כותרות TheMarker >
    ';

    האגרת השבועית של תיאטרון החדר

    פורום היוצרים של תיאטרון החדר

    ארכיון

    0

    אמיר אוריין- תיאטרון החדר, קטעים מאיגרת 30.4.2009

    0 תגובות   יום רביעי, 29/4/09, 13:44

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר
    קטעים מתוך האיגרת השבועית, 30.04.2009

    לקבלת האיגרת המלאה: orian01@bezeqint.net


    באיגרת המקורית:

    שיטת אוריין

    פרשת השבוע 

    "נמר בוער" - שרית פוקס

    מאיה הובני-שטיינמן: כריעת שמע 2

    מיכאלה למדן: כָּל עַצְמוֹתַי

    מולי ש' אנצ'ל: מִתְרוֹקֵן

    וינסטון סמית: אם ארץ

    אמיר אוריין: איך עושים אספסוף

    מאייה אלרון: עוד לא מאוחר

    ג'אד נאמן: לאומיות - דת הרוצחים

    אברהם: זה נגמר בצפירה דקה

    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    ורד זינגר: המכוונן

    שאול דישי: פינתו

    סרט

    הכתובת על הקיר

    אודישנים / דרושים 

    כרוניקה... 

    אתרים


     

    שיטת אוריין - המעגל הפתוח

    התיילדות

    ברגע של אי-נחת, ברגע של סבל, או של מצוקה, כשנדמה שהכול יוצא מגדר שליטה, ונדמה לנו שאנו תלויים חסרי אונים בחסדי אחרים, או אם אנו חיים בציפייה לאירוע שקשה להתמודד איתו - יתכן שאז יתעורר הצורך להתיילד.

    התיילדות היא תבנית התנהגות אוניברסאלית. התיילדות היא מנגנון הגנה לגיטימי.

    אצל היוצר התיילדות יכולה להיות כלי ליצירה, וככלל היא יכולה לשמש כלי לשיפור הרווחה האישית.

    מה שמבדיל בין התיילדות ספונטנית ובלתי נשלטת, שעלולה לעכב את התפתחות היצירה, להתיילדות המקדמת רווחה אישית ויצירה, זו המודעות האישית לתופעה, ולצורות הביטוי שלה.

    התיילדות יכולה לעורר תבניות התנהגות מסוג של אב-טיפוס: התינוק, האומלל, התובעני, המסכנה, המתפנקת, הסובלת. אלה הם שמות אחדים מתוך מצבור גדול של כותרות לתבניות התנהגות טיפוסיות, שדווחו על ידי יוצרים במצבי מצוקה. כאמור, בחירת השם להתנהגויות אלה היא פעולה אישית של כל יוצר, והשמות מתפקדים כקוד פרטי, ובמקרים אחדים גם סודי.

    כיוצרים עלינו לתפוס התיילדות כתופעה חיובית, בכל מקרה שבו היא באה לידי ביטוי בשליטה עצמית, ובלי פגיעה בשלומו וברווחתו של הזולת. במילים אחרות: היוצר חייב להיות מודע להחלטתו להתיילד, ולקחת אחריות לביטויי ההתיילדות שלו.

    (לקריאה נוספת: "המעגל הפתוח" מאת אמיר אוריין, הוצאת ספרית פועלים, 1998)


     

    פרשת השבוע: אחרי מות קדושים (קטע)

    (הקטע הוא מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת קבוצתית ב"המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה) 

    29. אחרי מות: ויקרא ט"ז - י"ח

    "וידבר יהוה אל-משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני-יהוה וימותו".

    30. קדשים: ויקרא י"ט - כ'

    "וידבר יהוה אל-משה לאמֹר. דבר אל-כל-עדת בני-ישראל ואמרת אליהם, קדושים תהיו כי קדוש אני יהוה אלוהיכם".

    בפרשת שמיני מובא סיפור בניו של אהרן הכהן, נדב ואביהוא, שהקריבו "אש זרה", שלא הייתה לרוחו של האל, ואז יצאה אש מלפני האל ושרפה אותם. מיד לאחר מכן, "אחרי מות שני בני אהרן", נדרש אהרן להמשיך בפולחן. לא ידוע אם הייתה לו שהות להתאבל על בניו. יש להניח שכן. מפרשים אומרים שמשה, באופן אישי, ניחם את אהרן. לא במקרה התקנה הבאה שמתקן האל היא שאין להיכנס לקודש הקודשים שלו, אלא אם כן תחילה ממלא הכהן את המקום בקטורת שתחשיך אותו, שכביכול, פניה של האלוהות לא ייראו. כמובן שאין מדובר בפנים גשמיים של אל. אין לו גוף וגם לא דמות הגוף, אלא שזוהי דוגמא לריחוק שיש לקיים בין האדם לבין האל היהודי המונותיאיסטי, ליצירת אל מופשט מכל תו גשמי, כחלק מהמגמה להעצים את כוחו של האל הזה.

    שני שעירים מובאים אל המקדש. אחד מהם הוא שעיר החטאת, הנשחט במקדש יחד עם פר החטאת, ושרידי הגופות - "את עֹרֹתם ואת בשרם ואת-פירשם" - שולחים לשרפה אל מחוץ למחנה. השעיר השני הוא השעיר לעזאזל, המכפר על חטאי העם ונשלח למדבר. זמנו של הפולחן: "בחודש השביעי בעשור לחודש", כלומר, יום הכיפורים.

    יום הכיפורים מחייב לא רק את היהודי, אלא גם את "האזרח והגר הגר בתוככם",וזוהי "חוקת עולם". חוקה שתוקפה לא רק "לעולם" במובן של זמן-נצח, אלא חוקה המחייבת את העולם. היהודי עצמו מחויב, כמובן, במילוי כל מצוות יום הכיפור. אבל גם מי שהוא אזרח ואינו יהודי, וגם מי שהוא גר או תושב ארעי ואינו יהודי, מחויב ביום שבתון "וכל מלאכה לא תעשו".

    יום הכיפור מחייב את כל בני הדתות האחרות היושבים בארצו של היהודי. במילים אלו "חוקת עולם" מומחש עקרון הבחירה מכל העמים, כהיתר להתערבות באורח חייהם של בני דתות אחרות, או גם של כאלה שמגדירים את עצמם כחופשיים מדת. הדברים נכונים היו אז, בתקופה שבה מילאה הדת תפקיד מרכזי בתרבות, וגם היום, כאשר קיימות אלטרנטיבות לאורח החיים הדתי, גם עכשיו ניכרת נטייתו של המגזר הדתי-האורתודוכסי לכפות את אורח-חייו על אחרים. שלא כבנצרות, אין היהדות מעודדת המרת דתם של גויים, אבל היא מרשה לעצמה להתערב באורח חייהם, לפחות כל עוד הם נמצאים בתחום שיפוטה. השימוש בגוי של שבת הוא אחד מהגילויים של התערבות זו.

    נניח שכל העולם כולו ממירים את דתם ליהדות וכולם נעשים יהודים טובים. האם גם אז תהיה משמעות לרעיון הבחירה? הרעיון הזה הוא בעל תוקף, כל עוד מי שמגדיר את עצמו כנבחר, יכול להבחין בין עצמו כנבחר לבין אחרים שאינם נבחרים. כמובן שרעיון הבחירה הוא תעתוע אנושי, הזיית-גדלות של מי שנמצא במצוקה, או חש עצמו נחות ביחס לזולת. רעיון הבחירה יכול לספק לנבחר-בעיני-עצמו, פיצוי על חסר כלשהו, וזהו פיצוי לגיטימי, או כל עוד הוא מתקיים בתחום הנפש והרוח, ויוצא אל הפועל בסובלנות לזולת, במעשי צדקה וחסד. אבל אם הוא יוצא אל הפועל בפעולות התנשאות ודיכוי הזולת, רעיון הבחירה מתעוות מעיקרו.

