אתמול היה לציונה יום הולדת. כולם חגגו לה לפני שבוע אבל היא העדיפה דווקא את התאריך השני, שבוע אחד לאחר מכן.
זה היה יום הולדת יפה ועגול והרבה אנשים הגיעו. הייתה עוגה,עם נרות וזיקוקים על מקלות.
כולם בירכו אותה ושרו שירים שמחים וציונה ניסתה לחייך כמה שיותר אבל בפנים היא כבר הייתה עייפה. למרות השמחה היא יכלה לשמוע איך כולם מסתכלים עליה במבט מרחם כזה, אותו מבט שלפני שנים הייתה שומרת לאנשים זקנים ועייפים.
ועכשיו היא בעצמה כזו.
יכלה לדמיין את המבקרים מביטים בה ובהינד ראש חושבים לעצמם- "פעם היא הייתה כל כך יפה ומלאת חיים, פעם עוד היו לה חלומות..."
ציונה כבר באמת עייפה מהכל. לא נשארו לה כבר חלומות. רק לשרוד את היום ולקום אל הבוקר הבא. היא סובלת מכאבי גב וגם הראייה כבר לא מה שהיתה פעם...
לא נשארו לה גם כמעט חברים. חברים אמיתיים, לא רק כאלו שבאים פעם בעשר שנים לחגוג יום הולדת עגול.
היא יושבת לבדה בדירה הקטנה שלה וחושבת מחשבות עצובות.
פעם,לפני שנים רבות,כשעוד הייתה צעירה, היא הייתה פשוט מקסימה את כולם. כולם היו מעריצים אותה ממש ובאים לבקרה כמעט מדי יום ביומו.
והיום?
היום כולם מתלחשים מאחורי גבה- אומרים שהיא די רמאית, אפילו מושחתת,שאי אפשר לסמוך עליה.
אומרים שהיא אדישה לסבלם של אחרים,שהיא לא מצליחה להשתלב בסביבה שלה, שהיא קרה ומנוכרת, חשדנית וכוחנית ונוטה לאיים בקלות.
מאשימים אותה שהיא לא מקשיבה לעצות של אחרים,שהיא עושה מה שבא לה...
לועגים לה שללא תרומות היא למעשה לא היתה יכולה להמשיך ולחיות כאן.
שואלים בחיוך מעושה מתי היא תחליט לקפל את הכל ולעזוב למקום אחר...
וציונה כבר למדה להתעלם מכל ההשמצות הללו, מהשמחה לאיד...
היא כבר באמת עייפה,ציונה. לפעמים מרגישה שהזדקנה מהר מדי. לפעמים היא מהרהרת,כשיושבת מול החלון, שאולי באמת ישנם דברים שלא הייתה צריכה לעשות. או דברים שכן היתה צריכה...
ולפעמים,ברגעים של ייאוש,היא חושבת שאולי באמת עדיף לסגור את הכל וללכת.
אבל בכל זאת היא ממשיכה.
אולי העתיד יהיה טוב יותר,כך היא מקווה. השנים חולפות והעייפות מתגברת, וציונה הופכת ליותר נרגזת ונרגנת, ליותר אדישה ומסתגרת, ובכל זאת ממשיכה לקוות שאולי העתיד יהיה טוב יותר...
אתמול בערב היא חגגה שוב את יום ההולדת שלה,הפעם לבדה.
זו היתה שעת בין ערביים וציפורים רבות מילאו את השמיים,מתעופפות לכל עבר.
והנה לכמה רגעים בודדים, ציונה הרגישה לפתע כל כך חגיגית,ואפילו העייפות הכמו תמידית הזו התפוגגה לה.
ודמעות מילאו את עיניה של ציונה אבל הפעם היו אלו דמעות של אושר.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דברייך נכונים אך בשורה התחתונה כרגע הכדור במגרש של ציונה. וכרגע, בייחוד בחודשים האחרונים, ציונה בוחרת להתעלם מהכדור הזה ואף להשיב לשכנותיה בלשון נרגנת ומשתלחת הרבה יותר, מה שגורם לאותן שכנות להתרחק עוד יותר. (ברור שאין הכוונה לציונה עצמה אלא לאנשים מסוימים שכרגע מובילים אותה).
וגם להתעלם מקריאות ההשכמה ההולכות ומתגברות של אחותה הגדולה של ציונה, שהרבה תודות לה ציונה מצליחה להתקיים במרחב הקטן והצפוף שלה.
כרגע ציונה נמצאת במסלול התנגשות, לא רק עם שכנותיה, אלא עם "העולם" כולו, כולל עם חברותיה הטובות ביותר.
לכן אמרתי לא פשוט לא לא אפשרי:)
מצד אחד - זו אמירה מאד נכונה, ואנחנו מכירים את זה כל אחד מהחיים שלו הפרטיים (נדמה לי)
מצד שני - כל עוד הרצון של ציונה, בין השאר, יהיה להתקיים כאן, במקום הזה כישות בעלת אופי יהודי
וכל עוד הסביבה שלה לא תהיה מוכנה לקבל את הקיום שלה ככזו
אין לציונה (לדעתי) שום דרך "לאזן" לא ניתן לייצר איזון במקרה הקיצוני הזה.
נותר רק לוותר או להלחם. בינתיים.
לא הכל תלוי בנו.
גם בזה אני מאמינה ברמה האישית.
הרבה מאד תלוי בנו - הרבה מאד מאד - אבל לא הרצונות של האחרים.
לא סתם אלוהים נתן לאדם את חופש הבחירה.
אנחנו יכולים לנסות להשפיע לטובה.. אבל אנחנו לא מחליטים על אף אחד..
כל אחד עושה את הבחירות שלו.
גם הם.
כתבת כ"כ יפה שהייתי בטוחה שמדובר באישה מבוגרת...עכשיו הכל ברור יותר..תודה שתיקנת,המילים עכשיו מתפרשות לגמרי אחרת...בכל מקרה סיפורו של המקום(ארץ ציון..ארצנו הקטנטונת) דומה בדיוק לסיפורה של ציונה והלוואי וגם בארצנו הפרחים(האנשים והמצב בכלל) ישובו לפרוח והשמש תזרח מחדש ואז הכל יהיה יפה יותר..
מסכים...
תודה... מניח שזה לא עניין של גיל אלא פשוט של הסתכלות והבנה...לדעת להתעלם ממה שאחרים אומרים זה תמיד כדאי, אך מצד שני להיות נרגנים, אדישים ומסתגרים זה לא כזה בריא...וגם תמיד להיות בטוחים שכולם תמיד טועים ורק אנחנו צודקים...
ציונה צריכה למצוא דרך שתאזן בין הרצונות שלה לבין אלו של הסביבה, אחרת תמיד היא תהיה במלחמה עם כל העולם...
ציונה הזו הזדקנה קצת בטרם עת. מהר מידי וויתרה על החלום.
בגיל שישים כבר להיות כזו זקנה?
אפשר עוד לתקן גם בגיל הזה.
הלוואי וזה רק משבר קטן וזה חולף,
אך לדאבוני, לא עושה רושם שציונה מתכוונת לשקם את עצמה.
תודה!
אולי זה כן הובן אבל למקרה שלא- הכוונה לא הייתה לאישה מסוימת אלא למקום בו אנו חיים...
כתבת יפה ומאוד רגיש נראה לא פשוט לבחור בגילך להעביר תחושות של אשה מבוגרת
בגיל שלה,ציונה צריכה ללמוד להתעלם ממה שאומרים האנשים,
ופשוט לעשות את מה שהיא מוצאת לנכון....
(מוכנה לשלוח אותה לסבתא שלי, היא כבר תסביר לה..)
איזה מרגש...לצערנו המקרה הזה קיים בסיפורי החיים של הרבה אנשים וחבל..
הלוואי ושלציונה ולעוד רבים שכמותה הפרחים ישובו לפרוח והשמש תזרח מחדש...גם אם לא יהיה אושר מושלם שלפחות יהיה להם קצת אור בעולם....