אש באש אוחזת 

מתוך המילה והמרחק עולה שלהבת

מְעַכֶּלֶת כול שעל בין מילים רחוקות,

הים הוא רֵיק מְגַלִּים של סער

השחף סימן ללבד אחר. 

פנים לא נראות שפתיים לוחשות

להבה אוחזת בכול פינה חֲסוּדָה,

עורקי הדם פועמים את דרכם

אל און חשוך,

סדקי התחושה מגירים טללים

של תחושה עתיקה,

זו אמת אחת

של תשוקה אֲפֵלָה. 

קשר העור סוֹמֵר חלום

עֶבֶד האש על מזבח ריגושה,

את פקודתה ממלא בכניעה למלכה

כי הָאֵשׁ שלו מִזְּמַן כבר שלה.

אפריל 2009