    (אמיר אוריין, קטע מתוך "פרשת השבוע", תיאטרון החדר)


    "נמר בוער" - שרית פוקס

    כותרת משנה: מותו וחייו של נסים אלוני

    הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, פרוזה, 2008

    חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מפתיע, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות וגילויים חדשים. האם ייתכן שיצירתו של אלוני שואבת מהלם הקרב שחווה כחייל במלחמת העצמאות? שרית פוקס חודרת אל הנימים הדקים ביצירה של אלוני. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר.

    קטע מתוך הפרק החמישי: "אני מתגעגע אליו והוא מתגעגע אל עצמו"

    הברית הארוטית

    בילדותם המוקדמת התגלתה בנסים (אלוני) וביוסל (ברגנר) להיטות יצרית יוצאת דופן, משיכה למעשה הכשפים המסוכן של הסקס. יוסל הפעוט נכנס לתוך השמלה רבת השכבות של המשרתת החירשת-אילמת פאראשה והגיע עד ל"תפוח החצוי", כמו שקרא לזה. הוא המשיך לצייר את התפוח המפולח כל חייו. בוורשה, אחרי שחזר לגור בבית הוריו, הציץ בקביעות במשרתת שלהם שוכבת עם חייל מבעד למחיצה, בידיעת המשרתת הלוהטת.

    קו תחתונים בולט צד את עיניו של נסים והלהיט אותו. הבשר הגלוי גירה אותו עד ששנא את הנערות. "אבל אני אוהב את שאינו נקי," התוודה ביומן שלו. כשהלך פעם לפעולה בתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית גורש משם כי נעץ עיניים בירכיים של הבנות שבקעו ממכנסי התעמלות קצרים, בזמן שכולם הקשיבו למוזיקה קלאסית. "אתה גורם לא חברתי," אמרו לו. יוסל גורש ממחנה קיץ של ארגון ה"בונד" כי נתפס מציץ בבנות במקלחת. נסים כתב על זונות מנערותו, הן הילכו עליו קסם, הוא הציץ בהן והתיידד איתן בכל מקום בעולם שהיה בו, אבל מעולם לא נגע בהן. יוסל התפאר שהוא הולך לבורדלים, ולגלג על נסים שצריך את כל ה"שְפּיל", את כל המשחק הרומנטי עם ההצהרות "אני אוהב אותך", "אני רוצה שתתעלפי מעונג", והכול בשביל "דפיקה".

    לכבוד חברותם הרעננה צייר יוסל לנסים תפוח חצוי עם שני זירעונים, שהם כביכול עיניים, וכינה אותו בשם: "עין בעין עם נסים." שני גברים, שני זרעים, איבר מין נשי אחד, כמו זה התפוחי של המשרתת פאראשה. אולי כך מנציח יוסל את הברית הארוטית בין שני הגברים. "אנשים אומרים, שאני לא מצייר ארוטיקה: התפוח החצוי, זאת הארוטיקה שלי."

    כחבר בברית הזרע לבש יוסל מיני תחפושות פתייניות, למשל זו של אח רחמן. נשים שנשרו מסדר יומו הרגשי של נסים הגיעו אל הסטודיו שלו. הוא מקשיב, הוא מלטף, הוא אוהב, הוא שופע טוב לב אינסופי. יש והוא הוא חודר אל לב הפצע. יש ביניהן שזכו לשיקום כולל: מלגת לימודים להחלפת מקצוע (עבודה סוציאלית, מתמטיקה). קירות דירותיהן מלאו בציוריו. לעתים עשה להן חסד שלא ביקשו והתקשר אליהן בטלפון, מרחק צעדים אחדים מאוזנו של נסים, והזהיר: "עזבי אותו, הוא איש רע, הוא יפגע בך..." עם כניסת אישה חדשה לחי נסים התיידד איתה יוסל, דרוך לקראתה. אולי יציל אותה מאסון נפשי, אולי יתקרב אליה, אולי יתקרב אל נסים דרך כאבה.

