האם אתם שמקשיבים לבטן שלכם

עוד בהיותי ילדה הבטן אמרה לי דברים שהראש לא רצה לשמוע .

.היום כשאני כבר אישה/ ילדה אני עדין סומכת על הבטן שלי

גם כשכולם אומרים לי זה לא הגיוני , זה לא נכון , זה מסוכן ,זה טיפשי

אני עדין לא מוכנה לוותר על תחושת הבטן.

כשהיא מגיעה אני מקשיבה מתבוננת חוקרת ורק אז פועלת או לא .

אספר לכם על אחד מהתחושות החזקות שלי שהצילו את חיי ביתי ממות

זה היה לפני 20 שנה בדיוק שבוע לפני פסח.

היית צריכה ללכת למשמרת לילה (עבדתי כאחות )בבית חולים .

בעלי היה במילואים ושתי ילדי הגדולים  17 ו14 היו בבית הקטנה בת 3.

רגילים למשמרות שלי .

בשעה 22:00 תמיד באים לאסוף אותנו  האחיות .

אבל אני בשעה20:00 קיבלתי את אותה תחושת בטן  חזקה במיוחד

לא לעזוב את הבית.

איך אפשר? אני מחויבת .אין מצב בשעה כזו למצוא מחליפה .

מה עושים ?

דילמה קשה ביותר .

אבל אני לא מוכנה לעזוב משהוא מציק לי ,

חיפשתי מחליפים בעצמי –לא הצלחתי

לבסוף צלצלתי לאחרית משמרת של כל בית החולים.

זאת הייתה יהודית .-אישה מקסימה

"יהודית אמרתי יש לי באיה מאוד קשה

אני לא חולה ,  ואין לי תירוצים אבל אני ממש לא יכולה להגיע לעבודה"

.

"למה" שואלת יהודית ואני "יש לי תחושת בטן לא טובה,

משהוא אומר לי שאני לא צריכה ללכת חיבת להישאר בבית

תעזרי לי "

יהודית אומרת לי "שרה עם תחושות בטן אני לא מתווכחת"

והיא מחפשת לי מחליפה . כעבור 10 דקות חוזרת ואומרת לי להישאר בבית .

בדיוק בשעה 21:00 זה קרה  

שמעתי קולות של חרחור מהחדר של הקטנה שלי בת השלוש.

קראתי לה והיא לא ענת רצתי לקומה השנייה לחדרה.

.

היא לא הייתה שם חיפשתי בכל החדרים הרגשתי איך הבהלה תוקפת אותי

קראתי בשמה  היא לא ענתה אבל שמעתי חרחורים

פתאום היה נידמה לי שאני חשה אותה מריחה אותה בחדר של הבן שהיה חשוך

ניגשתי לקחתי אותה בזרועותיי עדין האור לא דלוק ,אבל הרח של קיאה

הדלקתי את האור וראיתי ילדה כחולה עם עיניים מגולגלות הפתית זרועות שמוטות

וריח נורא .

תוך שניות הבנתי שהיא בלעה את הלשון

כאחות יש לי את המימניות של החייאה

צעקתי בקול הסטרי לילדי הגדולים שיזעיקו אמבולנס ואת סבא(אבא שלי)

ובינתיים ניסיתי אני לבצע הנשמה .

לא הצלחתי לפתוח את הפה שהיה נעול כמו בצבת

בינתיים גם הדופק נחלש

המשכתי בכל כוח אנושי אפשרי להתמודד עם פתיחת הפה , ידעתי שרק כך תהיה אפשרות להנשים אותה

משכתי את ראשה לאחור וביצעתי החייאה  לב- ונשימה

אט הצבע חזר לפניה

האמבולנס לא הגיע –שכן ואבא לקחו אותנו לבית החולים

בדרך היא כבר הייתה בסדר –חזרה לעצמה

אני היית חצי מתה – כל גופי רעד ושקשק

לקח לי 4 ימים להתאושש

אבל הצלתי את ביתי – כי שמעתי לבטן שלי והלכתי עם זה .

אני עדין נאמנה לבטן שלי עד היום-יש לי כבוד אליה .