כותרות TheMarker >
    ';

    לראות ארגון ב"משקפיים" של אמא

    אני יועצת ארגונית, עם חיבה עזה לכתיבה... בת זוג ליעקב ואמא לשלושה. השילוב בין ההורות והחיים במשפחה למבט על המתרחש בתוך ארגונים מוביל אותי להרבה הרהורים על ההקבלות בין העולמות.

    מקווה לפתוח דרך הבלוג דיאלוג עם כמה שיותר מתעניינים, על תהליכים בתוך מקומות עבודה, לשתף בהתלבטויות ובהרהורים.

    איזה אומץ יש לך!

    11 תגובות   יום שישי , 3/8/07, 22:10

    אומרים לי שאני אמיצה. זה תמיד מפתיע אותי מחדש המשפט הזה. לא מרגישה אמיצה כל כך. בעיקר - כשיודעת שיש משהו שנכון בשבילי, אני עושה אותו. לוקח לי לפעמים הרבה זמן להחליט, אבל מרגע שהחלטתי - אני עושה.

    אני לא חושבת שלכל אחד או אחת ההחלטות פשוטות, וגם לי כמובן בדיעבד קל יותר לזהות בחירות נכונות שעשיתי. מנסה לשתף כדי לחזק את האמון הפנימי של כל אחת ואחד שקורא - קוראת, בעצמך.

     

    רוצה להקדיש את הפוסט לכמה חברות טובות ואהובות שמדברות איתי על הרצון לשנות, להתחיל מחדש, כבר  ה מ ו ן  זמן, אבל לא עושות. מוקדש גם לאלה שבתהליך השינוי...

    רוצה בעיקר לעודד לעשות. להעיז. לא לחכות. להאמין בעצמכן.

     

    טוב, קצת דוגמאות...

     

    סיפור ההתחברות של יעקב ושלי.  לפני 10 שנים, עבדתי כאחראית Relocation באינטל בקרית גת. בתפקיד הזה הייתי אחראית לשלוח מנהלים ועובדים עם משפחותיהם לשליחות בארה"ב. עבדתי עם עוד חברה כשחלקנו בינינו את העובדים לפי רשימת שמות הנוסעים. אני הייתי על A-K וליאן על L-Z, כך שמראש "רוזן" לא היה ברשימה שלי... אבל ליאן נסעה לחופש ובבדיקת הרשימות עלה יעקב רוזן. לא היה ברור אם הוא נוסע עם בת זוג או לא, אז התקשרתי לבדוק - יש לי אחריות ארגונית, לא? לא הכרנו, לא נפגשנו לא היה לי ממש מושג מי הוא או איך הוא נראה אפילו. התקשרתי ושאלתי אם יוכל לעזור לי לעדכן את הניירות כי לא ברור אם הוא נוסע עם בת זוג או לא. יעקב, ציניקן ידוע, ענה "אני נוסע בלי בת זוג, אבל אם אינטל רוצה לארגן לי בת זוג, אני אשמח"...

    לא היה צריך הרבה יותר מזה. התחילה שיחה קולחת, שנמשכה בשני הלילות שאח"כ, ואחרי 3 ימים הוא היה על המטוס. עוד לא נפגשנו פנים אל פנים. כשהוא הגיע לאריזונה, התקשר לעדכן שהוא שם. והשיחות המשיכו טרנסאטלנטית... אחרי חודשיים וחצי החלטנו שהגיע הזמן להבין מה קורה פה ונסעתי לבקר.

    אמרו לי "איזה אמיצה", "לא נורמלית", "מה תעשי שם אם לא תסתדרו"... נוסעת לדייט ראשון כשלא נפגשתם אפילו. אבל לי היה ברור שזה זה, שזה קשר טוב ונכון לי - לנו.

     

    ועוד סיפור - ההקמה של HRD. לפני שלוש שנים עוד עבדתי באינטל והתחלתי להרגיש שזה לא זה. סיפור ארוך, לא ניכנס אליו עכשיו, אבל התלבטתי מאד מה לעשות - לנסות להמשיך במקום המוכר, (עבדתי באותה נקודת זמן כבר יותר מ-8 שנים באינטל בקרית גת), בו הצלחתי הרבה שנים וידעתי מה נדרש ממני. חוץ מזה כמובן זה סוג של חממה/כלוב מזהב, כסף טוב, תנאים... אתם יודעים.

