      אהבתי.

       

      רומנטיקה מרירה מול רומנטיקה ילדותית.

       

      העיקר זה הרומנטיקה.......

        29/4/09 10:37:

      צטט: קורע ברך 2009-04-29 10:14:44

      קח בדיחה גזענית.

       

      "איפה היית? אני מחכה פה חצי שנה!!!!"

      צעקה הזבובה לזבוב.

      "מה אני יכול לעשות? נפלתי לתוך ארנק של פרסי". 

       

       

      מה הקשר?

      אין קשר.

       

      סתם נזכרתי בזה, כי הסיום יפה.

       

      תודה, אבי.

      הצחקתני.

       

       

        29/4/09 10:14:
      קח בדיחה גזענית.

       

      "איפה היית? אני מחכה פה חצי שנה!!!!"

      צעקה הזבובה לזבוב.

      "מה אני יכול לעשות? נפלתי לתוך ארנק של פרסי". 

       

       

      מה הקשר?

      אין קשר.

       

      סתם נזכרתי בזה, כי הסיום יפה.

        29/4/09 09:53:

      צטט: איירבוס-max 2009-04-29 09:48:09

      בעיני מוצא חן שלא נפלת, דב,

      ברשת של ה Happy end

      הכל כך צפוי, אלא חשבת על

      סיום אפשרי אחר, תוך כדי העלאת

      הסיוט האולטימטיבי של כל חתן!

       

      חנוך, צילפת "בול" לנקודה שהפריעה לי בטקסט המקורי, המיועד לילדי הגן, או משהו כזה.

      ואנחנו כבר לא בגיל הזה. 

        29/4/09 09:48:

      בעיני מוצא חן שלא נפלת, דב,

      ברשת של ה Happy end

      הכל כך צפוי, אלא חשבת על

      סיום אפשרי אחר, תוך כדי העלאת

      הסיוט האולטימטיבי של כל חתן!

      פרופיל

      הדב מהיער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון