עיקרים: בשיחה עם 'שלום טורונטו' מספר דר' אבו אל-עייש על הטרגדיה הנוראה שעברה משפחתו במלחמה האחרונה, בה שכל 3 מבנותיו מאש צה"ל. למרות האסון האישי הכבד ממשיך אבו אל-עייש להטיף לפיוס בין העמים והוא עדיין אופטימי שניתן להגיע לשלום.

דר' עיז א-דין אבו אל-עייש, הרופא הגינקולוג הפלסטיני, הפך בעל כורחו לאחר הסמלים של המלחמה נגד חמאס ברצועת עזה לאחר שדירתו הופצצה ע"י טנק ישראלי והוא איבד שלוש מבנותיו. הדיווח על האסון הובא בשידור ישיר בערוץ 10 בשיחת טלפון בין אבו אל-עייש לכתב שלומי אלדר. למרות האסון הכבד המשיך אבו אל-עייש להביע מסר של תקווה ושלום בין העמים ובתחילת אפריל הועלה שמו כמועמד לפרס נובל לשלום ע"י השר למאבק בעוני בבלגיה שמיין, כי הרופא הפלסטיני "פעל רבות להפצת השלום".

בשיחה השבוע עם 'שלום טורונטו' סיפר דר' אבו אל-עייש, כי הוא מתעתד להגיע ב-1 במאי לטורונטו על מנת לחתום על חוזה העסקה (Visiting professor) למשך 5 שנים בבית ספר לרפואת הציבור של אוניברסיטת טורונטו. הוא התנה את החוזה בהמשך שיתוף הפעולה בין המוסד הרפואי הקנדי לבין המרכז לרפואת הציבור שהוא מנהל באוניברסיטת חיפה. את ביקורו האחרון בטורונטו לפני מספר שבועות מסכם אבו אל-עייש בשביעות רצון רבה. "היה ביקור מוצלח מאוד. היה רצון טוב מכל הצדדים. האנשים שנפגשתי איתם נהגו בשיתוף פעולה וניסו לעזור... נפגשתי עם מנהל מחלקת נשים בבית החולים "מאונט סיני" ובאוניברסיטת טורונטו וגם עם הדיקנית לבית הספר לרפואה פרופסור קתי וויטסייד, שהיא אישה מקסימה עם רצון טוב. נשאתי נאום בבית ספר לרפואת הציבור שהיה מוצלח מאוד והעביר מסר חיובי של תקווה", אמר.

על אף הכאב האישי הסכים אבו אל-עייש לחזור לאותם רגעים קשים של טרגדיה איומה ונוראה שפקדה את משפחתו במהלך המלחמה. 'שלום טורונטו' מביא את עדותו של הרופא החושפת מזווית אישית את הסבל של הצד הפלסטיני בסכסוך הדמים ב"ארץ הקודש והשלום" שסיומו אינו נראה באופק.

"ב-14 בינואר... שלומי אלדר (כתב ערוץ 10) חיבר אותי לגבי גזית (כתב קול ישראל). דיברתי על זה (הצבת טנק ישראלי סמוך לביתו) ברדיו בשידור ישיר. הוא הפסיק את השידור ורץ מיד (לטפל בנושא).
התחילו להתקשר אלי ממת"ק (המשרד לתיאום וקישור), ממחסום ארז וכולם אמרו לי איפה אתה גר... נתתי להם את התיאור המפורט של הבית... הם (צה"ל) הזיזו את הטנק, ואמרתי: אני עכשיו (נמצא) בביטחון. אין אף אחד באזור. לא היה ירי בכלל במשך 8 שנים. לא היה שליחת קסאמים (שיגור רקטות קסאם לעבר ישראל). האזור מבחינה ביטחונית נכשל (כך בלשונו), בגלל שאף אחד לא יכול להתקרב. מי שמתקרב מיד יורים בו, מגלים אותו... האזור היה תחת שליטה של הצבא, של צה"ל"

"כל הזמן היה פחד... (אך) היינו שקטים (ובטוחים) אחרי שהזיזו את הטנק. לא התקרבנו לחלונות וגם בלילה היינו ישנים בסלון של הדירה... איש לא היה יכול להיכנס (לדירה שכן) הדלת נעולה מלמטה. היינו יושבים (ביחד), הבנות היו מתכננות ללכת לטורונטו ולחיפה, (הן) אכלו צהריים ובישלו... הבנות שלי ישבו עם אחיינית שלי... (ובעוד הן) יושבות ומדברות, פתאום שניות אחרי שיצאתי מהחדר עם הבן הקטן שלי (פגע) הפגז הראשון והתחילה הטרגדיה. הפגז פגע בחדר איפה שהבנות יושבות, בחדר שמוביל אל הסלון. אחרי כמה שניות אני נכנסתי וראיתי את הבנות. הראש חתוך והמוח זרוק. בריכת דם... פתאום האחים שלי ירדו מהדירות שלהם והפגז השני פצע את האחים ואת האחיינית שלי. הפגז השני הגיע בהפרש של כמה שניות ופגע באותו חדר. התחלתי לחשוב כרופא. הסתכלתי על הבת שלי, על אחיינית שלי, על האחים שלי (כדי) להציל (אותם). אין אמבולנסים שיכולים להתקרב... גיסתי הלכה.. יותר מחצי ק"מ למסור לפלסטינים על הבית של עיז א-דין. הגיעו ילדים בני 13- 14 עם אלונקות כדי לקחת את הפצועים. הלכתי לבית חולים פלסטיני בג'באליה ומשם באמבולנסים פלסטיניים עברנו למחסום ארז, ומד"א היה מחכה".

"עד היום לא היה (ירי) מאיזה כיוון (שהוא) מהצד הפלסטיני. לא היה שום ירי או קסאם מאזור שלנו מהסביבה. איש לא היה יכול להתקרב לבית שלנו. בהתקפות האחרונות במרץ 2008 (מבצע צה"ל בפון הרצועה) היה ירי פה ושם בגלל הטנקים, היה ירי כדורים. באינתיפאדה השנייה לא היה אף ירי או קסאם בסביבת הבית. היה ירי על הקירות (במרץ 2009)... לא ממש גרם לנזק".

"האווירה משוגעת. כל דרך צבאית לא תשנה בכלל (את המצב), אלא תרחיק את שני העמים, תקשה על (מציאת) פתרון ותוסיף ותחזק את השנאה. אין שום הצלחה לדרך הצבאית. היא יכולה להכריע צד אחד אבל זה יהיה זמני, לא לנצח. עם שלם עם 1.5 מיליון איש סובל מעוני ואבטלה. אין חשמל. המצב קשה, (אך כמו) חולה במצב קשה לא מאבדים תקווה עד שנצליח והוא יבריא. הרפואה היא הדוגמה הטובה ביותר איך אפשר למצוא פתרון שניתן יהיה לחיות איתו. שני הצדדים חייבים להסתכל אחד על השני ולשים כל אחד את עצמו במקום של הצד השני... להבין את הצד השני ולכבד אחד את השני. הכבוד של הפלסטינים הינו לא פחות מהכבוד של הצד הישראלי... אם אנשים יפתחו את העיניים שלהם כלפי הצד השני ניתן להתגבר על חילוקי הדעות. די לכל דרך מיליטנטית צבאית. חיי אדם יקרים יותר. אין הבדל בין חיי הפלסטינים והישראלים... אנו זקוקים ללב גדול ולראש פתוח".

מצבן של בתו ואחייניתו שאושפזו בישראל טוב והן שוחררו מבית החולים עם הנחיות למעקב. לאחר חתימת החוזה הצפויה בטורונטו אמור דר' אבו אל-עייש לחזור דרך ישראל לביתו הנמצא סמוך לצומת זימו, לא הרחק ממחנה הפליטים ג'באליה וכ- 3 ק"מ דרומית למחסום ארז. הבית בו אירעה הטרגדיה הינו בית דירות בן 5 קומות (קומת הקרקע משמשת לאירוח ולאירועים) בו גרים בנפרד בכל קומה דר' אבו אל-עייש ואחיו בדירות שגודלן 220 מ"ר. משפחת אבו אל-עייש גרה בקומה השנייה שנפגעה מירי הטנק.

דר' אבו אל-עייש הביע שביעות רצון מההודעה של דובר צה"ל שנטלה אחריות רשמית לטרגדיה האישית של משפחתו, אשר לדבריו סותמת את הגולל על הטענות שהושמעו ולפיהן היו פלסטינים חמושים בבית שלעברם נורתה האש.

בהודעת דובר צה"ל נמסר, כי "מהתחקיר עולה כי כוח מחטיבת גולני שפעל באזור הכפר סג'עיה במשך מספר ימי לחימה, ביצע קרבות פנים אל פנים והיתקלויות מטווח קצר עם חוליות מחבלים, איתר מנהרות תקיפה וזיהה בתים ממולכדים, נתקל ביום שישי האמור בירי צלפים ומרגמות ובשטח רווי מטענים וחומרי חבלה. הכוח זיהה ואיתר את מקור הירי מבית סמוך לבית הרופא וביצע לעברו ירי תגובתי. במהלך ירי התגובה של כוחותינו זוהו דמויות אשר נחשדו כתצפיתנים שכיוונו את ירי הצלפים והמרגמות של חמאס מהקומות העליונות של בית הרופא. לאחר הערכת מצב ממושכת של מפקד הכוח, שבמהלכה נמשכה אש האויב אל כוחותינו, ניתנה הוראה לבצע ירי לעבר הדמויות. מירי זה נהרגו שלוש בנותיו של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש".

קודם לכן אמר מח"ט גולני, אל"מ אבי פלד לערוץ 2, כי בדיקת מז"פ שבוצעה ברסיסים שפגעו בבנות שאושפזו בישראל מצאה שרידי אבק שריפה שאינו משמש את צה"ל, ובמשתמע מדבריו - בבית שנפגע היו אמצעי לחימה או חומרי נפץ.