חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
כלה ארורה
האישה האהובה והעייפה שמשתקפת מולי במראה, זו שנתנה לשני הילדים האלה במתנה את החיים, זו שקיוותה למלא להם אותם באהבה גדולה, בחיוכים ובסיפורי אגדה, ממש לא רצתה ולא ייעדה לעצמה את החיים האלה. את עצמי איבדתי מזמן. הייתי אם למופת, כנראה, חרא של רעיה והידרדרתי בשביל ידוע ומוכר, אל תהום מוכרת לא פחות. כלה ארורה. פעמים לבשתי טבעת וענדתי שמלה. פעמים הזמנתי שלוש מאות איש עם טפם וכספם. לבשתי לבן. לבשתי אדום. רק שבכל הפעמים כנראה שכחתי להביא את הדבר הכי חשוב לנדר החדש. את עצמי. לא יודעת אפילו למה. לא ידעתי אולי בדיוק איך אני אמורה להגיע, עם כולי, לא רציתי כל כך להגיע, עם כולי גם כן, איכשהו, בסוף תמיד נשארתי בחוץ. כלה ארורה. מה לך כי לא תמצאי מנוח? מי יוכל באמת להכילך? לחבקך בזכות ולא בחסד? מי יוכל לספק את לילותייך בסערה ועדיין לכבד דרכייך כשיאיר היום? מי ימלא אותך בו אך עדיין יזכור לכבד את המקום ההוא שלך? מי ירצה להיכנס באמת, אך לא יתחיל בשינויים מהפכניים בך עם היכנסו אלייך? את מי תזמיני לחייך הפעם? ואם תזמיני, האם ייהתל בך הגורל, ישיב לך כגמולך, ותיוותרי ללא האיש שלראשונה בחייך, באמת תרצי בו? כלה ארורה. אולי לעולם נועדת לנדוד ללא מנוח, לחפש לך בית חם, להתחתן, לנאוף וללכת. אולי לא נועדת לאהבת אמת. אולי לא נועדת להיאהב כפי שאת כשאת ערומה ועריה, ללא כל גינוני הטקס, שסיגלת לעצמך, באופן משכנע למדי, במהלך כל שנותייך. אולי נועדת לחיות לנצח את הקללה שבנית לך. לחזור שוב ושוב על אותן טעויות, עם תפאורה אחרת. להיות להם ולא לך. לתת ולא לקחת, כי אין בנמצא בכלל את מה שאת כה זקוקה לו. אולי. כלה ארורה. אני מקווה בשבילך שגם לכלות ארורות נותן האל מחילה. כלה ארורה אחת. שני ילדים חפים מפשע. אהבה אחת. שרק האל יודע אם תתגשם לי. אם בכלל כתוב לה לקרות. כלה ארורה. כלה עייפה. כלה עצובה. כבר לא כלה בכלל. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני אכן מיודדת עם עצמי לגמרי בחודשים האחרונים.
הקטעים הללו הם מהשנה האחרונה, חלק של תהליך,
פיסה של פאזל.
תודה על תגובתך.
התעודדתי, בקריאה שנייה, למראה המשפט הפותח - "האישה האהובה והעייפה שמשתקפת מולי במראה". אני שמח שאת אוהבת את עצמך - זה בסיס טוב לשיקום היחסים שלך איתך.