    אבל ידעתי כבר שזה לא זה. הייתי בהריון, והאמת - רציתי כבר לעזוב איפה שהוא באמצע ההריון. אבל החלטתי להמשיך לפחות עד סוף ההריון כדי שיהיה לי זמן מסודר לחשוב מה הלאה, ולכך הוקדשה חופשת הלידה. די מהר עם הלידה של איילי, נולד רעיון ההקמה של HRD, להיות עצמאית ולייעץ. אמרו לי אנשים - "אל תקפצי גבוה מדי, תקראי לעסק "מורית רוזן", ואז אם יצליח, תקראי לו "מורית רוזן יועצים" ותוסיפי עוד אנשים". אני הרגשתי מההתחלה שאנחנו הולכים על עסק לטווח רחוק, שיהיה גדול ויצמח, ונבנה שותפויות, ולכן נבחר השם HRD - יעוץ למשאבי אנוש ופתוח ארגוני (Human Resources Development),  שכל יועץ או יועצת שיצטרפו ירגישו שהם יכולים לקחת חלק בעסק שהוא גדול יותר מכולנו, לא רק מורית ועוד.

    בינתיים אנחנו שנתיים בעסק, והוא צומח ומתפתח כל יום, חלק מההתפתחות גם כאן בקפה, ומי שעוקב אחרינו רואה את השינויים והחידושים.

     

    גם כאן חזרו הטקסטים האלה "איזה אומץ", לפעמים מאנשים מנוסים וותיקים ממני בשוק ובתחום, מאחרים שאמרו שלא מעיזים לצאת לעצמאות, שזה מפחיד וכו'.

     

    לא תמיד ברור לי אם ה"איזה אומץ" הזה אומר - "הלוואי שלי היה גם אומץ לעשות את הצעד הזה" או "ממש לא מתאים לי להיות עצמאי/ת לא מבינ/ה למה הלכת על זה"... אני מבינה גם ש"איזה אומץ" זה סוג של פידבק שלפעמים הוא פרגון ולפעמים מגיע ממקומות אישיים של קושי או כאב, או כל רגש אחר... כולם כמובן לגיטימיים.

     

    סיימתי לכתוב את הפוסט העליתי אותו ואני חוזרת אליו שוב למחרת להתלבט אם אני נשמעת לעצמי או לאחרים כאילו זה פשוט, קל, אם אני יכולה כולם יכולים... מי שמכיר אותי יודע, שלא כתבתי את הפוסט בשביל לפרגן לעצמי או לאומץ שלי - אם זה באמת אומץ... כתבתי כדי לעודד אחרות וגם אחרים - להעיז, לנסות ולהיות אמיצים. 

     

    וגם - אני מוצאת את עצמי יותר ויותר בשיחות אישיות עם חברים וחברות (וכמובן אנשים לא מוכרים) שרוצים להתייעץ איך לעשות את הצעד, ולרבים מהם אני מצליחה לעזור. לפעמים בשיחה או בפגישה.

    חשבתי שיהיה נכון בשבילי להראות שההעזה היא לא משהו שאני רק שולחת אחרים לעשות אלא גם מנסה בעצמי...

     

    בתמונה דרך אגב: הסימן "אומץ" בסינית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/09 17:17:

      רק עכשיו ראיתי שאת באמת אמיצה - לא רק מתוך הממ"ד, אלא בכלל :-)

       

        29/9/07 21:58:

       

      צטט: simplicity 2007-09-29 11:57:44

      כוכב. קראתי את הפוסט לפני לא מעט זמן ולא הגבתי או כיכבתי אז עכשיו אני מתקנת.
      ראשית, סיפור ההיכרות שלך ושל יעקב נגע בי כל כך שגם כמה ימים (או אפילו שבועות) אחרי קריאת הפוסט הצלחתי לדקלם אותו כמעט בשלמותו - ואני לא נוהגת לשנן פוסטים להנאתי...
      בהחלט הצלחת לכתוב פוסט מעודד ומעצים ובו זמנית מלא ענווה. (אחד הנושאים הכי "חמים" פה בקפה לאחרונה). בינתיים, תמשיכי לפזר בעולם העזה :)

       

      המון תודה... מודה שהפתעת אותי עם דיקלום הפוסט...

      כל כך שמחה שהרגשת שהוא מעודד ומעצים,

      אין לך מושג כמה זה חשוב לי.

      המון תודה ושוב - יומולדת שמח!!

      מורית

        29/9/07 11:57:
      כוכב. קראתי את הפוסט לפני לא מעט זמן ולא הגבתי או כיכבתי אז עכשיו אני מתקנת.
      ראשית, סיפור ההיכרות שלך ושל יעקב נגע בי כל כך שגם כמה ימים (או אפילו שבועות) אחרי קריאת הפוסט הצלחתי לדקלם אותו כמעט בשלמותו - ואני לא נוהגת לשנן פוסטים להנאתי...
      בהחלט הצלחת לכתוב פוסט מעודד ומעצים ובו זמנית מלא ענווה. (אחד הנושאים הכי "חמים" פה בקפה לאחרונה). בינתיים, תמשיכי לפזר בעולם העזה :)
        18/9/07 19:31:

       

      צטט: אביב דרור 2007-09-17 15:25:38

      איזה אומץ :)

       

      ובאמת סיפור היכרות מיוחד מאוד.

       

      כשהייתי בצבא הייתה לנו ססמא: "רק המעז מנצח".

      וכנראה שבאמת תעוזה היא המקור (או הבסיס) של ההצלחה.

      ואפשר בהחלט להגיד שזכית :)

       

      שתהיה שנה מדהימה, ומלאה בתעוזות והצלחות!

      אביב

      הי אביב,

      אכן זכיתי בגדול... :)

       

      שנה נהדרת גם לך, של עשייה והצלחה,

      רק בריאות ואושר

      מורית

        17/9/07 15:25:

      איזה אומץ :)

       

      ובאמת סיפור היכרות מיוחד מאוד.

       

      כשהייתי בצבא הייתה לנו ססמא: "רק המעז מנצח".

      וכנראה שבאמת תעוזה היא המקור (או הבסיס) של ההצלחה.

      ואפשר בהחלט להגיד שזכית :)

       

      שתהיה שנה מדהימה, ומלאה בתעוזות והצלחות!

      אביב

        14/9/07 23:49:

       

      צטט: מים רבים 2007-09-14 12:15:38

      האומץ שלך בא בעיקר מהידיעה שיש לך את היכולות וזה הופך את נקודת המבט להרבה יותר ברורה.

      התחלת בעסק ממקום של הצלחה ולכן היו לך את היכולות למשוך קדימה ...

      אשרייך,

      אבל את באמת אמיצה (פה תבוא קריצה).

       

      "התחלת בעסק ממקום של הצלחה"

      בהזדמנות אולי אני אכתוב פוסט על כל הקשיים והכשלונות שהיו בדרך.

      האמונה ביכולות היא חלק מהתהליך. רצון וכוח למשוך קדימה גם...

      ותודה... מוזר לי תמיד עניין האומץ הזה... כשמתרגלים להעיז זה כבר לא מרגיש ייחודי/שונה. שווה לתרגל לדעתי כדי להתרגל... קורץ

       

      מקווה שהיומולדת שלך וראש השנה יביאו לך שמחה ואומץ והתחלות חדשות ורק טוב.

      מורית

        14/9/07 12:15:

      האומץ שלך בא בעיקר מהידיעה שיש לך את היכולות וזה הופך את נקודת המבט להרבה יותר ברורה.

      התחלת בעסק ממקום של הצלחה ולכן היו לך את היכולות למשוך קדימה ...

      אשרייך,

      אבל את באמת אמיצה (פה תבוא קריצה).

        4/8/07 21:14:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-08-04 14:57:23

      באמת אומץ, גם יעקב, גם העסק ויותר מכל - העסק עם יעקב. זה נראה לי הכי אמיץ, גם במובן השני של הביטוי, של מה חשבתם לעצמכם שהחלטתם להקים עסק ולעבוד בו יחד.

      ובעיני, בעבודה שלנו, אומץ, תעוזה, הם אחד האלמנטים הכי חשובים. גם אנחנו צריכים להעיז, וגם לעזור למנהלים ולארגונים להעיז.

       

      הי כנרת,

      האמת שזו גם הערה/שאלה שאנחנו שומעים הרבה, מה זה אומר להיות ביחד בעסק "זוגי". שמענו גם לא מעט את "מה חשבתם לעצמכם", אפילו אחד המנהלים שאני עובדת איתם שאל אותי את זה השבוע... בד"כ זה לא קורה, "רוצה לשאול אותך שאלה אישית" וכו'...

