כבר בערך שנה שאנחנו שכנים,עברתי לפני שנה,לבניין מולך,ולדירה מולך,החלונות שלנו בדיוק אחד מול השני אני יכול לראות את הסלון שלך ואת חדר השינה שלך,מעולם לא דיברנו,אני חושב שהחלפנו שלום,שלום כמה פעמים,אבל אף פעם לא יותר מזה,לא שלא רציתי,רציתי מאוד,אבל את תמיד נראית מאוד מאוד ממהרת. אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך,זה היה כמה ימים אחרי שעברתי,זה היה בערך 8 בבוקר באמצע יוני,היית לבושה בגינס וגופיה לבנה,מגפיים חומים,בלי שום תכשיט,בלי איפור,שיער פזור,הרגשתי כאילו הכל זז בהילוך איטי, הרגשתי שאני לא מסוגל לנשום,שהלב שלי נעצר,ובאותה שנייה ידעתי,ידעתי שחיכיתי לרגע הזה כל החיים שלי. עברה כבר שנה ועדיין לא מצאתי את ההזדמנות לדבר איתך,או שלא מצאתי את האומץ,לא בטוח למה,משהו תמיד עוצר אותי,איזשהו פחד שלא תרצי לדבר איתי,חשבתי להוריד את הזבל כשאת יוצאת עם הכלב,או אפילו לקנות כלב רק כדי שניפגש למטה בגינה,רעיון מטופש,חשבתי לשלוח פרחים או שוקולד,אבל בטח לא תביני ממי זה וגם אם תביני בטח תחשבי "הוא מטורף”. אני מסתכל עליך המון מהחלון,מסתכל עליך כשאת בבית,רואה טלוויזיה,ישנה,מנקה,יש לך הרגל חמוד לשים מוסיקה ולנקות את הבית תוך כדי ריקוד , יוצאת וחוזרת לעבודה , לבלות,כשאת יוצאת עם הכלב לטייל בגינה. את צוחקת הרבה,יש לך חיוך מדהים,חיוך כזה שבא מבפנים ומאיר את כל הפנים,חיוך כזה שגורם לכולם לחייך ביחד איתך,אפילו אםהם לא יודעים למה בדיוק. אבל העיניים,העיניים שלך תמיד עצובות,תמיד מסתתר שם איזה צל שחור,כאב,ייאוש ואפילו פחד,אומרים שהעיניים אלו החלונות לנשמה,מה מסתתר שם אצלך בנשמה,מה פגע בך בצורה כזאת שזה לא מרפה. כבר שבוע שאת לא ישנה טוב בלילה,אני רואה אותך מתעוררת בלילה,כל לילה בסביבות 3-4 ולא נרדמת עד הבוקר,לפעמים את עושה אמבטיה,ולפעמים מציירת,לפעמים יושבת על אדן החלון ובוהה במשך שעות,כאילו מחכה,מחכה למישהו שיחזור,ככה זה נמשך כבר שבוע. אתמול בלילה התעוררת ב4,שתית יין,אח"כ ציירת,ציירת ועברי לידר התנגן ברקע,אח"כ שיחקת עם הכלב,ואז עשית אמבטיה ארוכה,החלטתי שזהו זה,אני ניגש אליך עכשיו,לא איכפת לי מה השעה,או איך תגיבי,אם צריך אני שובר את הדלת,לא אכפת לי,אני ניגש ומחבק אותך,מחבק אותך ואומר לך שאני פה,את לא לבד,אני ביחד איתך כבר שנה,צוחק איתך,שמח איתך,כואב איתך,בוכה איתך,רוצה לסלק את הכאב והעצב בעיניים שלך,רוצה לראות אותך מאושרת,רוצה לעשות אותך מאושרת. 8 בבוקר את יוצאת לעבודה,ואני עדיין יושב על החלון וחולם,עוד לילה,עוד לילה עבר ולא אמרתי כלום,מעניין עוד כמה לילות כאלו יעברו... |