את בהחלט אחת הנשים הכי רגישות

הכי עוצמתיות

הכי חכמות

הכי יפות

הכי אמיצות

למרות, ואולי בגלל

ואני, אוהבת אותך

איתך , אני, איתך

תהיי חזקה

תמיד קדימה

תסתכלי

תחייכי

למרות הכל

ובגלל הכל

אין מילים

משתתף בצערך, כאבך וסבלך

הזכרונות - כולם שלך הם

קחי איתך את הכח והעוצמה

הזכרונות לא יעלמו,

כך גם לא תעלם האהבה

משהו מת בך, דברים חדשים יוולדו

טובים יותר, שמחים יותר

אן מילים

עוצמתי

ליבי איתך

שרי

*

זה הזמן לסלוח לוותר לשכוח........

אומנם הצלקות נשארות וקשה לשכוח

מחבקת אותך חיבוק דב

( לצערי אני גם אבדתי את אבי בגיל צעיר)

וכמובן חזרתי לככב!

:)

עלב קואב. בא לי לחטוב לח בִּסְפַת סטארים.

כי זה מה שאת!

זה הטקסט הקשה ביותר שקראתי לאחרונה

צריך הרבה כוח פנימי כדי להוציא החוצה...

תהיי חזקה...

חלפו שנתיים מאז אבא הלך

חלפו חודשיים מאז כתבת עליו פה לאחרונה

ואני חושב על מה שכתבת וכותבת ותכתבי גם בעתיד

והכתיבה משחררת

והמועקה יוצאת החוצה

שנתיים זה מעט עבור עיכול

ואני על סיבות פעוטות מכך עוד לכוד

הרבה מעבר לכך

אבל לך, יש את זה

ואוהבים אותך

כולם

מתנצלת שבאתי מאוחר לבכות איתך

חיבוק ומלאןתלפם נשיקות רטובות מדמעות

 התרגשתי מאד לקרוא את הדברים הכואבים על אביך ז'ל,

מאחלת לך בכל ליבי ללכת עם חייך הלאה באהבה וסליחה,לצעוד עם החלומות ולהגשים.

השירה שלך, יש בה המון כח  ויופי והרגש שאת מביעה דרכה יעזרו לך עוד יותר

להרים ראש....לאהוב את עצמך תמיד....

מאד עצוב.

אני מאמין שכמעט על כל דבר אפשר לסלוח לאבא או אמא. רק אם באמת הכל הכל היה רע  ובאופן קיצוני ולא היה שום דבר טוב או חס וחלילה פגיעה מינית- אלו שני הדברים היחידים שאי אפשר לסלוח. בכל מקרה אחר ניתן להתמקד במה שהיה טוב ו/או למצוא "נסיבות מקלות".

ושווה לעשות את זה לטובתנו אנו ולא למען ההורה.

וואו, את אמיצה

צריך המון אומץ להחשף ככה ועוד יותר להרשות לעצמך להרגיש ככה, את מדהימה!

אינני מכירה אותך, אבל ממה שאני מצליחה לקלוט כאן מדובר כאן באישה מיוחדת במינה!

ויש לי אפילו תחושה שאת יודעת לחייך ולראות את חצי הכוס המלאה, גם אני התייתמתי מאבי לפני כתשעה חודשים ומבינה את המלחמה הפנימית הזו עם הטוב והרע...שהיה בו... שולחת לך חיבוק ענק!!! הורים לא בוחרים, אבל איך לחיות את חיינו אנו בוחרים מאחלת לך שרק תחייכי.

שאר כוח יקירתי

הסליחה  זה  התרופה  הכי  טובה!!!!

לפני שנה נפטרה אימי, גם היא צעירה במותה(58)

הפוסט שלך פשוט מתאר את מה שאני מרגישה, (את מוזמנת לקורא את הפוסטים שלי עליה)

את כל מה שכבר לא נוכל לתקן, את העצב הנורא באובדן הזה, את הידיעה שהיא רחוקה מלהיות האמא המושלמת (וגם זה בלשון המעטה) ומצד שני את האהבה הלא מוסברת הזו להורה שעל אף כל הכאב שהוא גורם לך לעבור בחייו ובחייך עדין אי אפשר להתעלם ממנה ולהעלים אותה כשהוא איננו עוד.

תודה...

כל מה שעברת איתו, עם שאר המשפחה, כם כל מה שקרה בחייך, עיצבו אותך למה שאת היום.

אני בטוחה שהיו רגעי שבירה לא מעטים בדרך, רגעים של כעס, של תסכול, והרבה דמעות ועצב ריצפו את דרכך.

אבל אני יודעת שהיו גם רגעי צחוק ואהבה.

ויהיו עוד.

יהיו עוד.

-ואם אוכל לקחת בזה ולו חלק קטן - די לי. אני אוהבת אותך-

אבדה שאני לא יכול לחשוב איך היתה משפיעה עלי...

חיבוק גדול ממני...