ברקים. בנות עשרה צוחקות חידה. עוד ברק. מן הסתם ירד גשם. גשם טוב הלב ישטוף אל עצב אדמה. אדמה אל מפגש רגלים זורמת, מערבלת כדורים מוכיים במסלולים רכים אל הסרעפת. אור שקט
שעשוע הצחוק יפה לבריאות, מפלט העצב בבדיחות הדעת. סקוטי, יהודי וערבי מתים להצחיק. כדור הצחוק הלוהט מתפקע בוריד השער, מִכּבד משועשע יש תקוה להמשך. ילד שלי מתק צחוק מדבק. סקוטי, ערבי, יהודי הולכים לישון.
רווח קרום דק, עמעום קולות, משהו כאן יכול. פרפור מנסה את עצמו בתחתית בטן,בִּוריד צוואר, ברווח שבין ירכיים. רצ-רצון קט-קטון מתוקון לזעקה. מול קיר שקוף אור קור חום לא מגע, מלך ללא ממלכה. ספירלת הקשר כיוון מחליפה, משנה מרחב זוִיות. מֹח ער מכוון הזיות מערבל, מסדר, מבלבל. הזיהוי ההזוי משתבלל הופך נקודה זוהרת, מתכסה בשמיכת חלום חולם נקודה בוערת.
|