כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    איך הרס האינטרנט את הקריאה

    62 תגובות   יום חמישי, 30/4/09, 00:39

     

    משהו השתבש. אנחנו כבר לא קוראים כדי ללמוד. אנחנו לא באמת באים ללמוד מהטקסט; אנחנו באים ללמד אותו. מה הוא חושב שהוא יודע, הטקסט החצוף הזה? הרי אנחנו כבר יודעים הכל.

     

    כי יש לנו אינטרנט. ואת מה שאנחנו לא יודעים - נמצא באינטרנט, לא?

     

    כאן הבעיה. האינטרנט הרס את היכולת לקרוא. כמותו חסרת-התקדים של המידע בעידן האינטרנט חייבה אותנו לאמץ קריאה מסוג חדש. אנחנו סורקים את הטקסט במהירות, מפרקים אותו ונוטלים את הבזקי-המשפטים וקרעי-הפסקאות שמחזקים את תפיסותינו הקודמות; אנו זונחים כל מידע שנראה בלתי רלוונטי; ואנחנו מרחיבים את ההתעלמות הזו לכל מה שאינו מוצא חן בעינינו או שאינו מובן לנו, עד שנשארות רק פיסות הטקסט שאינן מאתגרות אותנו; שאינן מלמדות אותנו דבר.

     

    והעולם הווירטואלי מעודד אותנו לכך. אין בו היררכיה של ידע; הוא אינו מתגמל ידע, למידה מתמשכת ומתודולוגיה ביקורתית – אותם כלים יקרים מפז, שיאפשרו ויכוח בעל-ערך.

     

    תמיד רצה האדם להבין מהר והכל. עוד מהמאה ה-16 הביא הדפוס לתפוצתו הבלתי-נדלית של המידע, אבל בעידן האינטרנט נכזבה סופית כל תקווה "להספיק" ולו פסיק ממאגר הידע האנושי הזמין. כך נולדה קריאת הסריקה, שהיא הסכנה הגדולה ביותר להשכלה ולמתנותיה היקרות ביותר: היכולת ללמוד, להתפתח, להשתנות, להפנים תובנות מקוריות, תפיסות עולם שונות, תרבויות חדשות.

     

    לקריאה נוספת:

     

    על המורכבות שבהנגשת הידע לרשת.

    האם גוגל הופך אותנו לטיפשים? 

    האם הרשת הופכת אותנו לטיפשים יותר? 

    השפעת האינטרנט על מהירות הקריאה ואיכותה.

    נעמה שפי על המרחב המדומיין שיוצר הכתב.

    "הפלישה של גוגל לתרבות מדאיגה".

     

    על ההתמכרות לאינטרנט כתחילתה של מחלת נפש.

     

     

    The influence of reading speed and line length on the effectiveness of reading from screen 

     

    Facebook and Bebo risk 'infantilising' the human mind 

     

      "המורה" של פרנק מק'קורט

    "אסכולה ישנה" של טוביאס וולף

     

    ואולי טעיתי:

    ארנה קזין על הפריסה החדשה של המידע: בלוגים כמקור מידע אלטרנטיבי.

    קורינה הסופרת על השפעת הבלוגוספירה על הפוליטיקה.

    פרופ' שיזף רפאלי מסביר לי בסבלנות איפה אני טועה.

    האינטרנט עושה אותנו טיפשים? להיפך.

    ובכל זאת, האינטרנט חוסם חשיבה מסוג חיוני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/10 14:16:

      צטט: אורית-ב 2010-08-08 13:36:16

      יקירי,
      בסריקה מהירה דגתי את טוביאס וולף, אסכולה ישנה. יאמי-יאמי. לא בטוחה שאני מבינה איך זה קשור (הסבר לי!) אבל בטוחה ששווה.

      וברצינות: סורקים - מספיקים יותר. גם כמות היא איכות, לא?

      אבל את הפוסטים שלך מבטיחה לקרוא ממש.

      נ.ב. חזרתי.

       

      היי אורית יקירתי,

      כמות היא לא איכות. לפעמים היא ההיפך מאיכות. אני עובד על פוסט חדש בנושא.

      נ. ב. שמח שחזרת. מאד.

        8/8/10 13:36:
      יקירי,
      בסריקה מהירה דגתי את טוביאס וולף, אסכולה ישנה. יאמי-יאמי. לא בטוחה שאני מבינה איך זה קשור (הסבר לי!) אבל בטוחה ששווה.

      וברצינות: סורקים - מספיקים יותר. גם כמות היא איכות, לא?

      אבל את הפוסטים שלך מבטיחה לקרוא ממש.

      נ.ב. חזרתי.
        7/1/10 18:23:

      בדיוק אתמול שוחחתי על התופעה המצערת עם חבר העוסק בתחום וניסיתי להסביר לו מדוע אני מתעקשת לקרוא ספרים ומאמרים בפרינט ולא באופן מקוון. אכן נקודה למחשבה.
        7/1/10 17:11:

      נכון. כואב. עצוב.

      אני מגיבה רק כדי לשמור אצלי  את הטקסט שלך עם כל ההפניות, להזדמנות שארגיש שאני מסוגלת לקרוא טקסט ארוך מ-20 שורות.

       

        4/1/10 23:08:

      מעולה.

      תודה.

        18/6/09 12:57:


      אם מישהו כל כך חסר כבוד כלפי הטקסט שלו עד כי הוא אינו עושה לו הגהה לפני פרסום - שלא לדבר על מתן הטקסט לביקורת לפני פרסום - למה שאני אדרש להפגין כבוד לטקסט הזה?

       

      פעם, כשהיית קורא דבר-מה, ידעת שלפני שזה הגיע אליך עבר על זה לפחות זוג עיניים נוסף. כללי ההתנהלות המרחב הציבורי דורשים זאת, אם לא מחייבים זאת. בעיתון זה קורה, ברוב המקרים. גם בהוצאות לאור, ברוב המקרים (אם כי "הינואיזם", בהוצאת ידיעות אחרונות, עוד זכור לי בצמרמורת). בעידן האינטרנט זה לא קורה.

       

      (וזה מקרה "הינואיזם:

      בחנות יוקרתית, בהוצאה יוקרתית (ידיעות אחרונות, כן, כן), אני רואה את הספר:

      "הינואיזם".

      ?????

      אני מפלבל בעיני, מוחי מתגלגל כאוגר בגלגלו, ואז אני מבין:

      הינדואיזם.

      וזה לא בפנים. זה על הכריכה!!!!! באותיות של קידוש לבנה!!!

      כריכה קשה, נוצצת.

      אבל לקרוא הם לא יודעים, בהוצאת "ידיעות".

       

      כשהפניתי את תשומת לבם של המוכרים והמנהלים בחנות לכך שהם מוכרים ספר כזה, שכותרתו מעליבה כל מה שנושם בסמוך (כולל קרדיות האבק), הם אמרו לי שאני הראשון שראה את זה, ושזה ספר שכבר שוכב שם מלא זמן.

      נו, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו עורכי הלשון? למה מי שם עלינו?)

        30/5/09 17:48:

      בעיני הבעיה האמיתית עם גוגל היא שהרשת היא לא עוד רשת עם מנוע-חיפוש, אלא קרב היום בו גוגל יהיה מנוע-חיפוש שיש לו רשת.

       

      הרבה אתרים שמטרתם שיווקית מתייעצים היום עם מומחי-תוכן לענייני-גוגל, כי התכנים צריכים לעבור התאמה כך שקל יהיה יותר למצוא אותם בגוגל.  שימו לב: "התכנים צריכים להיות מותאמים לגוגל", ולא - "גוגל צריך להשתכלל כך שיוכל להבין גם תכנים מורכבים יותר ולהעלות בחכתו את התוצאות הרלוונטיות".  היו םמרוכזים הרבה מאוד משאבים של בוני אתרים, מפתחים ויועצי תוכן בפיענוח הקוד המשתנה-תדיר של החיפוש בגוגל, כך שיוכלו להתאים את התכנים אליו.  זו בעיני ההידרדרות האמיתית.  מי שצריך לעושת את המאמץ הוא מנוע-החיפוש - להמשיך ולשכלל את יכולותיו לקרוא תכנים, לא רק בהסתמך על מילות מפתח ותוצאות חיפוש, אלא גם על משפטים מורכבים.  כמו שאנשים עושים בעצם.

       

      אבל מה שקורה בעצם הוא, שבמקום שהמכונה תמשיך להשתכלל כדי להידמות לאדם, אנחנו מוכנים לרדד את התכנים שלנו כדי שהם יתאימו למכונה. 

       כך למשל אתרים שיש בהם פוטנציאל לתוכן איכותי, מרדדים את הכתיבה בם בהתאם כדי שיוכלו גם לקדם את האינטרסים השיווקיים שלהם ולעלות בעמוד הראשון בתוצאות החיפוש. יוצא שתוכן שיווקי ותוכן איכותי הם כמעט סתירה, וחבל - כי אז המידור ברשת הולך וגדל, וההפרדה בין מכירה לתוכן מתעצמת.  ואז קורה שכאשר אנחנו מחפשים תכנים, אנחנו נתקלים בשיווק - לא דבר רע כשלעצמו, אבל אם השיווק מכיל תוכן מפוקפק, ורק עליו אנחנו מסתמכים, הרי שבהכרח החשיב הופכת רדודה יותר, הציפיות שלנו מתוכן יורדות, והיכולת שלנו לזהות תוכן רלוונטי ואיכותי פוחתת מאוד.

       

      מעטים האנשים ששמים לב, שלא כל דבר אפשר באמת למצוא באמצעות גוגל. 

      למשל: גוגל לא יכול לעשות חיפוש עצמאי באתרי-תוכן שכדי לגשת אליהם צריך סיסמא (למשל, סקצית המאמרים של אתרים רבים של אוניברסיטאות ומכללות, בעיקר בחו"ל). 

      הסתמכות בלעדית על חיפוש באמצעות גוגל גורמת לכך שנמנעת מרוב האנשים גישה לתכנים שהם איכותיים ומהימנים (קצת יותר מויקיפדיה, בכל אופן).

      יש היום אנשים מוכשרים וחכמים שאשכרה מעבירים קורסים בחיפושתכנים באינטרנט ללא שימוש בגוגל, או באמצעות שימוש מתוכחם ומקיף יותר.  רוב האנשים לא מגיעים לעמוד 5, למשל, בחיפוש - למרות שיש מקרים שדווקא שם מתחבאות תוצאות לא-פחות רלוונטיות ואפילו מעוררות-השראה.

       

      אני קוראת לכולם למרוד נגד מונופול גוגל.  כשאתם עורכים חיפוש, בדקו קודם טוב שאתם לא מחוברים לג'ימייל: כי האח הגדול של גוגל עוקב אחרי הרגלי החיפוש שלכם ומשווק לכם את התכנים ה"מתאימים" לדעתו.  אל תערכו את התכתובות החשובות שלכם בג'ימייל, אל תשמרו את התכנים שלכם רק בגוגל-דוקיומנטס.  פזרו את הביצים בכמה שיותר סלים, אפילו שזה פחות נוח להתנהל עם הסיסמאות.  אם יש לכם אתר תוכן, אל תשברו את השורות רק כדי להקל לגוגל על הקריאה.  כתבו באמת, כמו שהייתם רוצים לקרוא, כמו שהייתם מפרסמים את זה בעיתון או בספר, כמו שהייתם מגישים למרצה.  שימו קבצי PDF באתר, הכבידו בסיסמאות.  יחד, נאלץ את גוגל להתפתח לפי צרכינו, ולא נרדד את עצמינו לפי צרכיו!

      צטט: איל נבו 2009-05-04 16:32:08

      זה ידוע שמאוננים כפייתיים מאבדים עניין בסקס. האם זה טרנד שצריך לטפח?

       

       


      אני חושבת שאתה טועה.

       

      אני חושבת שמאוננים קטנים ששוכחים מי ולמה  ונעשים מאוננים עוד יותר קטנים הם אלה שמאבדים את העניין בסקס.

       

      אלא אם כן אתה מדבר על זן נדיר שממש עושים עם אחרים ומרוב שעושים אין להם פשוט זמן לאונן.

       

      אני אף פעם לא הבנתי אותם אנשים עסוקים וחשובים שאומרים שאין להם זמן.

       


      איך שנמאס מאותו קודש קודשים המייחסים לאותה קריאה.

       

      רוב ספרי הקריאה הם בעלי תוכן רדוד ואתה נותר בסופם עם יתרון אחד בלבד, שרפת זמן והתקרבת למוות עם קצת פחות סבל.

       

      הופסי יתרון עיקרי שכחתי, שיקרת לעצמך ולאחרים שעסקת בעניין תרבותי.

       

      ואני עדיין לא מוצאת מה יותר תרבותי, לקרוא את אחד מספרי השורה הראשונה בפופולריות (כולל רודף העפיפיון ושות') או לצפות באח הגדול.

       

      כן, כן, זה מודרניות דה שמאטע זה לדרג ספרי קריאה לפי איכות.

       

        4/5/09 17:25:

      צטט: איל נבו 2009-05-04 16:34:39

      צטט: קמליות 2009-05-04 14:39:27

      נפיצות מדיום חדש יחסית, שמו E-BOOKS, שמספקת לך את כל הקלאסיקה העולמית חינם אין כסף, (חפש את פרויקט גוטנברג), מאפשרת עיון בכל הקלאסיקה הספרותית-מדעית, חינם בלי לשלם אגורה שחוקה.

       חוץ מזה שזה לא חדש לא חינם ולא מכיל את כל הקלאסיקה, את צודקת.

       

       

      אתה יודע איזה תסכול זה לחפש - ולמצוא - ספר ב-E-Books, בעיקר ב-Google Books ולפעמים בפרוייקט גוטנברג ואז לראות ש:

      1

      אין לך נפח אכסון או רוחב פס מתאים

      2

      או שרוב הספר לא ניתן לצפייה בכלל? בגלל זכויות יוצרים?

       

      אבל אין תלונות. טוב, אולי קצת.

        4/5/09 16:34:

      צטט: קמליות 2009-05-04 14:39:27

      נפיצות מדיום חדש יחסית, שמו E-BOOKS, שמספקת לך את כל הקלאסיקה העולמית חינם אין כסף, (חפש את פרויקט גוטנברג), מאפשרת עיון בכל הקלאסיקה הספרותית-מדעית, חינם בלי לשלם אגורה שחוקה.

       חוץ מזה שזה לא חדש לא חינם ולא מכיל את כל הקלאסיקה, את צודקת.

       

        4/5/09 16:32:
      זה ידוע שמאוננים כפייתיים מאבדים עניין בסקס. האם זה טרנד שצריך לטפח?
        4/5/09 16:31:

        - וצירפת מבואות למאמרים מלומדים? 

      כאילו, נראה לך?

       

       

      (פה) גדול - זו כמעט תמצית העניין
        4/5/09 14:39:

      יש מידה של תבונה במה שכתבת, אבל היא קצת נעדרת אלמנט חשוב, שמו, תובנה.

       

      לפני האינטרנט, מי טרח לקרוא את טולסטוי, תומס מאן, הרמן הסה, בולגקוב, מוליר, שקספיר, דנטה, אפלטון, YOU NAME IT, מעטים מאוד.

      עוד קצת למדו אותם במוסדות אקדמיים, (ויש לציין שגם שם היו תקצירים, ורק מעטים טרחו על המקור), והרוב צרכו זבל, בדיוק כמו היום.

       

      אלא שדווקא ה - WEB, נגישותו, ושפע המידע שבו, ביטל את הצורך להגיע לספריות הספורות שהיו נחלת מעטים בעבר, ופתחה את עולם המידע בפני הכל, הן בפן האתני - גיאופוליטי והן בפן האקונומי- סוציאלי.

       

      אתה אמנם צודק, חיפש המידע היום מרפרף משהו, אבל לכל הפחות אתה נחשף למאגרים שלא היו פתוחים בפנך בעבר.

       

      נפיצות מדיום חדש יחסית, שמו E-BOOKS, שמספקת לך את כל הקלאסיקה העולמית חינם אין כסף, (חפש את פרויקט גוטנברג), מאפשרת עיון בכל הקלאסיקה הספרותית-מדעית, חינם בלי לשלם אגורה שחוקה.

       

      מי שיתגבר על מחסום הקיבעון של קריאה ממושכת על מסך המחשב, ימצא שבביתו צמחה ספריה, שמתחרה בזו של האוניברסיטה השכנה.

       

      זה עדיין תלוי במוטיבציות של הפרט, או כל אחד מאתנו, ומי שבחר בחיי רדידות, זכה בכמה הקלות בדרך, אבל כך גם אלה, שמבלים את חייהם בחיפוש אחרי תוכן.

        4/5/09 09:16:

      צטט: talyaniv 2009-05-04 08:53:58

      לא הגבתי כבר די הרבה זמן. בדיוק סיימתי לקרוא ספר.

       

      לך, לך, ספר לחברים שלך.

      אה... נו טוב, זה מה שעשית כרגע.

        4/5/09 08:53:
      לא הגבתי כבר די הרבה זמן. בדיוק סיימתי לקרוא ספר.
        3/5/09 22:28:

      צטט: sarite1 2009-05-03 14:52:23


      נגישות המידע בעידן האינטרנט הוא יתרון עצום

       

      יחסית לזמנים שקדמו לו.

       

      דוקא היכולת להצלבת מספר מקורות מידע

       

      למי שמעוניין לא להיות מקובע על דעתו הוא

       

      הרבה יותר גדול.

       

       לגבי אופן איסוף החומר,

       

      הסיבה ל"קצירת" המידע הנדרש ,במהירות ..

       

      נובע מכלל העידן החדש , עם המהירויות החדשות.

       

      הוא אינו מוריד מהיכולת של האינטרנט מבחינה אינפורמטיבית

       

      דוקא היכולת לקרוא מאמרים שונים,עם מובאות לספרים

       

      מגדיל את המידע למי שמעוניין בו.

       

      לגבי דיעות מנוגדות:

       

      החשיפה לדיעות מנוגדות,

       

      היא הרבה יותר גדולה בעידן האינטרנט

       

      מאשר בעידן הקודם לו.

       

      לגבי אינטפומציה האינטרנט בהחלט עדיף.

       

       דוקא בגלל שאיסוף המידע יותר קל,

       

      ניתן להעמיק בניתוח החומר ,

       

      וכך צריכים לראות הדרישות הדידקטיות.

       

      "אל תגיד לי מי אמר מה,

      תגיד לי מי אמר מה ולמה...(מוצאו ,השקפותיו )

      מי אמר אחרת

      ומה אתה חושב על שניהם..."

       

       

      לגבי חווית הקריאה , אז בהחלט יש כאן נקודה

       

      לנו, אנשי הספרים  שגדלנו על ספרים,

       

      ספרים יותר נוחים.

       

      אגב ,גם בימינו היו תקצירים לכל מי שרצה...

       

       

       

       

      מסכים לגמרי. רק הרגע עשיתי ויקי מהיר על בית המשפט העליון של ארה"ב, כי ממנים שופט חדש במקום אחד שפורש, ורציתי לראות מי אמה מה, מתי, על מה וכו'.

      כבר אמרתי לך שאת יכולה להיות סוציולוגית מעולה של המידע?

        3/5/09 14:52:


      נגישות המידע בעידן האינטרנט הוא יתרון עצום

       

      יחסית לזמנים שקדמו לו.

       

      דוקא היכולת להצלבת מספר מקורות מידע

       

      למי שמעוניין לא להיות מקובע על דעתו הוא

       

      הרבה יותר גדול.

       

       לגבי אופן איסוף החומר,

       

      הסיבה ל"קצירת" המידע הנדרש ,במהירות ..

       

      נובע מכלל העידן החדש , עם המהירויות החדשות.

       

      הוא אינו מוריד מהיכולת של האינטרנט מבחינה אינפורמטיבית

       

      דוקא היכולת לקרוא מאמרים שונים,עם מובאות לספרים

       

      מגדיל את המידע למי שמעוניין בו.

       

      לגבי דיעות מנוגדות:

       

      החשיפה לדיעות מנוגדות,

       

      היא הרבה יותר גדולה בעידן האינטרנט

       

      מאשר בעידן הקודם לו.

       

      לגבי אינטפומציה האינטרנט בהחלט עדיף.

       

       דוקא בגלל שאיסוף המידע יותר קל,

       

      ניתן להעמיק בניתוח החומר ,

       

      וכך צריכים לראות הדרישות הדידקטיות.

       

      "אל תגיד לי מי אמר מה,

      תגיד לי מי אמר מה ולמה...(מוצאו ,השקפותיו )

      מי אמר אחרת

      ומה אתה חושב על שניהם..."

       

       

      לגבי חווית הקריאה , אז בהחלט יש כאן נקודה

       

      לנו, אנשי הספרים  שגדלנו על ספרים,

       

      ספרים יותר נוחים.

       

      אגב ,גם בימינו היו תקצירים לכל מי שרצה...

       

       

       

       

        2/5/09 20:06:


      יש בזה הרבה אמת

      למרות שאצלי זה עובד הפוך על הפוך.

      בגלל שהמצפון משחק אצלי שעות נוספות

      אני קוראת יותר ספרים מקודם

      רק מהפחד שלא אקרא לעצמי מכורה למחשב (-:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-05-02 01:14:16

      צטט: talyaniv 2009-04-30 15:38:08

       

       

      האם אנחנו יודעים ליצור את ההפרדה בין טקסט שאפשר לקרוא ברפרוף - לבין טקסט ספרותי, הגותי, ביקורתי?

       

       

       


       

       

       

      עד כמה שאתה נשמע מוזר, אללי!

      אתה בוודאי בין היחידים שמגיע לעולם זה בלי דעות קדומות, מקבל את החטא ועונשו, מעיין בו לעומקו, ואומר לעצמו, ואללה, נפלתי הפעם על חומר, מזה משובח, וכמובן טוען זאת רק אחרי התעמקות רצינית בכל ההגיגים הפסיכולוגיים.

       

      בכל אופן נראה לי שהכתיבה שלך המעניינת לוקה קצת בהתעלמות מגורמים סביבתיים.

       

      אני מרפרפת מקצועית  אני לא מתביישת בזה, אינני כותבת ביקורת ספרותית.  כשהייתי נערה רפרפתי רק כדי לדעת מה יקרה למובי דיק והאם יתפס רסקולניקוב. לפני כמה חודשים חזרתי לרסקולניקוב, החבר ואחותו, המכר וביתו היצאנית ועוד ועוד, וקראתי בשקיקה (כן, השקעתי גם כי היה לי נתון סביבתי מוקדם שזה חומר טוב), אבל אויה אוי, שוב היו מקומות לרפרוף! אמנם דלילים יותר וקטנים יותר, אז מה?

       

      אם למישהו פה יש המלצה לחומר טוב וארוך בנייר אנא תנו לי, עד שאני כבר טורחת להכניס את הראש למשהו אני מעדיפה שלא יגמר לי מהר.

       

        2/5/09 01:18:

      צטט: דקס דקסטר 2009-05-02 00:55:35

      תגיד, על מה כתבת כאן? זה נשמע מעניין, אבל לא הייתה לי סבלנות לקרוא. יש פתשגן?

       כן, תחפש בשירותים. זה ליד האסלה. לא, לא, בצד השני. מתחת פלייבוי.

       

        2/5/09 01:14:

      צטט: talyaniv 2009-04-30 15:38:08

      אהוד: וזה ממש בסדר. אחרת, איך אפשר לצלוח רומן של 500 עמוד תוך כמה ימים?

       

      טל: אם רק היית יודע איזה סדרת קללות עסיסיות חילצת הרגע מפי, היית מגרש את עצמך לשערי גהינום. מיתוס אחד נשאר לי להאמין בו, אחד, ובא איזה בלוגר דה-לה שמאטע ומנפץ לי אותו בראש. מה זה צריך להיות? זה שחרקתי שיניים על דוסטוייבסקי, שמונים ולא יודע כמה עמודים עד שהסטודנט המפגר הורג את הבעלת בית הזקנה שלו, עוד מאה וכמה עמודים עד שהוא מבין שאוי, הוא חטא חטא נורא, ועוד ארבע מאות עמודים של תאורי התחבטויות נפש, חוקר משטרה וכלא, ואז אתה בא ומקפיץ עלי מהמשתנה - "חליק אחי, היית צריך לרפרף"? תתבייש. אתה יודע כמה ספרים יכולתי לזלול בזמן הזה? איפה הוראות ההפעלה האלו כשצריך אותן?

       

      אבל החלטתי לגמול לך טובה תחת רעה. נער את האבק מעל "קיצור תולדות הזמן" לסטיבן הוקינג, ונסה לקרוא אותו קריאה מרפרפת. בהצלחה שיהיה לך.

       

      אהוד: אם רק היית יודע איזה סדרת קללות חילצת מפי בשניה זו. מביא לי אותה בהוקינג, הא? מנוול.

      ודע לך שכאשר ערכתי את הפוסט הזה, השמטתי התייחסות לרסקולניקוב. בזכותך, אני מביא אותה כאן:

      האם אנחנו יודעים ליצור את ההפרדה בין טקסט שאפשר לקרוא ברפרוף - לבין טקסט ספרותי, הגותי, ביקורתי? כלום יעלה על דעתו של אי-מי להציג את התועלת המרכזית – או המטרה העליונה – של קריאת שייקספיר כ"תיאור המוטיבציה של המלט" או "תיאור הקונפליקט של אותלו"?

       

      הצורה, המבנה, האסתטיקה, וכל מה שניתן ללמוד מהם על אנשים, נופים, מנהגים, תרבויות – כל זה כבר לא נחשב בעידן האינטרנט. לא אופן סיפורו של הסיפור הוא שנתפס כחשוב, אלא רק העלילה; לא החוויה, אלא התוצאה; לא הדרך, אלא הסיכום: רסקולניקוב? נו, זה ההוא שרצח זקנה.

       

      נשמע בשיעור ספרות: "יאללה, יש לנו עוד מלא חומר להספיק." לדויסטויבסקי קוראים בכינוי המשמש סוחרי סמים. לו רק היינו מטפלים ב"חומר" הלימודים באותם זהירות, ריכוז וקפדנות שבהם מטפלים הדילרים ב"חומר" שלהם.

       

       

       

       


       

       

        2/5/09 00:55:

      תגיד, על מה כתבת כאן? זה נשמע מעניין, אבל לא הייתה לי סבלנות לקרוא. יש פתשגן?

        1/5/09 18:11:

      צטט: talyaniv 2009-05-01 10:11:27

      צטט: כ"א 2009-05-01 08:07:48

      ארס פואטיקה

      יפה כתבת. אני הכנסתי את צמד המילים הזה משתי סיבות:

      האחת - כדי לנפנף בפסאודו-אינטלקט שלי.

      השניה - כדי שמי שיחפש "ארס" בגוגל, יגיע לכאן.

       

      שיחפשו אותך על "ארס".
      הניסוח הנכון הוא 'ערס', שמוביל אלי עכשיו.
      ואולי דפקתי את זה עם הגרשיים...

      מסכימה לגמרי. עדיין כאן אני מרגישה איכשהו פחות  צורך להוכיח את עצמי.

       

      סליחה, הפרעה קטנה שנוצרת בנתק בין המחשבה לקצות האצבעות.

      צטט: talyaniv 2009-05-01 17:05:53

      צטט: כ"א 2009-05-01 16:29:24

      למה בעולם הוירטואלי מישהו צריך לנפנף במשהו?

      מה זה בדיוק עולם וירטואלי? איזו מין המצאה זאת? את אמיתית? כשצובטים אותך כואב לך? כשמחמיאים לך נעים לך? כמוני כמוך. המושג "וירטואלי" הוא קישקוש מקושקש שאולי מתקיים במערכת טוקבקים אנונימית, וגם זה בערבון מאד מוגבל. כל אות מוקלדת כאן ע"י אצבעות שמחוברות לבן-אדם עם מחשבות, דעות, טוב ורוע.

       

       

       


      מסכימה לגמרי. עדיין אני מרגישה איכשהו פחות להוכיח את עצמי.
        1/5/09 17:05:

      צטט: כ"א 2009-05-01 16:29:24

      למה בעולם הוירטואלי מישהו צריך לנפנף במשהו?

      מה זה בדיוק עולם וירטואלי? איזו מין המצאה זאת? את אמיתית? כשצובטים אותך כואב לך? כשמחמיאים לך נעים לך? כמוני כמוך. המושג "וירטואלי" הוא קישקוש מקושקש שאולי מתקיים במערכת טוקבקים אנונימית, וגם זה בערבון מאד מוגבל. כל אות מוקלדת כאן ע"י אצבעות שמחוברות לבן-אדם עם מחשבות, דעות, טוב ורוע.

       

      צטט: talyaniv 2009-05-01 10:11:27

      צטט: כ"א 2009-05-01 08:07:48

      ארס פואטיקה

      יפה כתבת. אני הכנסתי את צמד המילים הזה משתי סיבות:

      האחת - כדי לנפנף בפסאודו-אינטלקט שלי.

      השניה - כדי שמי שיחפש "ארס" בגוגל, יגיע לכאן.

       

       


      פעם כשהייתי מאוד צעירה, לפני כמעט 40 שנים כשהייתי ביסודי, כחושה ונחבאת אל הכלים קיבלתי תפקיד ראשון (ואחרון) בחיים להופיע בהצגה בבית-ספר, ולא סתם תפקיד, אלא תפקיד המלכה אסתר.

       

      בתוך הקהל הענק בבאר שבע הייתי צריכה להגיד בקול (שהיה חזק כמו עובי גופי), מי אני?? זה באמת היה פלא שמכולם בחר אחשוורוש דווקא אותי, ולכן נדמה לי שהייתי טובה בתפקיד.

       

      זה מה שאני זוכרת, אניל א זוכרת שהיה המשך כמו עלייה לבמה ועוד מילים. ואם כך, גם לא היה המשך. עכשיו במבט לאחור עולה בדעתי שבטח היו לפחות שלושים ילדות של "מי אני", אחרת, איך ההצגה המשיכה אם התפקיד שלי תם?

       

      אז הסיפור הזה נועד לענות לך טלי יניב על שלא רק טרחת לענות אלא אפילו כתבת "יפה", אבל אולי זאת טעות שלי, וגם כילדה בעצם לא הבנתי שלא אני היא "מי אני".

       

      אני באמת נרגשת ולא צינית על שזכיתי בהתייחסות, ועכשיו יש לי שאלה, למה בעולם הוירטואלי מישהו צריך לנפנף במשהו?  למה לטרוח בכלל? אין העלאה במשכורת, אין חיבוק ואין אפילו כנאפה מתוקה. הכל מילים.

       

       

       

      גם אנוכי הקטנה כתבתי פוסט שדן בדרך הדורסנית שבה חמסה מפלצת המרשתת את הרגלי הקריאה שלי, ואתה אף הזדהית נוגות.
        1/5/09 12:29:
      http://maarav.org.il/2009/04/26/writing_orders/
        1/5/09 11:00:


      יש אפשרות שהפוסט הזה הוא מסחטת מחמאות, אני אני אתן את המחמאות קודם, למקרה שרק תרפרף על התגובה:
      יש פוסטים ובלוגרים שבשבילם היה שווה. לא מפורש מספיק?
      ה-ב-ל-ו-ג שלך, למשל. 

      אז מה אם אני מחכה בשקיקה לפוסט החדש שלך במקום למאמר החדש של דורון רוזנבלום?
      בעצם שום דבר מהפכני לא השתנה בקריאה - כמו שהעתונות היא בעצם קריאה של כותרות, הגלישה היא רפרוף על טקסטים.
      מפעם לפעם אתה חודר יותר פנימה. בעתון זה מהכותרת לפסקת המבוא ובאינטרנט זה מהוידאו המצחיק מיו-טיוב להגיגים שמתחתיו.
      כאמור, לפעמים זה משתלם.

      אני חושב שצריך להפריד בין מעגלים:
      קריאה
      צריכת מידע
      פלירטוט עם טקטסטים


      אתה מערבב הכל לדיסה אחת.
      הפלטפורמה מבלבלת אותך, לדעתי.
      כי אם ספר אתה קורא במיטה ועתון על הכורסה ומגזין אתה יודע איפה, עכשיו את הכל אתה קורה באותו מקום על אותו מסך.

      גם אז, בימים הטובים, רוב הקריאה האנושית היתה של פטריק קים ואן קראנץ, או להיפך.
      אני יכול להעיד מהצד של פטריק קים. גם עליו קודם כל רפרפנו כדי לאתר את הקטעים הסנסואליים ורק אחר כך התפננו לקרוא בעיון את תיאורי המכות העמוקים.

      מה שהשתנה זה שיש יותר כותבים והסינון הוא עכשיו באחריותך.
      אבל על זה כתב טל וחסך לי.

        1/5/09 10:11:

      צטט: כ"א 2009-05-01 08:07:48

      ארס פואטיקה

      יפה כתבת. אני הכנסתי את צמד המילים הזה משתי סיבות:

      האחת - כדי לנפנף בפסאודו-אינטלקט שלי.

      השניה - כדי שמי שיחפש "ארס" בגוגל, יגיע לכאן.

      צטט: כ"א 2009-05-01 08:15:17


      ואני שואלת למה להקשות ולדאוג, ולמה לייגע את המוח במתן ציונים.

      ככה זה, עכשיו אנחנו בקטע הזה של הדרך, מי שבא לו ושמח שיצום את העיניים ויצלול, מי שלא, לא.

       

      אני לא חקרתי ולא אקרא ספר מתאים ובטח לא אל להרצאה, אבל ככה, על פניו, כמות הבורים לא נראית לי בירידה, וכך לא כמות השטחיים.

      כל דור ודור ושיטותיו, דור אחד למשל נהג רק לצטט, ולצטט מלצטטים ולזרוק שמות ואחרים עוברים עם האצבע למקום שילכוד את עיניהם.

       

      השיטה הנפוצה של אויויויו, איך נפלנו כדו' לא נראית לי יעילה לאף אחד.

       

      מצטערת, מקריאה חוזרת אני מבינה שכרגיל שכפלתי אותיות ושכחתי מילים ויצא משהו לא ברור, אבל הנה יתרון, בכל פעם שקוראים ציטוט של כ"א, אפשר לדלג הלאה: קדימה, הזמן קצר אפשר בלי נדר לספוג עוד ידע רגע אחד לפני שנתפוגג.

       


      ואני שואלת למה להקשות ולדאוג, ולמה לייגע את המוח במתן ציונים.

      ככה זה, עכשיו אנחנו בקטע הזה של הדרך, מי שבא לו ושמח שיצום את העיניים ויצלול, מי שלא, לא.

       

      אני לא חקרתי ולא אקרא ספר מתאים ובטח לא אל להרצאה, אבל ככה, על פניו, כמות הבורים לא נראית לי בירידה, וכך לא כמות השטחיים.

      כל דור ודור ושיטותיו, דור אחד למשל נהג רק לצטט, ולצטט מלצטטים ולזרוק שמות ואחרים עוברים עם האצבע למקום שילכוד את עיניהם.

       

      השיטה הנפוצה של אויויויו, איך נפלנו כדו' לא נראית לי יעילה לאף אחד.

      צטט: talyaniv 2009-04-30 12:42:59

      אני חייב להודות שארס-פואטיקה היא אחד הז'אנרים הפחות אהובים עלי. כתיבה אינטרנטית אודות השפעת האינטרנט על התובנה האנושית, כמוה כארס-פואטיקה. בלוג שכותב על בלוגים אינו שונה בהרבה מירחון ועד עובדי חברת החשמל העוסק בטורבינות וחילופי תפקידים בהנהלה.

       

      ובהתייחס לתכנים עצמם: מי שאוהב לקרוא ולחקור, מי שמגלה סקרנות טבעית, יזין את סקרנותו באותה עצמאות היום כפי שיכל לעשות זאת בספריה ציבורית לפני שלושים שנה. היצר הבסיסי לא השתנה בכלל ולמרבה המזל גם אינו עתיד להשתנות. מי שלפני שלושים שנה אטם את עצמו ממידע, מיעט לקרוא ספרים, לשמוע רדיו ולראות תכניות רציניות בטלויזיה, יסגל לעצמו התנהגויות דומות במרחב האינטרנטי.

       

      רוב צרכני המידע מעוניינים לקבל מידע מעובד ולא לסנן אותו בעצמם. קריאה צילומית היא טכניקה נחמדה, אבל מעט מאד אנשים באמת שולטים בה. רוב צרכני המידע היום ניגשים לאתרי תוכן מסורתיים או לבלוגים שהומלצו עליהם. הדבר היחיד שהשתנה הוא שכבת העורכים ומסנני תוכן - בעבר אלו היו אנשים מקצועיים שזה היה עיסוקם. היום העבודה הזאת מתבזרת - אך התוצאה, למרבה הפלא, דומה - תוכן איכותי מצליח לצוף.

       

       

      אני שדי הרבה בורה לומדת לפעמים כי בא לי להתבטא. כמובן שזאת לא הלמידה הנשגבת והרצויה.

      את המילה ארס פואטיקה בכלל לקח לי הרבה זמן להכיר וכמו שחשבתי עד בטח גיל עשרים ש"זכוכית" כותבים "סרוחית", ככה חשבתישהפואטיקה הזאת בכלל מתקשרת לערסיות, משהו של שירת רחוב, אבל אז ראיתי שהמילה נפוצה מדי, והבנתי שבמופלא ממני (ע"ע תורת היחסות או חשמל) לא כדאי לי לחקור.

      אבל אז לפני שנה בערך חשבתי שהבנתי וקראתי בדיוק עגנון ונדמה לי שבזכותו המציאו את המילה הארסית.

      עגנון מתאר למשל את מנפרד בספרו שירה ומסביר לנו הקוראים מדוע בחר דווקא כך ולא אחרת, מדוע אחד השיקולים שלו בבחירת אלה שמנפרד מצטט מהם בהרצאות שלו לא נועד כדי שנחשוב שמנפרד איש יקר אלא כי כך הם פני הדברים ומבטיח לנו הקוראים לא לכסות מאיתנו גם מידע פחות נעים.

      זה ניקרא ארס פואטיקה?

      בכל אופן אם כן, הרי שלפני שנבהלים מקריאה שטחית או משימוש א"י (אלהים ישמור) בארס בלוגטיקה, אני מציעה להקשיב למה שכתוב, ולא להיבהל מז'אנרים כאילו היו חשופית שנמצאה פתאום באמצע המיטה הגדולה שעוד רגע אחרי שנים של יובש עומדת להכיל גם אשה.

        1/5/09 00:08:

      צטט: אפרת ש. 2009-04-30 22:42:41

      אני תמיד קראתי מהר.

      דברים שעניינו אותי מאוד,

      חזרתי וקראתי פעם נוספת,

      "יותר בשלווה" כדי לתת תשומת לב

      נוספת לפרטים. עם כל הכבוד למידע

      באינטרנט ולמסכים המשובחים שיש

      כיום, אני לא אשב מול המסך לקרוא ספר.

      טקסטים מאוד ארוכים משגעים לי את העיניים.

      הטקסט צריך להיות מאוד מענין כדי שאני

      אפזול עד הסוף...

      בכל מה שקשור לקריאה רצינית... אני תמיד

      אעדיף שהטקסט יהיה על הנייר!

      בגלל האינטרנט, כל צורת התיקשורת נעשית

      דרך "קיצורים".  אם האי מייל היה אמור

      להחליף את המכתב המסורתי... לרוב זה לא

      כך, אנשים היום יותר עסוקים ב...למהר!

       

       

       

      מסכים איתך, אפרת. אין תחליף לספר מודפס, ואני אומר את זה בעיקר לאחר שהתפתחו לי כאבי גב עזים מהנסיון שלי לסחוב את המחשב שלי (דסקטופ) איתי כל פעם שהלכתי לשירותים. מאז אני שומר חומר קריאה אולד-סקול במגירה ליד בית הכסא.

        1/5/09 00:04:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-04-30 18:00:20

      צטט: rajaraj 2009-04-30 02:53:50

      אני לא יודע לגבי אנשים אחרים והשפעת הזמינות המיידית של מידע עצום באינטרנט על טווח הריכוז והחשיבה שלהם, אבל אני עדיין קורא ספרים, עדיין קורא מאמרים פה ושם, ומרגיש שהרשת רק מוסיפה, כלומר מרחיבה את התפריט במקום למחוק את -- יווו! פורנו!! אני לא מאמין מה הכושי הזה עושה לה!! פאק, איזה זרנוק יש לו!! כנראה זה לא רק מיתוס!! יא אל-ללה...

       

       ניכרים דברי חכמים. (איזה גדול יש לו, יא אללה)

      אליבא דמורינו הרלד"ס (ר' לונג דונג סילבר), כל המשחת זרעו לשוא כאילו סיפק יצרו בחמורו של משיח. אך בא הרל"פ (רבנו לארי פלינט) ואמר מומלץ מדהוריתא ליתת בראש, ואם אין ראש לידי, ידי תהיה לראשי וגו'.

       

        30/4/09 22:42:

      אני תמיד קראתי מהר.

      דברים שעניינו אותי מאוד,

      חזרתי וקראתי פעם נוספת,

      "יותר בשלווה" כדי לתת תשומת לב

      נוספת לפרטים. עם כל הכבוד למידע

      באינטרנט ולמסכים המשובחים שיש

      כיום, אני לא אשב מול המסך לקרוא ספר.

      טקסטים מאוד ארוכים משגעים לי את העיניים.

      הטקסט צריך להיות מאוד מענין כדי שאני

      אפזול עד הסוף...

      בכל מה שקשור לקריאה רצינית... אני תמיד

      אעדיף שהטקסט יהיה על הנייר!

      בגלל האינטרנט, כל צורת התיקשורת נעשית

      דרך "קיצורים".  אם האי מייל היה אמור

      להחליף את המכתב המסורתי... לרוב זה לא

      כך, אנשים היום יותר עסוקים ב...למהר!

       

       

        30/4/09 21:40:

      אני לא מצליח לשלב בין האינטרנט לקריאה.גוזל לי זמן קריאה.מקפץ עם הפתעת קשב בין הלינקים.אולי וולבק מצליח לגרום לי לקרוא.
        30/4/09 20:53:

      צטט: danniell 2009-04-30 17:31:45


      כל הכבוד על הפורמט של "ואולי טעיתי" וכו'.

       

       בצד החיובי של המגמה, וכמי שהיה ילד סקרן ומתוסכל מחוסר גישה למידע בעידן הטרום אינטרנט, אני מעריך מאוד את הנגישות הקלה לחומר בכל נושא.

       כמובן שאפשר גם להדפיס ולקרוא לאט, לעומק ובנחת. כמו ספר, שאת תוכן העניינים שלו בחרנו.

      בכל אופן, אין יותר תירוצים לא לדעת משהו שנראה לנו חשוב. מי שרוצה לדעת הרבה, על מה הוא מדבר וחושב- יידע.

       ואנחנו עדיין מקשקשים פה במקום להחכים... אין יותר תרוצים לבורות. כבר טעיתי בהתייהרותי פה, שאני, כהסטוריון, אולי יודע יותר. שטויות. אני יודע רק על טעויות בעבר, והדבר הכי חכם שלמדתי הוא, שקשה עד בלתי אפשרי להסיק מכך על הדרך הנכונה כיום.

      למאמר מסקרן שבכל זאת מנסה - כאן.

       

        30/4/09 20:50:

      צטט: ariadne 2009-04-30 16:33:25


      מסכימה איתך.

      להיכנס לספריה ולראות את כמויות הספרים שעומדים על מדפי הספרים כאבן שאין לה הופכין, כי כולם מחפשים מידע באינטרנט,

      זה עצוב.

      יצא לי השבוע להיות בספריה של אוניברסיטת ת"א. פעם הקומות של הספרים היו מקום שוקק חיים, והיום כולם נמצאים בקומת הכניסה, ליד המחשבים.

      וזה מתחיל כבר מגיל צעיר, בו הילדים לומדים לעשות עבודה של גזור והדבק, מבלי לקרוא אם זה בכלל משתלב והמורה מקבלת את הכול....

       אחרי הצבא עבדתי 7 שנים בספריה הלאומית. 4 מיליון ספרים, והמחסנים שוממים. נשימתי נעתקת כשאני נזכר בכך. אוצרות בלומים שנשארים קבורים, תרתי משמע, תחת האדמה.

       

        30/4/09 18:04:

      צטט: ranbo3 2009-04-30 12:46:46


      נו די כבר עם הפארדוקסים שלך !

      אי אפשר להגיב כאן בלי להוכיח שאתה צודק .

      אז לא הגבתי .

       

       

       

      ההרשמה לחכמים סיניים זקנים וטיפשים בעיצומה! זקן שני בחצי מחיר!

        30/4/09 18:04:

      צטט: oritb 2009-04-30 11:23:34

      אהוד,

      בלי לחץ! נשימה עמוקה. קרו הרבה דברים מאז שהמציאו את הדפוס והאנושות צועדת. אולי לא קדימה, אבל דברים משתנים, וזה פחות משנה אם זה טוב או זה רע - זה פשוט אחר, וככל שנלמד להפנים את השיטות החדשות, ככה נרגיש טוב יותר, קודם כל עם עצמנו.

      שאתחיל לספר לך מה אומרות נשים בנות 60 על הטלפון הנייד?...פשוט הזדקנת, כמו כולנו. זה הכל.

      ועוד נשימה לסיום....

      יום טוב :-)

      אורית.

       נשימות, שכחתי.

      למה לא אמרת לי את זה לפני שכתבתי את הפוסט הדפוק הזה?...

       

        30/4/09 18:02:

      צטט: betchi 2009-04-30 11:14:49


      ואני מוסיפה במשפט אחד את דעתי וגם עוד המלצה לקריאה - "המדיום הוא המסר" - מרשל מקלוהן.

       

       וניל פוסטמן כתב את "amusing ourself to death", על הטלוויזיה, וכל המוסיף על כותרתו - גורע.

        30/4/09 18:01:

      צטט: talneer 2009-04-30 06:11:24

      כן, טוב, גם כשהומצא הכתב התלונן מישהו על ניוון הזיכרון האנושי... אחפש את המקור אחר כך.

       

       וגם אמרו שכלי רכב שייסע מעל 40 קמ"ש יהרוג את כל הנוסעים, כי האוויר יישאב החוצה.

      וגם אמרו שמכונה כבדה מהאוויר לעולם לא תוכל להתרומם.

      אני גאה להמשיך שושלת מפוארת של מטומטמים (כפי שציינה pega)

        30/4/09 18:00:

      צטט: rajaraj 2009-04-30 02:53:50

      אני לא יודע לגבי אנשים אחרים והשפעת הזמינות המיידית של מידע עצום באינטרנט על טווח הריכוז והחשיבה שלהם, אבל אני עדיין קורא ספרים, עדיין קורא מאמרים פה ושם, ומרגיש שהרשת רק מוסיפה, כלומר מרחיבה את התפריט במקום למחוק את -- יווו! פורנו!! אני לא מאמין מה הכושי הזה עושה לה!! פאק, איזה זרנוק יש לו!! כנראה זה לא רק מיתוס!! יא אל-ללה...

       

       ניכרים דברי חכמים. (איזה גדול יש לו, יא אללה)

        30/4/09 17:59:

      צטט: pega doll 2009-04-30 01:58:32

      אהוד, אתה, ללא ספק האדם האופטימי ביותר שאני מכירה.

      כתבת מאמר מדוייק על האיכות המתרופפת והולכת של הקריאה בעידן האינטרנט   - וצירפת מבואות למאמרים מלומדים? 

      כאילו, נראה לך?

       

      אני רוצה רק לתרום פה מחוויתי האישית

      שנתיים של התפלשות בתוכנות מסרים מיידיים חירבו לי ארבעים שנה של הנאה מתוך תאוות קריאה.

      פעם, לא כל כך מזמן , הספרים היו חברי הטובים, מקור לנחמה, מזון לעולמי הרוחני, מאהבי הליגיטימיים.

      ואז הגיע האינטרנט הפתיין, עם מסריו הפשוטים, הפשטניים ועם האפשרות המהפכנית, הממכרת - להשמיע את קולי, ויחד עם זאת, לשמוע מה שיש לאחרים לומר עליו.

      ומאותו הרגע נזנחה אותה אהבה גדולה, נאמנה, שקטה ובוגרת, שלה אני חייבת את כל מה שאני יודעת, את ערכי ואת עולמי הפנימי , לטובת אין סוף פלירטוטים זנותיים עם מילים זולות , כזבניות וחסרות משקל.

      אבל אין כל ערך לעובדה, שאני מבינה זאת.

      המוח כבר הותנה לדיאטה של טקסטים בני עשרים שניות, נוחים לבליסה, רכים ללעיסה, וקלים לעיכול. כאלו .המאפשרים גם חילוף חומרים מהיר בדמות של  תגובות מחמיאות שמזינות את האגו ומרפדות אותו בשומן לא רווי ולעולם לא מרווה.

      אין לי כל דרך לאלף בחזרה את התאים - לקצב האיטי של הרצת שורות מעמיקות יותר, במדיה המיושנת שלא עונה חזרה, לא מאפשרת להשמיע דעה, לא מחמיאה מיידית  (מעולם לא כתב לי ספר: "את קוראת אותי כל כך טוב! ריגשת אותי! כוכב!) ושכל היתרון בה הוא סתם רק העשרת העולם הפנימי. 

      אולי זה נורא עצוב, אבל, הי! הכל לטובה, למה לחשוב מחשבות שליליות? הכל מאהבה. מהיום מתחילים לחשוב רק מחשבות חיוביות, ויותר עדיף, לא לחשוב בכלל, ותראו, שבסוף הכל  יסתדר על הצד הטוב ביותר. כי אלוהים אוהב מטומטמים, אחרת הוא לא היה עושה כל כך הרבה, מהם.

       

       

       

       phoebe עונה לך יותר טוב מכפי שאני יכול.

       

        30/4/09 17:58:

      צטט: שומרת מסך 2009-04-30 01:43:49


      אהמ.... ואם אני קוראת פוסט באינטרנט על זה שהאינטרנט הורס את הקריאה? מה זה אומר?...קריצה

       שאת מקרה אבוד.

       

        30/4/09 17:31:


      כל הכבוד על הפורמט של "ואולי טעיתי" וכו'.

       

       בצד החיובי של המגמה, וכמי שהיה ילד סקרן ומתוסכל מחוסר גישה למידע בעידן הטרום אינטרנט, אני מעריך מאוד את הנגישות הקלה לחומר בכל נושא.

       כמובן שאפשר גם להדפיס ולקרוא לאט, לעומק ובנחת. כמו ספר, שאת תוכן העניינים שלו בחרנו.

      בכל אופן, אין יותר תירוצים לא לדעת משהו שנראה לנו חשוב. מי שרוצה לדעת הרבה, על מה הוא מדבר וחושב- יידע.

        30/4/09 16:33:


      מסכימה איתך.

      להיכנס לספריה ולראות את כמויות הספרים שעומדים על מדפי הספרים כאבן שאין לה הופכין, כי כולם מחפשים מידע באינטרנט,

      זה עצוב.

      יצא לי השבוע להיות בספריה של אוניברסיטת ת"א. פעם הקומות של הספרים היו מקום שוקק חיים, והיום כולם נמצאים בקומת הכניסה, ליד המחשבים.

      וזה מתחיל כבר מגיל צעיר, בו הילדים לומדים לעשות עבודה של גזור והדבק, מבלי לקרוא אם זה בכלל משתלב והמורה מקבלת את הכול....

        30/4/09 15:38:

      וזה ממש בסדר. אחרת, איך אפשר לצלוח רומן של 500 עמוד תוך כמה ימים?

      אם רק היית יודע איזה סדרת קללות עסיסיות חילצת הרגע מפי, היית מגרש את עצמך לשערי גהינום. מיתוס אחד נשאר לי להאמין בו, אחד, ובא איזה בלוגר דה-לה שמאטע ומנפץ לי אותו בראש. מה זה צריך להיות? זה שחרקתי שיניים על דוסטוייבסקי, שמונים ולא יודע כמה עמודים עד שהסטודנט המפגר הורג את הבעלת בית הזקנה שלו, עוד מאה וכמה עמודים עד שהוא מבין שאוי, הוא חטא חטא נורא, ועוד ארבע מאות עמודים של תאורי התחבטויות נפש, חוקר משטרה וכלא, ואז אתה בא ומקפיץ עלי מהמשתנה - "חליק אחי, היית צריך לרפרף"? תתבייש. אתה יודע כמה ספרים יכולתי לזלול בזמן הזה? איפה הוראות ההפעלה האלו כשצריך אותן?

       

      אבל החלטתי לגמול לך טובה תחת רעה. נער את האבק מעל "קיצור תולדות הזמן" לסטיבן הוקינג, ונסה לקרוא אותו קריאה מרפרפת. בהצלחה שיהיה לך.

       

      הפרובוקציה עובדת.

      בסטיקרים תמיד הייתם טובים, אתם הסמולנים.

        30/4/09 14:08:


      אני אוהבת את האינטרנט.

      אני אוהבת לחיות ברשת.

      אני אוהבת לקרוא בלוגים ונהנית לכתוב בלוג משל עצמי.

      וכן, אם אני נתקלת במשו שאני לא יודעת אני מגגלת.

      אם יוצא לי לקרוא משו מתחום שאני לא מבינה בו כלום - וזה מעניין - אני מתעמקת בזה דרך הכלים שהרשת מספקת לי.

      ואני לא צורכת פורנו, ואני לא מורידה סרטים למחשב, ואני אפילו, שומו שמיים, יוצאת החוצה לפעמים ונפגשת עם אנשים אמיתיים ומנהלת שיחות אינטיליגנטיות ומעבר לכל זה - שים לב טוב- יש לי מנוי בספריה!

      זה שאני מחוברת לאינטרנט לא אומר שויתרתי על הקריאה.

      מגיל חמש בערך אני קוראת ואין מצב שאני מוותרת על התענוג הזה רק בגלל שיש משו יותר זמין, קל ונוח בסביבה.

      אז נכון, קריאה היא פעילות פאסיבית ואין ממש אינטראקציה עם הספר או עם מי שכתב אותו, שלא כמו ברשת. כשאתה קורא בלוג ומגיב, הפלא ופלא! עונים לך! אתה מקבל תשובה! איטס אלייב! איטס אלייב!

      נו, אז?


      -רוצה לומר: אפשר למצוא את הדרך ולמקסם את היתרונות שיש לשני העולמות השונים האלה להציע. אני חושבת שקוראים לזה שימוש מושכל-

        30/4/09 13:02:

      צטט: talyaniv 2009-04-30 12:42:59

      אני חייב להודות שארס-פואטיקה היא אחד הז'אנרים הפחות אהובים עלי.

       

      ארס-בלוגטיקה. וגם אני לא מת על זה. לפעמים אין לי ברירה.

       

      כתיבה אינטרנטית אודות השפעת האינטרנט על התובנה האנושית, כמוה כארס-פואטיקה. בלוג שכותב על בלוגים אינו שונה בהרבה מירחון ועד עובדי חברת החשמל העוסק בטורבינות וחילופי תפקידים בהנהלה.

       

      ובכל זאת אתה קורא כאן, וקורא עוד בלוגים ופוסטים בתחום זה, בעוד שהיית מעדיף שיכוו את בשרך בחותמות מלובנות לפני שהיית מציץ בירחון ועד עובדי חברת החשמל.

       

      ובהתייחס לתכנים עצמם: מי שאוהב לקרוא ולחקור, מי שמגלה סקרנות טבעית, יזין את סקרנותו באותה עצמאות היום כפי שיכל לעשות זאת בספריה ציבורית לפני שלושים שנה. היצר הבסיסי לא השתנה בכלל ולמרבה המזל גם אינו עתיד להשתנות. מי שלפני שלושים שנה אטם את עצמו ממידע, מיעט לקרוא ספרים, לשמוע רדיו ולראות תכניות רציניות בטלויזיה, יסגל לעצמו התנהגויות דומות במרחב האינטרנטי.

       

      רוב צרכני המידע מעוניינים לקבל מידע מעובד ולא לסנן אותו בעצמם. קריאה צילומית היא טכניקה נחמדה, אבל מעט מאד אנשים באמת שולטים בה.

       

      לא דברתי על קריאה צילומית, אלא על היכולת של רוב העוסקים במידע לברור את התכנים הרלוונטיים לעיסוקם, גם אם מציפים אותם בים של טקסט. ואגב, היכולת לקרוא רומן של 500 עמוד דומה במהותה: קוראים ברפרוף ומפענחים את הטקסט על פי שבלונות של תובנות לעוסות, כגון רגשות, מעשים, נופים. מי קורא את כל תיאורי הנוף והרגש, את כל תיאורי הבגדים ומראי הפנים של הגיבורים? אנחנו מרפרפים. אנחנו לא באמת מעלים אותם לנגד עינינו כפי שהתכוון המחבר. הכל שטאנץ שמועבר לקורא, שמצדו כבר מתורגל בשטאנץ הזה. אנחנו מחליפים קודים, לא ממש מנסים להפנים את המורכבות שבתיאור, את השונות, את הגיוון.

      וזה ממש בסדר. אחרת, איך אפשר לצלוח רומן של 500 עמוד תוך כמה ימים?

       

      רוב צרכני המידע היום ניגשים לאתרי תוכן מסורתיים או לבלוגים שהומלצו עליהם. הדבר היחיד שהשתנה הוא שכבת העורכים ומסנני תוכן - בעבר אלו היו אנשים מקצועיים שזה היה עיסוקם. היום העבודה הזאת מתבזרת

       

      "מתבזרת" זה כינוי רך לתופעה של עורכים-ילדים בני עשרים וכמה, שקובעים תכנים על פי דימוי של דעת קהל ולא על פי סדרי חשיבות מסורתיים. 

       

      - אך התוצאה, למרבה הפלא, דומה - תוכן איכותי מצליח לצוף. ואכן פלא הוא. 

      תראה, הכוונה שלי היא לעשות פרובוקציה. אני לא מסכים לרוב הדברים שכתבתי כאן, ואני מסכים לרוב הדברים שכתבת אתה. אבל הפרובוקציה עובדת.

      ושוב, to provoke: לעורר למחשבה. לא להרגיז.

       

        30/4/09 12:46:


      נו די כבר עם הפארדוקסים שלך !

      אי אפשר להגיב כאן בלי להוכיח שאתה צודק .

      אז לא הגבתי .

       

       

        30/4/09 12:42:

      אני חייב להודות שארס-פואטיקה היא אחד הז'אנרים הפחות אהובים עלי. כתיבה אינטרנטית אודות השפעת האינטרנט על התובנה האנושית, כמוה כארס-פואטיקה. בלוג שכותב על בלוגים אינו שונה בהרבה מירחון ועד עובדי חברת החשמל העוסק בטורבינות וחילופי תפקידים בהנהלה.

       

      ובהתייחס לתכנים עצמם: מי שאוהב לקרוא ולחקור, מי שמגלה סקרנות טבעית, יזין את סקרנותו באותה עצמאות היום כפי שיכל לעשות זאת בספריה ציבורית לפני שלושים שנה. היצר הבסיסי לא השתנה בכלל ולמרבה המזל גם אינו עתיד להשתנות. מי שלפני שלושים שנה אטם את עצמו ממידע, מיעט לקרוא ספרים, לשמוע רדיו ולראות תכניות רציניות בטלויזיה, יסגל לעצמו התנהגויות דומות במרחב האינטרנטי.

       

      רוב צרכני המידע מעוניינים לקבל מידע מעובד ולא לסנן אותו בעצמם. קריאה צילומית היא טכניקה נחמדה, אבל מעט מאד אנשים באמת שולטים בה. רוב צרכני המידע היום ניגשים לאתרי תוכן מסורתיים או לבלוגים שהומלצו עליהם. הדבר היחיד שהשתנה הוא שכבת העורכים ומסנני תוכן - בעבר אלו היו אנשים מקצועיים שזה היה עיסוקם. היום העבודה הזאת מתבזרת - אך התוצאה, למרבה הפלא, דומה - תוכן איכותי מצליח לצוף.

        30/4/09 11:23:

      אהוד,

      בלי לחץ! נשימה עמוקה. קרו הרבה דברים מאז שהמציאו את הדפוס והאנושות צועדת. אולי לא קדימה, אבל דברים משתנים, וזה פחות משנה אם זה טוב או זה רע - זה פשוט אחר, וככל שנלמד להפנים את השיטות החדשות, ככה נרגיש טוב יותר, קודם כל עם עצמנו.

      שאתחיל לספר לך מה אומרות נשים בנות 60 על הטלפון הנייד?...פשוט הזדקנת, כמו כולנו. זה הכל.

      ועוד נשימה לסיום....

      יום טוב :-)

      אורית.


      ואני מוסיפה במשפט אחד את דעתי וגם עוד המלצה לקריאה - "המדיום הוא המסר" - מרשל מקלוהן.
        30/4/09 06:11:
      כן, טוב, גם כשהומצא הכתב התלונן מישהו על ניוון הזיכרון האנושי... אחפש את המקור אחר כך.
        30/4/09 02:53:

      אני לא יודע לגבי אנשים אחרים והשפעת הזמינות המיידית של מידע עצום באינטרנט על טווח הריכוז והחשיבה שלהם, אבל אני עדיין קורא ספרים, עדיין קורא מאמרים פה ושם, ומרגיש שהרשת רק מוסיפה, כלומר מרחיבה את התפריט במקום למחוק את -- יווו! פורנו!! אני לא מאמין מה הכושי הזה עושה לה!! פאק, איזה זרנוק יש לו!! כנראה זה לא רק מיתוס!! יא אל-ללה...

        30/4/09 01:58:

      אהוד, אתה, ללא ספק האדם האופטימי ביותר שאני מכירה.

      כתבת מאמר מדוייק על האיכות המתרופפת והולכת של הקריאה בעידן האינטרנט   - וצירפת מבואות למאמרים מלומדים? 

      כאילו, נראה לך?

       

      אני רוצה רק לתרום פה מחוויתי האישית

      שנתיים של התפלשות בתוכנות מסרים מיידיים חירבו לי ארבעים שנה של הנאה מתוך תאוות קריאה.

      פעם, לא כל כך מזמן , הספרים היו חברי הטובים, מקור לנחמה, מזון לעולמי הרוחני, מאהבי הליגיטימיים.

      ואז הגיע האינטרנט הפתיין, עם מסריו הפשוטים, הפשטניים ועם האפשרות המהפכנית, הממכרת - להשמיע את קולי, ויחד עם זאת, לשמוע מה שיש לאחרים לומר עליו.

      ומאותו הרגע נזנחה אותה אהבה גדולה, נאמנה, שקטה ובוגרת, שלה אני חייבת את כל מה שאני יודעת, את ערכי ואת עולמי הפנימי , לטובת אין סוף פלירטוטים זנותיים עם מילים זולות , כזבניות וחסרות משקל.

      אבל אין כל ערך לעובדה, שאני מבינה זאת.

      המוח כבר הותנה לדיאטה של טקסטים בני עשרים שניות, נוחים לבליסה, רכים ללעיסה, וקלים לעיכול. כאלו .המאפשרים גם חילוף חומרים מהיר בדמות של  תגובות מחמיאות שמזינות את האגו ומרפדות אותו בשומן לא רווי ולעולם לא מרווה.

      אין לי כל דרך לאלף בחזרה את התאים - לקצב האיטי של הרצת שורות מעמיקות יותר, במדיה המיושנת שלא עונה חזרה, לא מאפשרת להשמיע דעה, לא מחמיאה מיידית  (מעולם לא כתב לי ספר: "את קוראת אותי כל כך טוב! ריגשת אותי! כוכב!) ושכל היתרון בה הוא סתם רק העשרת העולם הפנימי. 

      אולי זה נורא עצוב, אבל, הי! הכל לטובה, למה לחשוב מחשבות שליליות? הכל מאהבה. מהיום מתחילים לחשוב רק מחשבות חיוביות, ויותר עדיף, לא לחשוב בכלל, ותראו, שבסוף הכל  יסתדר על הצד הטוב ביותר. כי אלוהים אוהב מטומטמים, אחרת הוא לא היה עושה כל כך הרבה, מהם.

       

       

       

        30/4/09 01:43:

      אהמ.... ואם אני קוראת פוסט באינטרנט על זה שהאינטרנט הורס את הקריאה? מה זה אומר?...קריצה

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין