בעודי מתעוררת הלומת אלכוהול, נזכרת אני ב"מסיבה". נקודה. ה"מסיבה". נקודה.

בוקר יום העצמאות, כנף על האש, אני פתאום מריחה ריח של כנף על האש, אולי אני רעבה.

לא! אני לא רעבה, איך שאני חושבת על מזון נהיית לי בחילה, כי כמה אפשר לחשוב כבר על מזון, לא כל שכן על מזונות. וחוץ מזה אני כולי בהנג אובר מטורף, כל מחשבה על מזון כגון כנף על האש, שיפוד פרגיות וכאלו עושה לי עליה של מיצי עיכול היישר לתוך הגרון. אבל אין מה לעשות - אני מוזמנת ל"על האש" אצל כמה חברה דווקא שהיכרתי אתמול במסיבה.

הכל נראה לי מעורפל ממה שקרה אתמול - אבל בואו נאמר את זה ככה - לא טמנתי ידי בצלחת.

איך שהתעוררתי ישר נכנסתי לבלוג לכתוב - אני רואה שחלק מהחברות מחוברות, ועדיין לא התפרסמו תמונות מהמסיבה, אני מה זה מקווה שנראיתי במיטבי, כי על פי הזכרון המעורפל שעימו התעוררתי = אין זכרון .  

יום העצמאות בשבילי הוא יום השחרור, מן מטפורה כזו לביטוי פנימי , עמוק, ללא גבולות, ללא מעצורים.

המלה עצמאות מדברת אלי עם כל מה שעברתי וחוויתי{ובהחלט חוויתי - גם אתמול מסתבר..}  עצמאות בשבילי זה ההתנהלות ללא תלות באחר, או באחרת.  וככה אני מרגישה היום חוץ מזה שבא לי להקיא כל שניה.

1. ביקרו אצלי היום: יונה הגדול. דדי. גיל אמיר וכל אלה שהתעוררו מריח של כנף על האש.

אני אצא לי מאוחר יותר לטעום נקניקיות על האש, כי אני מה זה אוהבת נקניקיות על האש, עם סלט כרוב לבן כזה..מכירים? בינתיים...עד שאחזור אתם יכולים לשתף אותי בחוויות האתמול שלכם...

בתודה מראש על שתוף הפעולה 

שלי מרגולין