      מה אגיד - אני לא מצליחה לדמיין להרים עסק עצמאי שלי - שלנו, בלי יעקב... זה היה נכון גם כשהוא עבד במשרה מלאה ב HP וכל לילה ישב איתי לתוך השעות הקטנות לחשוב איך לבנות את עצמנו קדימה, וכמובן היום כשהוא איתי וחלק בלתי נפרד מהעשייה.

       

      מאד אהבתי את החיבור שעשית לתפקיד הייעוצי. לפעמים מפחיד אותי להעיז ולעזור למנהלים להעיז, אבל אין ספק שכשעוזרים והמנהלים לוקחים את עצמם, את הצוותים שלהם והארגון כולו - קדימה, זה מדהים, והרגשה של לעשות את הדבר הכי נכון.

       

        4/8/07 14:57:

      באמת אומץ, גם יעקב, גם העסק ויותר מכל - העסק עם יעקב. זה נראה לי הכי אמיץ, גם במובן השני של הביטוי, של מה חשבתם לעצמכם שהחלטתם להקים עסק ולעבוד בו יחד.

       

      ובעיני, בעבודה שלנו, אומץ, תעוזה, הם אחד האלמנטים הכי חשובים. גם אנחנו צריכים להעיז, וגם לעזור למנהלים ולארגונים להעיז.

       

       

        3/8/07 22:34:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-08-03 22:21:14

      ה"איזה אומץ" - לפעמים הוא מסיבה אחת ולפעמים מאחרת, לא לכולם מתאים לעשות צעדים נועזים שכאלה, לפעמים גם לא לכאלה שנורא רוצים. והאומץ הזה משתלם בסופו של דבר, מי שלא מעיז לעולם לא יגיע למקומות רחוקים, שווה לעשות את זה למרות הפרפרים בבטן והחשש הטבעי לצד ההתרגשות העצומה, שווה לנסות כדי להצליח.

      ולפעמים האומץ הזה נראה לך טריוויאלי - כי את כבר רגילה ולך זה נראה טבעי (ובעיקר כי כבר עברת את זה), אבל לאחרים מהצד זה נראה צעד ענק ומפחיד.

       

      וכל הכבוד מורית, בהחלט יש לך אומץ (בעיקר הסיפור עם יעקב - מדהים). 

       

      הי ליזה,

      מסכימה כמובן שזה לא מתאים לכל אחד - הבחירות שאני עשיתי בטח שלא מתאימות לכל אחד, גם לא לכל אלה שנורא רוצים... מסכימה.

      ניסיתי באמת לשתף כדי לחזק משהו מההעזה שכתבת עליה. לנסות כדי להצליח.

      וזה נראה לי הכי לא טריוויאלי שבעולם. אבל מתה למצוא את הדרך לעזור לאותן חברות שהקדשתי להן את הפוסט, וגם לאחרים - למצוא את הכוח הפנימי שאני יודעת שיש להן, ולעשות את השינוי שהן כל כך מחכות לו.

      ותודה. אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך על הבחירות השונות והאומץ הגדול שלך בבחירת עבודה או בזוגיות/בדייטים ובכלל ... כייף לי לקבל תגובה שלך כאן (וחוץ מזה שיעקב גם עזר לחיבור שלנו כאן בקפה... )

        3/8/07 22:21:

      ה"איזה אומץ" - לפעמים הוא מסיבה אחת ולפעמים מאחרת, לא לכולם מתאים לעשות צעדים נועזים שכאלה, לפעמים גם לא לכאלה שנורא רוצים. והאומץ הזה משתלם בסופו של דבר, מי שלא מעיז לעולם לא יגיע למקומות רחוקים, שווה לעשות את זה למרות הפרפרים בבטן והחשש הטבעי לצד ההתרגשות העצומה, שווה לנסות כדי להצליח.

      ולפעמים האומץ הזה נראה לך טריוויאלי - כי את כבר רגילה ולך זה נראה טבעי (ובעיקר כי כבר עברת את זה), אבל לאחרים מהצד זה נראה צעד ענק ומפחיד.

       

      וכל הכבוד מורית, בהחלט יש לך אומץ (בעיקר הסיפור עם יעקב - מדהים). 

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מורית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין