השעה אחת עשרה ועשרים לפני הצהריים המוקדמים, אני אצל ההורים והבית רוחש... הסכינים חותכות במרץ- ירקות לערימה , שטף של בלילי מלים מתגלגל על הלשונות, רחש המים הזורמים, קערות הסלטים היוצאות בשורה מהמקרר, הבשר המפשיר אשר חלקו משופד ברגע זה על גזירי עצים דקים, התבלינים הנזרים מעל , הטלפונים.... ההתרגשות הגואה, או אולי ציפיה, חגיגת יום הולדת כפולה... דרדסאבא עוד מעט יתחיל לארגן את שיירת הגחלים הלוחשות, אש ותמרות עשן..., ריח הבצל הנחרך על הרשת...,העגבנייה המתפצפצת לאט ומשילה את עורה וחושפת בשרה הענוג... אז מגיע תורו של הבשר, רך ואדום ובשרני...וברגע היפגשו עם הרשת החמה יישמע מן תססססססססססס עצבני...מפתה... מגרה...והאורחים...מגיעים בשורה, מוזמנים, רצויים, חביבים ולכולם יש את החיוך המוזר הזה על הפנים (אוכל..., בשר...מנגל...יום הולדת...שמח....מסיבה....כל אחד וסיבותיו...), והאש גועשת, לוחשת, שורפת... תפוחי האדמה מחכים בצד לתורם... והמרשמלו...לכשיישרף יהיה אמנם פריך מבחוץ, אך רך ומתוק ודביק מבפנים...כמו שמרשמלו עשוי טוב נועד להיות... וחגיגה הנמשכת עד הערב... והמוזיקה... והריחות... והצבעים... והאווירה החצי עילאית, חצי מיסטית באוויר( ככה זה כשאתה נצר למשפחת מכשפים ומכשפות או אולי פיות...)... ושילוב הטעמים המתפצפץ על הלשון ויורד למטה אל החיך...אל הבטן...מחמם...מחשמל...מכשף...
יום עצמאות שמח... |