    נסים מבהיר לנשים שמתאהבות ביוסל - חלקן היו מאהבותיו של נסים לפני כן - שיוסל לעולם לא יעזוב את אודרי. היא שפיותו. היא הנותנת לו כוח להתקיים, אומר יוסל לנשים שהתאהבו בו. היא הגויה שהלכה אחרי למדבר.

    "כולם זיינו את כולם," אמר לי יוסל פעם. הכאב נשכח לבסוף. המשורר ט.כרמי שהיה מסתער בחיוכו הילדותי המבויש על נשים, נחשד על ידי נסים ויוסל בכך שהיה עם אודרי. הם חשבו להעניש את החבר הלא מוזמן לברית הזרע. בשיכרונם לפתו פעם את צווארו, המשורר חרחר וזעק, הם נבהלו או התפכחו. מאז המקרה ניסו להפחית את כמות הקוניאק ששתו כדי לא להפוך לרוצחים.

    (המשך יבוא)


    מאיה הובני-שטיינמן: כריעת שמע 2

    לארון היו עיניים טובות

    ואני הייתי כנועת כוכבים

    היה לו אף כדורי

    וחיוך כרכרה כחלחלת

    אלפי אימהות ירדו איתי במדרגות

      אך אמי הביטה בחלון ונפנפה 

    ואני ידעתי שרק עיניה הכחולות

     יוכלו להרגיע את בטני המתקשה

    ומבטה ישחרר את בתי המתקשה

    לזרום לעבר החיים

    נשימותיי קשובות, קשובות

    שוב עינייך הטובעות

    עוד כמה זמן תבוא הצעקה? שאלתי את המתה

    היא רק ענתה מן המיטה

    בזמן שמעדנים יביטו בך מנשנשת תאנים

    מגלגלת יין צעיר, מחייכת למראת פירות

    בשלה.

    בלילה לקחתיך חמה, עם שק געגועי,

    לפתוח דלת

     בבית חולים בו את נגמרת

     עכשיו  עומדת, להתחיל אני

    בת.

    (מאיה הובני-שטיינמן)


     

    בס"ד

    מיכאלה למדן: כָּל עַצְמוֹתַי

    כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה אִשָּׁה

    כָּל עַצְמוֹתַי אוֹמְרוֹת אִשָּׁה

    אִשָּׁה

    מַה לָּךְ מִתְעַגֶּלֶת

    מַה לָּךְ מִסְתַּגֶּלֶת

    מַה לָּךְ מְרֻחֶמֶת

    מַה לָּךְ

    אַגְּנוֹת שְׂפָתַיִם

    רְחוֹבוֹתַיִךְ חִיּוּכִים זַכִּים

    חִכֵּךְ מַמְתַּקִּים

    עַצְמוֹתַיִךְ לֹבֶן בּוֹהֵק מַעֲמַקִּים

    שִׂפְתוֹתַיִךְ שְׁנֵי יְמוֹת חֹל חֲתוּמִים

    בִּשְנִי הַזָּהָב -

    אֲגַמַּיִךְ חֲלוֹמוֹת עַתִּיקִים

    צְלוּבִים בִּכְחֹל הָרֵאשִׁית

    כִּשְׁנֵי לוֹחֲמֵי חָכְמָה עַתִּיקִים,

    בִּרְכוֹתַיִךְ סְיָגֵי גְּבוּל מִתְפַּקְּעִים

    שׁוֹשַׁנַּיִךְ גְּנוּזִים

    עִתּוֹתַיִךְ גְּלוּיוֹת

    תְּלוּיוֹת, לִוְיוֹת חֵן, אַיָּלוֹת

    שְׁלוּחוֹת רְסָנִים

    מִתְנַכְּרוֹת לִפְתָּנִים

    אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי

    שֶׁהָיִיתִי

    אֲנִי

    לְבָנָה כְּמוֹ תְּהוֹם הֲרָרִים מֻשְׁלָגִים

    כִּי שְׁזָפַנִי הַיֹּשֶׁר

    וְהִשְׁלִיךְ

    אֶת נָשִׁיּוּתִי הַבּוֹהֶקֶת

    לְבארוֹת נִשְׁבָּרִים

    (מיכאלה למדן) 


    מולי ש' אנצ'ל: מִתְרוֹקֵן

    שִׁירָה זֶה לֹא הוֹרָאוֹת פְּתִיחָה בְּאֵשׁ

    צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס אֵלֶיהָ כְּמוֹ אֶל מִשְׁמֵשׁ

    מֻתָּר לְמַשֵּׁשׁ וּלְמַשֵּׁשׁ

    וְלִסְגֹּר אֶת הַבַּסְטָה

    בְּחָמֵשׁ אוֹ בְּשֵׁשׁ

    אֲפִלּוּ לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ

    אֵלּוּ לֹא הוֹרָאוֹת פְּתִיחָה בְּאֵשׁ

    (העברה: אורה אנצ'ל נחמה)


     

    וינסטון סמית: אם ארץ

    אם ארץ אוכלת יושביה,

    אינה מליצה נשגבת,

    ולא הזיית משורר,

    רכון על עיתון מוכתם,

    אם ארץ אוכלת יושביה,

    אינה תפילה מייבבת,

    ולא אתנן מוסרי,

    לחייל בעמדה מבוצרת,

    כי אז

    ארץ אוכלת יושביה,

    היא דם שפוך לבטלה,

    במצוות אדוניה.

    (וינסטון סמית)


     

    אמיר אוריין: איך עושים אספסוף

    קטע מתוך הקברט הסטירי של תיאטרון החדר "שם משתמש גנרל"

    כתיבה והגשה: אמיר אוריין, מאייה אלרון.

    (ציוד: פסנתר-קיר, שולחן קטן, קלסר, כוס, כפית, קפה נמס, מיץ פטל, קטשופ, מים מינרלים, 2 מיקרופונים)

    הקטע הוגש במסגרת "חלל 3" הערב האלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללים,

    מפיק ועורך: אבישי מתיה, אולם צוותא, 27.4.2009.

    שני מתכונים

    מתכון אחד.  איך עושים אספסוף?

    מגדלים בחושך על מצע של דיכוי,

    מאכילים בשנאה, משקים בפחד,

    מסמנים לו מטרה, ואומרים לו:

    אלו אויביך ישראל.

    מתכון שני. איך עושים דם ?

    היום יש בשוק מוצרים שונים של דם מוכנים לשימוש לבמה וְלִסרטים. הם נראים בדיוק כמו דם אדם, יעילים בשימוש, לא רעילים, ללא טעם לוואי ואפשר אפילו לבלוע אותם ללא חשש. אבל מה עושים כשאוזל המלאי של הדם התעשייתי הזה. אם כך, למקרה שתהיו זקוקים למעט דם והמקרר שלכם ריק, הרי לכם מתכון פשוט ויעיל לרגעים של נשנוש. כך מפיקים דם לְבָּמָה ולסרטים:
    לוקחים כוס זכוכית רגילה ומוזגים לתוכה מספר טיפות של מים...

    כפית נס קפה... זרזיף של מיץ פטל... שפריץ של קטשופ...

    אפשר לתבל בחזרת או בסחוג, לפי הטעם והעדה.

    מערבבים הכול יחד עד שמתקבל מרקם אחיד וחלק למשעי...

    מערבבים... והדם מוכן.

    אפשר להתיז, לרסס, לשפוך.

    איך עושים דם אדם:
    תשעה חודשים ברחם, 
    שלוש שנים בבית,
    ועוד שלוש שנים בגן הילדים,
    שש שנים בבית הספר היסודי,
    שנתיים בחטיבת הביניים,
    ארבע שנים בבית הספר התיכון,
    מגייסים לצבא, והדם מוכן. 

    אפשר להתיז, לרסס,  לשפוך.   


     

    מאייה אלרון: לא מאוחר עדיין

    קטע מתוך הקברט הסטירי של תיאטרון החדר "שם משתמש גנרל"

    כתיבה והגשה: אמיר אוריין, מאייה אלרון.

    (ציוד: פסנתר-קיר, שולחן קטן, קלסר, כוס, כפית, קפה נמס, מיץ פטל, קטשופ, מים מינרלים, 2 מיקרופונים)

    הקטע הוגש במסגרת "חלל 3" הערב האלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללים,

    מפיק ועורך: אבישי מתיה, אולם צוותא, 27.4.2009.

    ראיתי כבר את כל זה פעם

    הכול נשמע אותו דבר

    אבל אני תמיד מזדעזעת

    לא תופסת איך זה שוב אותו עבר

    על מה כל זה - אולי תסביר לי

    זה מעגל קסמים אכזר

    שבתוכו אנחנו כמו חיות פצועות

    מוטרפים, מסתובבים מוכי גורל

              כי זה לא נגמר, זה לא נגמר

    עוד יום עובד ואין מחר

    תגיד לי שלא מאוחר

    עדיין

    לא מאוחר

    זה לא משחק של גנרלים

    זה בני אדם, בשר ודם

    וסבל וייאוש וחלומות שבורים

    (אז) בוא נציל מהר את מה שעוד אפשר

              כי זה לא נגמר ולא ייגמר

    אם לא נרפה ואם לא נדבר

    לפני שכבר יהיה מדיי מאוחר....               

    עוד לא מאוחר... עדיין לא מאוחר...

    לא מאוחר עדיין

    לא מאוחר עדיין

    לא מאוחר

    עדיין לא 


    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    27.4.09

    ערב יום הזיכרון תשס"ט

    עקדת שרה

    וישכם אברהם בבוקר בשקט

    ושרה שומעת, ושרה שותקת

    הוא אורז תרמיל, בודק מאכלת

    ושרה רואה ואינה שואלת

    כמתה שרועה היא על יצועה

    שמורותיה עצומות, אך הכול רואה

    רואה  בכניסתו, רואה  בצאתו

    בלכתו אל הילד הנם את שנתו

    בנוגעו רכות בכתפו  של הילד

    והיא הכול מבינה ואינה שואלת

    שומעת מלמול הילד הקם

    שומעת דיבורם, שומעת צחוקם

    מתכווצת כולה, כעובר מתקפלת

    והיא הכול מבינה ואינה שואלת

    הוא מכין לילד פת בחלב

    רוכן וקושר לו שרוכי נעליו

    דמעה על לחיה הקמוטה מתגלגלת

    והיא שותקת, איננה שואלת

    שפתיה נעות אך לא נשמע קולה

    ואיה, בעלי, השה לעולה?

    אור חיוור, כנף האוהל מופשלת

    הם יוצאים לדרך, אבא וילד

    ידו של הבן בידו של האב

    עוד ניתן, ניתן לעצור עכשיו

    לרוץ אחריהם, בקול ובצרחה:

    זהו בני יחידי, זה בנך יחידך

    אשר אהבנו כנפשנו, אתה ואני

    אל תיקחהו, השאר לי את בני.

    אך רגליה כבדות, שפתיה אילמות

    בענן של אבק דמויותיהם נעלמות.

    רצוצה, מפוררת, שמי ערב שחורים

    מן האפלה בוקעים קולות החוזרים

    היא שומעת אך אינה מאמינה

    הנה אישהּ  והנה גם בנה 

    פורצת מכנף האוהל המופשלת

    כנמרה פצועה על גופו מתנפלת

    מחבקת, מנשקת, והיא כמשוגעת

    ממששת, בודקת, בכל איבר נוגעת

    "די אימא," הוא אומר, נרגן ומתוק

    "תפסיקי, אימא, אני לא תינוק"

    והיא לוחשת לאוזנו: "רק תזכור

    שאימא תמיד עליך תשמור"

    אל בעלה מבט אינה מישירה

    לו רק תוכל לעמוד בדיבורה.

    © נילי אושרוב

    כל המקאמות באתר של נינה: http://www.nina102.co.il/


    עד כאן קטעים בלבד מתוך האיגרת השבועית, 30.4.2009

    לקבלת האיגרת המלאה:   orian01@bezeqint.net   


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה