what can i do? that's who i am!
פוסטים פופולאריים
-
קיטש של שקיעה
7/6/09 | 501 צפיות
-
בקרוב אני אגור על ספסל ברחוב או איך מתווכים הורסים לי קנייה של דירות
5/6/08 | 593 צפיות
-
חזרתי לשוק מחפשי העבודה
22/10/08 | 458 צפיות
-
מתכונים בריאים, וגם טעימים.... חלק 1
29/12/08 | 519 צפיות
-
ולזו אני קוראת "שלמות"!
9/6/09 | 512 צפיות
-
ההיסטוריה חוזרת רבותיי!
11/6/09 | 707 צפיות
פוסטים אחרונים
- היער 6/8/09
- דר' דיק ליכטנדרעק מתארח - פגישה 1 14/7/09
- לפתוח או לא לפתוח - זו השאלה. 5/7/09
- לכל נפגעי מאסטרפונט - הכתבה הזו היא בשבילנו 22/6/09
- חירטוט עצל רושם לו צל 16/6/09
- ההיסטוריה חוזרת רבותיי! 11/6/09
עצמאות של מי?
השנה שמתי לב שלא הרבה מכוניות מיהרו לשים דגל מתנפנף בחלון. פעם כמעט כל מכונית הייתה מצויידת בדגל כחול לבן ביום העצמאות. מכיוון שהשתיקה ברכב הייתה גדולה, היא הותירה פתח נרחב למחשבות לבוא ולבקר..... למה אין יותר דגלים השנה? כי אנחנו כבר לא פטריוטים! למה אנחנו לא פטריוטים? כי המצב במדינה חרא. אף אחד לא יכבד מדינה שלא מכבדת אותו. באמת? רק בגלל זה? טוב. אולי זו לא הסיבה היחידה. אז מה הסיבה? אני אומרת גלובליזציה. כן. המילה הגסה והמשומשת הזו. למה את מאשימה אחרים? במה אשמה גברת גלובליזציה? אני אסביר. פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה (היום היא נראית רחוקה, למרות שזה ממש כאן תחת רגלינו) חיו אנשים פשוטים עם בעיות גדולות. את כל האנשים איחדו הבעיות הגדולות. פעם, לפני הרבה שנים, אותה ארץ הייתה חדשה. כמו שמלה חדשה מזארה או קסטרו שהוצאנו עליה המון כסף ואנחנו מאוד אוהבים אותה. אז בהתחלה נורא שומרים עליה שלא תתלכלך ונזהרים. אחרי כמה שנים היא כבר לא ממש אופנתית, די ישנה וכבר לא איכפת לנו אם יהיו עליה כתם או שניים שלא ירדו כי ממילא היא שוכבת יותר בארון מאשר על הגוף, וגם ככה גדלנו והתרחבנו והיא קצת צרה לנו במותניים. וממטאפורה ארוכה זו אשוב למדינה הקטנה והמוזנחת שכבר לא איכפת כמה לילכוכים יש עליה. יש עוד סיבה שלא איכפת לנו יותר מדי מה קורה כאן. יש לאן לברוח. יש המון מקומות לברוח אליהם. העולם נהיה, כדברי הקלישאה, כפר קטן. הגבולות הם רק סימונים על המפה ועוד דרך של הרשויות למיניהן לקבל עוד קצת כסף. לא טוב לי כאן, אני אקום ואלך. יש עוד משהו ב"כפר הקטן" הזה, שמימדיו גדולים לאין שיעור. אין הזדהות. אין קהילות קטנות. קשה להזדהות עם כ"כ הרבה אנשים שאין להם הרבה מכנים משותפים. פעם, כשהכל היה קטן ואינטימי יותר הייתה הרגשת הזדהות. זה מה שעזר, בין השאר, לאיכפתיות מהקולקטיב. היום כל אחד דואג לעצמו. עידן האינדיבידואליזם - לטוב ולרע. איזו אחווה יש באינדיבידואליזם. פעם, השמחה הכי גדולה הייתה לצאת לרחובות עם כל עם ישראל ו"לצאת במחולות מחניים". מי יבוא היום לכיכר למחולות מחניים, תגידו לי! מי?
מפאת החשש שאני משעממת, אני אפסיק כאן. אני אשאיר לכם את המקום להמשיך את המחשבה...... |
תגובות אחרונות
-
השוטה על הגבעה
בתגובה על היער
-
הוזה דעות
בתגובה על הילדה הכי יפה 6
-
עמית42
בתגובה על הילדה הכי יפה 3
-
avatar
בתגובה על הילדה הכי יפה 7
-
הוזה דעות
בתגובה על דר' דיק ליכטנדרעק מתארח - פגישה 1
-
אמנון שלמון
בתגובה על לפתוח או לא לפתוח - זו השאלה.
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עכשיו פתאום נזכרתי, לא קניתי עיתוני חג ולא היו לי דגלים.
פעם ראשונה שזה קרה לי. סורי.
*
מוזמנת אלי - אהבה הורגת. תקלה בקישור
אנחנו כן תלינו דגלים
ואנחנו כן פטריוטים
וזו המדינה שלנו ואנחנו גאים בה, גם אם המצב לא מי-יודע-כמה
איתך בכל מילה
הלוואי שנחגוג עוד מלא ימי עצמאות:)
ההשמות מכוונות.
כדי שיערו ויתעקו קצת במילים, במשעות ובחירטוטים.
אני לא בטוחה שלא לשים דגל זו מחאה שקטה. אולי יותר מעשה שמגיע מתת המודע. אני אישית לא פטריוטית ולא מרגישה שום גאווה להיות חלק מהמדינה הזו. אני מאמינה שאני לא היחידה.
ואני בהחלט חושבת שברגע שכל אחד דואג לתחת של עצמו (ע"ע ממשלת ישראל על כל שריה) אין שום אפשרות לישועה. גם המשיח כבר מתחבא ולא ממש בא לו לבוא או לטלפן.....
אני דיי מזדההההההה איתך
עם רוב הדברים
עכשיו רק תעבירי את ה "יוד" משימלה
(ובעודך משמידה את הראיות והופכת אותי לפאסה)
לגברת שנדע שמדובר על הגיברת ואז - נבין הכל
חג שמח לארצנו הקטנזונת
יקירתי דיי עם אוירת הנכאים הזו.
טיילתי בארץ וראיתי המון דגלים
ועם ישראל שמח. כן עם כל הקושי יש תקווה.
אין לנו ארץ אחרת, נצח ישראל לא ישקר.
יום טוב ובשורות טובות. - מיכאל
מסכימה לחלוטין... ולצערי.. אני חלק מאותו אחוז שלא קנה דגל.... ובדיוק בגלל אותה תחושת תסכול...
עלות הדגלים נעה בין 5 ל - 10 שקלים. נראה לי שאפשר היה לעמוד בזה במחוות חיזור או הכרת תודה וגאווה למדינה אהובה.
אבל, נראה לי שזה לא הגיע מאי אכפתיות אלא להפך: דווקא כי אכפת לנו, דווקא כי זה כל כך מאכזב ומבאס מה שקורה כאן: העדר הדגלים היה אולי , אפילו באופן לא מודע לגמרי, הבעת מחאה שקטה וביטוי לתחושת התסכול.
גם אם אני לא מסכימה עם כל המאה אחוז שכתבת (כי עדיין יש כאן דברים מדליקים וחשובים ששווה לאהוב) אז עם לפחות תשעים אחוז מרוח הדברים אני מסכימה .
חוצמזה שעם עובדות לא מתווכחים: על העדר הדגלים על המכוניות אני רוצה להוסיף גם את העדרם על חזיתות הבתים, גם לכך שמתי לב, החל מהרחוב הקטן שאני גרה בו והמשך בכל הסביבה.
מי שחושב שלהעדר הדגלים אין משמעות ואין סיבה - טומן את ראשו עמוק עמוק בחולות ההכחשה.
"למה אין יותר דגלים השנה? כי אנחנו כבר לא פטריוטים!"
הממ... גמאני חשבתי ע"כ...
התשובה היחידה שעלתה במוחי היא... ש.... המצב הכלכלי קשה על כדי כך שלאנשים אין כסף לדגלים.... ?!
כי הרי לא ייתכן שלא איכפת לנו יותר.... או שכן...?!