כותרות TheMarker >
    ';

    ביליבלוג

    0

    לילה לבן

    6 תגובות   יום שישי , 3/8/07, 21:26

    ישנה אסכולה מוכרת, אם ניתן לכנות זאת כך, הגורסת שאנשים או בכלל עניינים אחרים, נשפטים דווקא בנקודות הקיצוניות שלהם.

    טלפון בלילה. זה כבר ידוע שטלפון שמצלצל בלילה הוא סימן מבשר רעות. אני מתלבש מיד ויוצא, את הדרך לבית החולים אני מכיר כבר היטב. אני אפילו יודע מהן הכניסות שסגורות ומהן הכניסות שפתוחות בבית החולים.

     

    חדר מיון. מלא אנשים, המון ממש, בירוק, בסגול, אחים ואחיות, רופאים, בני משפחה, אנשי מד"א ובעצם מי לא. המקום שוקק חיים, אם אפשר לומר כך באירוניה. הנה, כאן יש מישהי שצועקת, והנה פתאום הגיע איזה בחור צעיר שמתנהג באופן מוזר. אני מתקרב קצת כדי לשמוע את השיחה של החברים שלו עם הרופאים. ישר אני חושב שהוא לקח סמים. התעלומה לא תיפתר עד הבוקר. לידינו יש זוג חרדים, האישה חשה לפתע בקוצר נשימה. עכשיו הוטב לה. אומרים שבית החולים "תורן" הלילה, וזוהי הסיבה שפשוט זורמים אליו עוד ועוד אנשים. אני סופר עשרה חולים ששמו אותם במסדרון, כולל אותנו. אני מסתכל על המסכים המתוחכמים, על המכשירים היקרים. אני מקשיב לצפצופים, זה יכול לשגע כל אדם שפוי, אבל אותי זה דווקא מרגיע. כל עוד זה מצפצף באופן מונוטוני, כנראה שזה בסדר. בדרך מוזרה, אני נמלא גאווה במין האנושי, על ההסכמה הגורפת שבאנשים חולים יש לטפל. זה לא טריוויאלי בעיניי, הנאצים למשל רצחו אלפי חולים ונכים. אבל הציבור הגרמני התמרמר על כך והם הפסיקו. מסתבר שאפילו לתומכי הנאצים היו קווים אדומים.

    בית חולים בכלל, וחדר מיון בפרט, הם המחשה ברורה ודי גסה בעצם, לאיך החיים יכולים להסתבך, ואיך, חלילה, הם יכולים להסתיים. בהמשך לכך אני חושב, שאולי בעצם אותם רופאים, אותם אחיות הם אלו שחיים את החיים "האמיתיים", הם עסוקים בדבר החשוב מכל - בבריאות ובהצלת חיים. ומה אני עושה? משקיף מקומה XX במגדל בו אני עובד על המטרופולין של תל אביב. אבל במחשבה נוספת אני מבין שהחיים בעיקרם הם דווקא בכל מה שמחוץ לבית החולים, מכיוון שבית החולים הוא כבר בדמדומים שבין החיים למוות. רקמת החיים עצמה, היא דווקא מחוץ לבית החולים, באוניברסיטאות, בתיאטראות, במשרדי הממשלה, או סתם כך ברחובות.

    אני כועס על עצמי שלא הבאתי ספר, והחל מהשעה 5 וחצי אני מתחיל לחפש עיתון באופן נואש. הכל סגור, אין עיתון. בצר לי, אני קורא את עלון בית החולים ומתדעכן בשירותים החדשים והמופלאים שהוא מספק. זו כבר ממש פרוורסיה.

    הלכתי לישון בשעה 10 בבוקר. ארבעה ימים אחרי, ניתן לומר שאבי מרגיש כבר יותר טוב.

    ב"ב

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/08 11:11:

      באתי לחזק

      וכתבת יפה...

        30/4/08 17:32:
      כתוב יפה. בריאות לאבא!
        9/8/07 14:50:

      תודה לכן.

       

      ב"ב 

        4/8/07 18:46:

      קודם כל, רק בריאות לאבא שלך, ומינימום ביקורים בחדר מיון או במחלקות אחרות של בית החולים.

       

      בתור מתנדבת מד"א בדימוס, תמיד התפלאתי כמה דברים can go wrong. וכמה מי שמתעסק עם זה ביומיום מתנתק רגשית ממה שהוא רואה. חדר מיון הוא מן תחנת רכבת של אנשים שממוינים, מקבלים אבחנה ראשונית, ונשלחים לאנשהו: הביתה או לאשפוז במחלה. פרצופים מתחלפים, שגרה של אין שגרה. אני זוכרת שהייתי מסתכלת על המשמרות שלי במד"א כעל מן סרט מהצד, למרות שבאמבולנס הייתי משתתפת. בבית החולים, אפשר היה לעצור בתחנת אחיות ולהסתכל על ההמולה מהצד.

      עד שפעם אחת הגעתי בעצמי למיון בעקבות תאונת דרכים קלה שעברתי. כשחדר המיון היה 75% ריק, לקח לרופא שעה וחצי להגיע ולבדוק אותי. מסתכלים דרכך, אתה אוויר לצוות. אוסף של סימפטומים ותו לא. לא שאפשר אחרת, כי אף בן אדם לא יכול להכיל מאות אנשים שהוא רואה ב-8 שעות עבודה.

        4/8/07 01:02:

       

       

      אנשים או בכלל עניינים אחרים, נשפטים דווקא בנקודות הקיצוניות שלהם.

       

      המממ... התעכבתי על זה. קראתי כמה פעמים. אתה צודק. 

      בריאות תקינה לדעתי אינה מוערכת מספיק. עד שמשהו "מתקלקל"במערכת אתה לא מעריך כמה טוב זה. פעם בשנה נתפס לי הגב. פק"ל. אין לאן לברוח מזה. וכל פעם הכאב הזה משתק אותי ברמות שאני הולכת יומיים בצורת ר - לא מצחיק. אחרי שזה עובר אני נאחנת אנחת רווחה, כאילו גיליתי מחדש את העולם. נטול כאב. ובגובה העיניים.

      זו דוגמא טיפשית, אבל אתה בטח מבין למה אני מתכוונת....

       

      ב"ב - רק בריאות. מקווה שאביך מרגיש יותר טוב. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ב"ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין