0
| רחשי גלי הדמדומים עולים ריחם באפי בקצף לבן המשיל דמעתי הבודדה אל זעקות שחפים טועים בין מצוקי בזלת.
קונכיות בודדות מפוזרות בחול כמצבות אילמות לזעם הגלים ביום חורף מאוחר, ואני הוזה ביומי.
צדפים מונחים בחול כאבני דרך למציאת השביל הנכון לתקווה חדשה, שם בין חדרי הלב.
רוח חרישית נוגעת בענני אביב כמגע אם אוהבת מרטיטה נפשי בשפעת צהלולי הגלים המחיים נפשי ההומייה בריח שיכר. |